חרוט געשי זה נקרא גם "הר געש מרוכב" ו"סטרטו-וולקנו" (stratum בלטינית: שכבה, רובד). הר געש שכבתי נבנה משכבות המורבדות לסירוגין של קילוחי לבה וטפרה – כלל החומרים הנפלטים במהלך ההתפרצות, בהם אפר געשי. חומרים אלו נבדלים בהרכבם ובין שכבותיהם ניתן למצוא שרידים למפולות אדמה, לזרמים ונחשולים פירוקלסטיים וללהארים. הר געש כזה בנוי כחרוט מחודד שמדרונותיו תלולים למעלה ומתונים למטה, ובפסגתו לוע צר. חרוטים מסוג זה נוצרים לרוב כתוצאה מהתפרצות פליניאנית, אם כי גם התפרצות סטרומבוליאנית עשויה ליצור הר געש במבנה זה.
הרי געש שכבתיים נוטים להיות שונים זה מזה, בעיקר בשל הבדלים בסוג ההתפרצות ובהרכב חומרי הפליטה. לדוגמה: אטנה בנוי מלבה בזלתית, פוג'י מלבה בזלתית ואנדזיטית, הר ריינייר מלבה אנדזיטית, לאסן בצפון קליפורניה מלבה דקיטית (דקיט – אנדזיט המכיל קוורץ) וסנט הלנס מלבה אנדזיטית-דקיטית. לכמה מחרוטים אלה יותר מלוע אחד, ופסגתם של אחרים ניתן למצוא קלדרות הפרוצות בצדן (כמו אמפיתיאטרון) כתוצאה מהתפרצות צדדית, דוגמת הקלדרה של סנט הלנס בהתפרצות בשנת 1980. הרי געש שכבתיים נוצרים לרוב מעל גבולות טקטוניים, בעיקר באזורי הפחתה דוגמת טבעת האש. דוגמאות נוספות להרי געש שכבתיים: פינטובו ומאיון בפיליפינים, שסטה בארצות הברית, אטנה, וזוב וסטרומבולי באיטליה ואגואה (Agua) בגואטמלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה