לסוג התפרצות זה ישנם שני שמות מקובלים:
התפרצות פליניאנית – על שמו של פליניוס הצעיר, שתיעד במכתביו את התפרצות וזוב בשנת 79.
התפרצות וזוביאנית – על שמו של הר הגעש וזוב.
התפרצות פליניאנית היא אלימה במיוחד. בהתפרצות זו מעורבת מאגמה עשירה בסיליקה ובגז היוצרת סילוני פרץ ממושכים. סילונים אלה בונים עמוד התפרצות גבוה מאוד והם מרוקנים את צינור ההזנה, ואף יש ביכולתם לקורעו. עמוד ההתפרצות עשוי להגיע עד לסטרטוספירה ולהינשא במשך שעות רבות. בעמוד ההתפרצות נוצרים ברקים כתוצאה מחשמל סטטי, מה שמגביר את המראה האלים של התפרצויות אלה.
מאפיינים נוספים של התפרצות מסוג זה הם פליטת כמות רבה של פומיס, התפוצצויות סוערות, ופליטה סוערת וממושכת של לבה וכמויות גדולות של אפר, אבק וגז. התמוטטות עמוד ההתפרצות יוצרת נחשולים פירוקלסטיים כבדים וחמים בטמפרטורה של מאות מעלות צלזיוס, הזורמים במורד ההר במהירות גבוהה מאוד. כמות גדולה של אפר געשי מהתפרצות וזוב בשנת 79 קברה את הערים פומפיי והרקולנאום. ישנן תקופות שקטות שאין בהן התפרצויות כלל ובמהלכן נסתם צינור ההזנה.
התפרצויות קצרות עשויות להסתיים תוך פחות מיממה, אך התפרצויות ארוכות עשויות לארוך ימים, שבועות ואף חודשים. ההתפרצויות הארוכות מתחילות בפליטת ענני אפר געשי, קולות פיצוץ עזים וזרמים פירוקלסטיים. כמות המאגמה הנפלטת גדולה מאוד ועשויה לגרום להתמוטטות ההר וליצירת קלדרה. האפר והסלעים הנפלטים בהתפרצות מצטברים בשכבות על פני שטח נרחב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה