בחלקים השונים של כדור הארץ ובמעברים ביניהם מתרחשים תהליכים רבים הגורמים להיווצרות הרי געש ומשפיעים על אופיים ומיקומם:
זרמי הערבול – תנועה איטית במעטפת הנובעת משינויים תמידיים בצפיפות. שינויים אלה מתרחשים בעקבות העברת חום מסלעים אל האוקיינוסים ואל האטמוספירה. איבוד חום זה מקרר את הסלעים, גורם לכיווצם ולשקיעתם מתחת ללוחות טקטוניים באזורי הפחתה. שקיעתם נעצרת במקום בו הצפיפות בה הוא נתקל מונעת ממנו לשקוע יותר. נקודה זו היא "שכבת הגבול התרמי", ובה שב החומר ששקע וסופג חום מהשכבה מתחתיו, מתרחב ועולה כעמוד חם בחזרה לכיוון הקרום. דוגמה להמחשת תהליך זה היא מנורת לבה, שבה השעווה מתפקדת כחומר הסלעי.
תימרת מעטפת – עמוד חם של חומר סלעי מותך העולה מהגבול שבין המעטפת לגלעין כדור הארץ דרך המעטפת כלפי קרום כדור הארץ. החום גורם להתרחבות ולירידה בצפיפות החומר ובמשקלו הסגולי, וכך הוא מצליח להיתמר מעלה. תופעה משוערת זו מהווה הסבר לריכוזים של פעילות געשית הנקראים נקודות חמות.
טקטוניקת הלוחות – הלוחות הטקטוניים הם משטחים סלעיים עצומים בגודלם, אשר משתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים. לוחות אלה נעים בתנועה איטית מאוד, ובמשך אלפי שנים מצטברת תנועה זו וגורמת לנדידת היבשות. זרמי הערבול מניעים מעליהם את הלוחות, וכוח המשיכה של כדור הארץ מושך כלפי מטה את הלוחות הנדחקים לתוך השקעים האוקייניים.
הלוחות הליתוספריים נעים כגוש אחד מעל האסתנוספירה הנוזלית, ובגבולות שביניהם מתרחשת פעילות סייסמית וגעשית. גבולות אלה מתחלקים לשלושה סוגים:
גבול פתיחה – גבול כזה מתקיים בין לוחות הנעים בכיוונים מנוגדים ומתרחקים זה מזה, לרוב בקרקעית אוקיינוסים. לפתיחה כזו מתלווים סדקים הנוצרים ממתיחה המאפשרים למאגמה לחדור לרווח שנוצר בין הלוחות ולפליטת לבה בזלתית לאורך השוליים החדשים.
גבול סגירה – גבול בין לוחות הנעים ומתקרבים זה לקראת זה ולוח אחד חודר מתחת ללוח שני. קרום אוקייני הבנוי מסלעים בזלתיים נושא עליו סלעי משקע ימיים המכילים כמות ניכרת של מים, והוא שוקע אל המעטפת החמה מתחת לקרום יבשתי. נוכחות הסלעים הקרים מורידה את נקודת ההתכה, ומאפשרת התכה חלקית בעומק רדוד יחסית בהשפעת חום המעטפת. בדרך זו מתקבלת מאגמה אנדזיטית הנעה כלפי מעלה ומצטברת בתאי מאגמה, ואלה מזינים את הפעילות הגעשית המתרחשת מעל לנקודת ההתכה. במפגש בין שני לוחות אוקייניים נוצרת קשת איים – קשת של איים געשיים, שצדה הקמור פונה לאוקיינוס. מפגש בין שני לוחות יבשתיים גורם לבניית רכסי הרים בתהליך אורוגנזה, להתרחשות התמרה ולרעידות אדמה. באזורים אלה נדירה פעילות געשית.
גבול חילוף (טרנספורם) – גבול בו הלוחות נעים זה לצד זה לאורך העתק יחיד או קבוצה של העתקים מקבילים ללא יצירת לחץ בין הלוחות או מתיחה שלהם. בגבולות אלה מתרחש מספר רב של רעידות אדמה, ופעילות געשית מתקיימת במקרה של היפרדות בין הלוחות.
טבעת האש – כינוי לרצועה ארוכה המקיפה את האוקיינוס השקט ובה אזורים המתאפיינים בפעילות געשית נמרצת וברעידות אדמה תכופות בגלל תזוזת הלוחות הטקטוניים. למעלה מ־80% מההתפרצויות הגעשיות ורעידות האדמה בעולם מתרחשות באזורים אלה. בין המדינות הנכללות בטבעת האש:
אלסקה, צ'ילה, קליפורניה, יפן והודו. מאחר שרוב הפעילות הגעשית בטבעת האש היא תת-מימית, היא גורמת לעתים לגלי צונמי, דוגמת מקרים אחדים בהם התפרצויות געשיות באזור יפן גרמו לצונמי שחצה את כל האוקיינוס השקט ופגע במדף היבשתי של מערב אמריקה, גם הצפונית וגם הדרומית.
נקודה חמה – אזור פעיל מבחינה געשית המצוי מעל תימרת מעטפת אך לא בשולי לוח טקטוני. זוהו בין 40 ל-50 נקודות חמות בכדור הארץ, כשהפעילות ביותר מביניהן מצויות מתחת לאיי הוואי, האי ראוניון, פארק ילוסטון, איי גלאפגוס ואיסלנד. פיזורן של נקודות חמות על פני כדור הארץ איננו אקראי לחלוטין: נקודות חמות הן אנטיפודים (כלומר מצויות משני צדי כדור הארץ על ציר העובר דרך מרכז כדור הארץ), שמיקומן והעובדה כי גיל היווצרותן המשוער קרוב, שוללים את האפשרות שמדובר בתופעה מקרית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה