לידע שיש לנו על קודמינו קשר הדוק לאירועים געשיים, בעיקר בגלל השימור המצוין של מאובנים במשקעים געשיים. כמה מן השרידים הקדומים ביותר של מינים אנושיים קדומים באים מחבלים גאולוגיים באפריקה ובאינדונזיה, והקשר שלהם לפעילות געשית אינו מקרי. ההסבר ההגיוני ביותר לשפע היחסי של המאובנים ולשימורם הטוב בסביבות אלה הוא שהשרידים כוסו במהירות במשקעים הגעשיים. דוגמה לכך ניתן לראות בפומפיי, שם שומרו שרידיהם של תושבי העיר באפר געשי שנפלט בהתפרצות וזוב בשנת 79. בשנת 1976 גילתה הפלאואנתרופולוגית הבריטית מרי ליקי (Mary leakey) עקבות בנות 3.7 מיליון שנה של אוסטרלופיתקוס על גבי משקעי אפר געשי. עקבות אלה, שנמצאו בלייטולי (Laetoli) בטנזניה, ממחישות היטב את יכולת השימור של משקעים געשיים, המשמרים היטב גם מינרלים המסייעים בתיארוך הממצאים. באופן דומה תוארכו שרידים של הומו הביליס בערוץ אולדובאי ל-1.75 מיליון שנה ושרידי אוסטרלופיתקוס אפרנסיס ליד העיירה הדר (Hadar) באתיופיה, בשטח משולש עפר, ל-3.5 מיליון שנה. גם השימוש האנושי בסלעים געשיים מתחיל בעבר הרחוק – לחופו של אגם טורקאנה נמצאו סימנים שהותירו כלי אובסידיאן ותוארכו ל-2.5 מיליון שנה.
תוצרים געשיים נוספים שימשו אנשים בתקופות קדומות: לפני כ-3,000 שנה שימש אפר געשי בתערובות שונות שהכילו אבקת פומיס וסיד ליצירת מלט.
תוצר געשי נוסף הוא גופרית, ששימשה בימי קדם להלבנת צמר ופרווה.
הומרוס הכיר ביכולת החיטוי של הגופרית ושיבח את כושר הדברת המזיקים שלה, והמצרים הקדמונים כתבו מרשמים רפואיים לגופרית עוד במאה ה-16 לפנה"ס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה