התפרצות סטרומבוליאנית מתאפיינת לרוב בעוצמה נמוכה ונקראת על שם האי הגעשי סטרומבולי, אחד מן האיים הליפאריים בים התיכון, סמוך לסיציליה שבאיטליה. ההר היה ידוע כ"מגדלור של הים התיכון" הודות להתפרצויותיו הקבועות והרציפות, למעט הפוגות קצרות של 10-20 דקות, במשך 2,000 השנים האחרונות. הלבה הנפלטת ממנו היא בצמיגות בינונית, כלומר, צמיגה יותר מזו של איי הוואי, ולרוב אינה יוצרת התפרצות מתפוצצת אלא נפלטת בקילוחים ובמזרקות. החומר הנפלט בהתפרצות מגוון, וכולל לפילי, פצצות געשיות ואפר, הבונים שכבות של לבה ואפר, וכן ניתן להבחין בענני אדים ובריח גופרית. בין ההתפרצויות ניתן לראות ענן אדים המיתמר מעל ללוע.
מאחר שהתפרצויותיו הקבועות של סטרומבולי אינן בעוצמה רבה ומישכן קצר, שניות אחדות בלבד, חלק ניכר מהלבה חוזר ונופל לתוך אגם הלבה שבלוע. על האגם נוצר קרום של לבה קרושה כתוצאה מהתקררותה במגעה עם האוויר. כאשר מצטבר בתא המאגמה לחץ כתוצאה מאדים ומגזים הכלואים במאגמה, מתחוללת התפרצות חדשה המבקעת את הקרום הקרוש ומאפשרת ללבה ולשאר החומרים הגעשיים להיפלט.
עם זאת, התפרצויות בעוצמות משתנות עשויות להתרחש באי במרווחים של שנים אחדות או אף עשרות שנים. ההתפרצות העזה ביותר במאות השנים האחרונות התרחשה בשנת 1930, וגרמה למותם של מספר אנשים ולהרס של בתים אחדים. בהתפרצות אחרת, בשנת 2002, הייתה זרימת לבה בשטח גדול והאי נסגר למבקרים. בהמשך התמוטט שקע שנוצר במהלך 13,000 שנים בצדו הצפון-מערבי של ההר ויצר מפולות שגרמו לגלי צונמי. בשנת 2007 נפערו שני לועות חדשים, ואחד מהם פולט זרמי לבה אל הים. מאותה עת הפכו התפרצויותיו של ההר לבלתי צפויות.
המונח "התפרצות סטרומבוליאנית" נטבע על ידי הוולקנולוג האיטלקי ג'וזפה מרקאלי (Giuseppe Mercalli), שכיהן כמנהלו של מצפה וזוב – המוסד הוולקנולוגי הראשון בעולם. התפרצויות מתמשכות מסוג סטרומבולי התרחשו בפריקוטין בין השנים 1943 - 1952 ובהר ארבוס, הפעיל באופן רצוף מאז שנת 1972.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה