בביצות, בנחלים ובאגמים מתרחשת יצירתם של סלעים חדשים בכמה אופנים: גיבוש של שברי סלעים לסלע חדש (דוגמת קונגלומרט נחלי וברקציה) והרבדה של חומרי סחף ויצירת סלעים כגון חרסית אגמית בתהליכי דיאגנזה (diagenesis): תהליכים פיזיקליים, כימיים וביוגניים המלכדים את הגרגרים לסלע באמצעות הידוק ודחיסה.
תהליכי הבליה והגיבוש מחדש יוצרים סלעים מגוונים ותופעות שונות:
ארקוזה – תערובת של גרגירים, שברי גרניט ולעתים גבישים. מרכיבי הגרניט מתפרקים בהדרגה: פצלת השדה בארקוזה מאבדת ברק לאחר שנשטפה במי גשמים או בטל המכילים CO2 שהומס מן האוויר, ולעתים מתפרקת לקאוליניט ולחומרים נוספים.
במרחק גדול יותר נעלמת פצלת השדה וגם הנציץ.
נותרים קוורץ ומינרלים עמידים אחרים (מגנטיט). אלה נשטפים על ידי רוח ומים לחופים והופכים לדיונות
שיכוב צולב (cross bedding) – שכבות הרבדה באבן חול המונחות זו על גבי זו בזוויות משתנות. אופן ההיווצרות ביבשה: שכבות מקבילות הורבדו במדרון דיונה. אלה נהרסו חלקית ובהמשך נוצר ריבוד חדש בזווית אחרת.
אופן ההיווצרות במים: מתרחש כתוצאה משינויים בזרימה המסיעה את החול להרבדה. כל שינוי בכיוון הזרימה משנה את כיוון הריבוד.
אופן ההיווצרות במים: מתרחש כתוצאה משינויים בזרימה המסיעה את החול להרבדה. כל שינוי בכיוון הזרימה משנה את כיוון הריבוד.
שקיעה בגופי מים ביבשה – נחלים, ביצות ואגמים. חומרי סחף גסים מגיעים למקווה מים ומושקעים לרבדי חול ורבדי קונגלומרט וברקציה. בנוסף, שוקעים גם חומרי תרחיף עדינים היוצרים חרסיות וטין. מתוך החומר המומס במים נוצרים חומרים חדשים: סוגי חרסית (קאולין) וגיר. קאולין עשוי להכיל שרידים של צמחייה יבשתית.
קיימת הבחנה בין שקיעה יבשתית וימית, והיא מתאפשרת על ידי בחינת מאובנים ובדרכים נוספות. שקיעה בשטח נרחב היא לרוב ימית. שקיעה בשטח מצומצם – עדשות רוחב של מאות מטרים – היא לרוב אגמית.קרקעות – תהליכי המסה, שטיפה, פירוק והשקעה – כולם יבשתיים – יוצרים קרקעות.
קרקעות אינן מצטברות לשכבה עבה בשל שטיפה מתמדת, ולכן נדיר למצוא אותן בחתכים גאולוגיים. קרקעות הן למעשה שלב ביניים בין פירוק סלעים ויצירתם של חדשים.
חמאדה (hammada) – קרקע מדברית המכוסה בחלוקים ובשברי סלעים שנחשפו לאחר שהרוח העיפה את גרגירי החול.
קארסט – מי גשמים ומי תהום מועשרים ב-CO2 מן האוויר ומן הקרקע ממיסים גיר ודולומיט ולעתים גם מלח. המסה קרסטית יוצרת דוגמאות שונות: על-פני השטח – תעלות; בתוך הסלע – מערות ומחילות.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קארסטלטריט ובוקסיט – קרומים המופיעים על-פני סלעים וקרקעות: לטריט (laterite) – מורכב מתחמוצות ברזל ומשמש עפרה להפקת ברזל, נפוץ מאוד.
בוקסיט (bauxite) – מורכב מתחמוצות אלומיניום ומשמש עפרה להפקת חמרן.
קרומים אלה נוצרים באזורים טרופיים חמים וגשומים ובעת התהוותם הם מסלקים תחמוצות צורן ומתכות. החומר הנותר: קאוליניט ותחמוצות של ברזל ואלומיניום שאינם מסיסים. הקרומים עבים למדי: שכבה של 20 מטרים של סלע-אם יוצרת שכבה של 1 מטר קרום.
פיזוליתים (pisoliths) – לטריט בעל מבנה של תרכיזים דמויי אפונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה