המחקר הוולקנולוגי המודרני אינו מסתפק במחקר געשי בכדור הארץ, אלא גם בפעילות שהתרחשה בעבר ועדיין מתרחשת במערכת השמש באמצעות גאולוגיה פלנטרית. בגופים שונים במערכת השמש קיימים הרי געש – חלקם פעילים וחלקם כבויים. שרידים לפעילות געשית בירח נמצאו בימות – מישורי בזלת רחבים, והובאו לכדור הארץ על ידי אסטרונאוטים שביקרו בירח במסגרת תוכנית אפולו. גם במאדים התקיימה פעילות געשית, שהשתמרה באולימפוס מונס – הר הגעש הגבוה ביותר במערכת השמש. קרוב ל-90% מפני השטח של נוגה נראים כמכילים לבה בזלתית קרושה חדשה יחסית ועל פניו נראים הרי געש נישאים. על איו, ירחו של שבתאי, מתנשא הר הגעש טוושטר (Tvashtar). הרי געש נוספים זוהו גם על טריטון – ירחו של נפטון, על אנקלדוס – ירח נוסף של שבתאי, ובגופים אחרים כגון אירופה, טיטאן, גנימד, מירנדה וקווה-וואר בחגורת קויפר.
דוגמה למחקר עדכני היא גילוי וניטור 9 נקודות חמות על-פני כוכב הלכת נוגה, המתבצע באמצעות ונוס אקספרס – הגשושית הראשונה של סוכנות החלל האירופית. בעורכם מעקב אחר שינויים בהרכב זרמי הלבה בשלוש מן הנקודות החמות – באמצעות הדמיה תרמית של אור נראה ותת-אדום בספקטרומטר אופטי הנקרא VIRTIS (Visible and Infrared Thermal Imaging Spectrometer) – גילו החוקרים סטיות באמיסיביות של פני השטח. לדעתם, סטיות אלה מייצגות היעדר בליה על-פני השטח. ההערכה היא כי זרמי הלבה צעירים: פחות מ-2.5 מיליון שנה ואף 250,000 שנה או פחות – מה שמצביע על געשיות מתחדשת בכוכב הלכת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה