ספרו של דלמדיגו, "מצרף לחכמה", משבח את חכמת הקבלה. בהקשר לכך מסופר כי עיסוקו בתורת הקבלה החל בעקבות פגישה עם רבי יעקב בן נחמיאש, מחכמי קושטא בזמנו, בה הראה לו כי למרות ידיעותיו המופלגות בפילוסופיה הוא מחבב את תורת הקבלה, וטען בפניו שתורת הקבלה דומה לפילוסופיה האפלטונית. אחר כך, בנסעו לפולין, פגש ברבי שלמה בן ערבי, רב העיר יאשי שבנסיכות מולדובה ורופאו של נסיך מולדובה. הוא למד אצלו קבלה ורפואה. יש הגורסים שבשנת 1619 הגיע דלמדיגו ליאשי ולמד אצל רבי שלמה בן ערבי רפואה וקבלה במשך 11 שנה.
למרות זאת יש הטוענים שדעתו של דלמדיגו ביחס לקבלה נשארה שלילית: הרב שמואל מוהליבר סיפר שעשיר אחד ביקש מדלמדיגו לכתוב ספר בשבח חכמת הקבלה, ובעקבות כך כתב את הספר "מצרף לחכמה". אך נטען כי המעיין בספר וקורא בין השורות ויורד לסוף דעת המחבר מבין שכוונתו היא הפוכה. טענה זו מוכחת במכתב של דלמדיגו אל אחד שביקש ממנו הדרכה בלימוד שנדפס בתחילת ספר מאסף בכותרת "מלא חפנים" שהדפיס גייגר; המכתב ידוע בכינוי "אגרת אחוז". בחלק הגרמני של ספרו מקדים גייגר לתרגום האיגרת סיפור מוצאו חייו כתביו ואישיותו של דלמדיגו, ודבריו מהווים חיזוק להשערתו של הרב מוהליבר.
אצל הרב חיד"א בשם הגדולים, לאחר דברי הערכה מיוחדים על הרב דלמדיגו: "מהר"ר יש"ר מקאנדיא. הרב הנזכר היה חכם בכל החכמות ומופלג בכל חכמה מספר תשבורת פילוסופיא תכונה הגיון רפואה, וחכם בתורה בפלפול הש"ס ופוסקים, ודרשן מופלא, ודעתו רחבה", מופיעה רמיזה-הבהרה בנושא יחסו לקבלה: "אולם במה שדיבר בענין הקבלה במ"ש בנובלות חכמה ושבר יוסף, הגאון החסיד הרמ"ז דחה דבריו וסילק ההשגחה מספריו, כאשר תראה באגרות הרמ"ז בסופן, דף מ"ב ע"א, ובין תבין רמ"ז הרומ"ז. ודי בזה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה