קפטיין השתמש במידע הרחב שהיה ברשותו על מיקום הכוכבים, בהירותם, ההיסט שלהם והתנועה העצמית שלהם וניסה לקבוע באמצעים סטטיסטיים את האופן שבו נעים הכוכבים, כיוון תנועתם וגודלה, כפונקציה של מיקומם. במשך 12 שנים מ-1885 ועד ל-1896 מיפה קפטיין כ-450,000 כוכבים של שמי הדרום באמצעות צילומים שנעשו במצפה כוכבים בכף התקווה הטובה ומדד את ההיסט והתנועה העצמית של אלפי כוכבים. בעקבות מדידות אלה גילה קפטיין בשנת 1904 שהכוכבים אינם נעים בכיוונים אקראיים אלא ניתן לחלקם לשתי קבוצות שנעות בכיוונים מנוגדים זו ביחס לזו. גילוי זה הוביל מאוחר יותר להבנה שהכוכבים בגלקסיה נעים במסלולים המקיפים את מרכזה.
קפטיין מדד את התנועה העצמית של למעלה מ-10,000 כוכבים ובשנת 1897 הוא גילה את כוכב קפטיין הנקרא על שמו, שעם תנועה עצמית בשיעור של 8.67 שניות קשת בשנה, היה הכוכב עם התנועה העצמית הגדולה ביותר עד לגילויו של כוכב ברנרד ב-1916 ומאז זהו הכוכב עם התנועה העצמית השנייה בגודלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה