שלא כהוגים נועזים אחרים, כמו רבי יוסף אבן כספי ויצחק אלבלג, לא הוצא רלב"ג מחוץ לתחומה של היהדות המסורתית. אומנם ספרו "מלחמות השם" זכה לכינוי "מלחמות בהשם", בידי מתנגדיו, אבל בסופו של דבר הוא זכה להערכה רבה. פרשנותו על התנ"ך מצוטטת עד עצם היום הזה בספרות הלכה ומחשבה (במיוחד אהוד פירושו למשלי כ"ט י"ח, המתפרש כהתקפה על אפשרות קיומו של מוסר טבעי שאינו מוסר התורה). בין המתבטאים בחריפות כלפיו נמצא הריב"ש, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, שכתב עליו: והחכם רבי לוי ז"ל ... גם הוא היטו את לבבו אותן החכמות הרבה מדרך האמת, והפך דעת הרב רבינו משה ז"ל בקצת עניינים ... כתב דברים שאסור לשומעם ...".
כמו כן רבי יהודה מוסקאטו מביא מפרקי ר' ברכיאל (שהיו תחת ידו, מקובל שחי במאה הארבע-עשרה, כי "דברי הרמב"ם קרובים אל האמת יותר מן השקר, דברי הרלב"ג קרובים אל השקר יותר מן האמת, ודברי ה"ר יהודה הלוי (הכוזרי) כולם אמת". עם זאת מסופר שכאשר שמע פעם הגאון מווילנה דברים בגנותו של הרלב"ג הגיב באומרו: "הלוואי ואשב לצידו בגן עדן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה