בשנת 1938 הוצע לו על ידי המשטר לפתח טילים במסגרת צבאית. ההצעה כללה משכורת נדיבה ותנאים נוחים. פון בראון הצטרף למפלגה הנאצית. מאוחר יותר קיבל דרגת רס"ן בשורות האס אס. במתקן גדול בכפר פנמינדה בצפון מזרח גרמניה, על חופו של הים הבלטי, שקד פון בראון לצדו של מהנדס הטילים ולטר דורנברגר על פיתוח טילי ה-A-4 ארוכי הטווח, וטיל על קולי נגד מטוסים שנקרא "וואסרפול".
ב-1943 החליט היטלר להשתמש בטילי ה-A-4 כ"טילי נקמה" והביע תקווה שהטילים יעזרו לשנות את מהלך המלחמה לטובתה של גרמניה, הקבוצה מצאה את עצמה מייצרת המוני טילי A-4 במטרה לשגרם על לונדון. 14 חודשים לאחר הוראתו של היטלר לייצר את הטילים, ב-7 בספטמבר 1944, שוגר לעבר מערב אירופה טיל ה-A-4 המבצעי הראשון, שעתה נקרא V-2.
כשה-V-2 הראשון נורה על לונדון, העיר פון בראון לכמה מעמיתיו: "הטיל עבד נהדר, אבל נחת בכוכב הלא נכון". טילי ה-V-2 יוצרו בתנאים מחפירים, במפעלי עבודת כפייה תת-קרקעיים, שהיו בפיקוח האס אס. במפעלים הועבדו זרים, רבים מהם אסירי מלחמה ממדינות מזרח אירופה. העבודה המייסרת במפעל הביאה למותם של רבים מהם.
פון בראון נראה לכאורה במפעלים אלה שבמיטלבאו-דורה (במרכז גרמניה), שם הוא היה עד לערמות של גופות מתים. אין שום ראייה לכך שהוא ניסה למחות על ההרג של אותם אנשים. לאחר זמן אף התגלו מסמכים סודיים המצביעים על כך שבחר אישית אסירים לעבודות כפייה (עובדות אלו הוסתרו מפני הציבור האמריקני לאחר שנתגלו). מאוחר יותר בחייו אמר שהתבייש במה שראו עיניו.
האס אס והגסטאפו עצרו את פון בראון בעוון פשעים כנגד המדינה. חטאו היה שנהג לדבר על בניית טילים שיקיפו את כדור הארץ ואולי אף יגיעו עד לירח.
נראה שלדעת השלטונות הוא פשע בהתעסקות יתרה ברעיונות חסרי חשיבות, היתוליים כביכול, במקום שיתרכז בבניית טילים גדולים וקטלניים יותר עבור מכונת המלחמה הנאצית. עמיתו דורנברגר שכנע את האס אס ואת הגסטאפו לשחרר את פון בראון בטענה שבלעדיו לא ניתן יהיה לייצר טילי V-2 נוספים שהיו נחוצים מאוד בעיניו של היטלר.
משחזר לפנמינדה מיהר פון בראון לכנס את צוות התכנון וביקש מהם להחליט איך ולמי הם ייכנעו. מרבית המדענים פחדו מהרוסים, לא התרשמו מצרפתים, ואילו לבריטים לא היה מספיק כסף על מנת לממן תוכנית טילים. נותרו רק האמריקאים. כשהרוסים התקרבו לפנמינדה, חזר פון בראון עם צוותו למרכז הייצור של טילי ה-V-2 בעזרת מסמכים מזויפים. ב-1 באפריל 1945, בעקבות התקדמות האמריקאים אל עבר מפעלי הייצור, הועלו פון בראון וצוותו (כ-500 איש) על רכבת שיעדה היה הרי האלפים. בסוף המלחמה, לאחר היוודע דבר התאבדותו של היטלר בבונקר בברלין, הורו מפקדי האס אס מפורשות להרוג את המהנדסים הגרמנים על מנת שלא יפלו בשבי.
בסופו של דבר, הקבוצה מצאה חייל אמריקאי ונכנעה לו. האמריקאים, בהבינם את חשיבות המהנדסים הללו, אספו את טילי ה-V-2 הנותרים וחלקיהם. לאחר מכן החריבו את מקומות היצור שלהם בעזרת חומרי נפץ. הטילים הועמסו עם כל חלקיהם על גבי 300 רכבות שהובילו אותם לארצות הברית. מרבית קבוצתו של פון בראון נשבתה על ידי הרוסים.
המחלוקת לגבי עבודתו של פון בראון במהלך מלחמת העולם השנייה תועדה בשיר על ידי הסטיריקן טום לרר, שתיאר אותו כ"אדם שנאמנותו נשלטת על ידי התועלת". כמו כן שימש פון בראון השראה, באופן חלקי, לדמותו של ד"ר סטריינג'לאב בסרטו של סטנלי קובריק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה