פרשת משפטו של גליליאו נחשבת לאחד העימותים המפורסמים בהיסטוריה בין דת ומדע. למעשה, הפרשה מורכבת יותר. עד שלב מסוים גילתה הכנסייה הקתולית ברובה יחס חיובי וסובלני לעבודתו של גלילאו, ולגלילאו היו יחסים קרובים וחבריים עם בכירים בכנסייה. עיקר ההתנגדות אליו באה משורות התאולוגים הכנסייתיים, שחשבו שגלילאו פולש לתחומם, אולם השפעתם בכנסייה הייתה מועטה. שורת אירועים הביאה להידרדרות היחסים בין גלילאו לכנסייה.
בדצמבר 1614 נשא כומר צעיר, תומאס קצ'יני, דרשה בגנות המתמטיקאים וגלילאו בפרט. דרשה זו עוררה תסיסה ואנשי האינקוויזיציה ברומא החלו לחקור את כתביו של גלילאו. בתחילה מצאו רק מספר משפטים מועטים שלא התיישבו עם התאולוגיה והפרשה נסגרה עקב חוסר בראיות.
באמצע 1616 כתב גלילאו את "המכתב לדוכסית כריסטינה" (שהיה מופנה, בעקיפין, לתאולוגים הכנסייתיים) ובו, בין היתר, כתב שהוא רואה במודל ההליוצנטרי מציאות פיזית ולא רק אמצעי לחישוב מתמטי, כפי שנתפס על ידי הכנסייה באותם ימים. עוד טען, כי יש לפרש את כתבי הקודש פירוש אלגורי ולא לקבל אותם כפשוטם. בנוסף שטח את תקוותיו כי הכנסייה תשנה את עמדתה בנוגע לאיסור הספרים הקופרניקאים, כי לדעתו אסור לאמונה הנוצרית להישען על עובדות המדע.
כאשר הגיע גלילאו לרומא, בשלהי 1615, הוא טען בזכות האסטרונומיה הקופרניקאית ונגד הכנסת "על סיבובי גלגלי השמיים" של קופרניקוס לאינדקס הספרים האסורים. בפגישה של חשמני האינקוויזיציה ב-24 בפברואר 1616 נקבע כי נאסר על גלילאו להחזיק, להגן או ללמד את התורה הקופרניקאית. יומיים אחר כך נשלחו שני קציני מעצר להביא את גלילאו למעונו של החשמן רוברטו בלרמינו, שם הודיעו לו על ההחלטה.
ב-1623 התמנה מפאו ברבריני, תומך נלהב של גלילאו, לאפיפיור אורבנוס השמיני וגלילאו הוזמן לשיחות רבות עמו ואף הותר לו לפרסם את תאוריית הגאות והשפל בספר "דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות". גלילאו כתב את הספר במשך שש שנים, וסיים אותו לבסוף ב-1630. הוא ניסה לשלוח את הספר לאישור הצנזורה ברומא, אבל הקשר בין רומא ופירנצה היה בעייתי, ולכן ביקש מהצנזורה בפירנצה לאשר את הספר. לאחר מספר הסתייגויות הוחלט לפרסמו, אך גלילאו נאלץ לכתוב הקדמה שבה הוא מסביר שכל ההתרחשויות בספר הן בדיוניות ואינן מבוססות על העולם האמיתי.
ב-1632 ראה אור הספר "דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות", אך מעט לאחר מכן הורתה הכנסייה להחרים אותו. הדמות שייצגה בדיאלוג את עמדת הכנסייה, הוצגה לדעת האפיפיור בצורה נלעגת, והוא ראה בכך כפיות טובה מצד גלילאו. באותה שנה זימנה האינקוויזיציה את גליליי להופיע בפניה לבירור, אך בגלל מחלה נבצר ממנו להגיע לרומא עד 1633.
הספר נכתב בצורת דיאלוג בין מורה לתלמידו, דמויות המייצגות את הכנסייה ואת גלילאו, אשר ניסו לזכות בתמיכה של דמות שלישית נייטרלית. הנושאים בהם דן הספר היו: הבחנה בין האסטרונומיה הישנה לחדשה, תנועת כדור הארץ ותופעות הקשורות בתנועה זו, ותופעת הגאות והשפל.
לאחר פרסום הספר נקרא גלילאו ב-1632 לעמוד למשפט, אשר החל רק באפריל 1633, על השאלה האם גלילאו הפר את צו הכנסייה שניתן לו ב-1616 לפיו אסור היה לו להחזיק וללמד בכל אופן שהוא את תורת קופרניקוס.
גלילאו הודה בכך שבחלק מ"הדיאלוג" הרחיק לכת, ועל כך נגזר עליו מאסר ללא הגבלת זמן. על פי מיתוס נפוץ, בסוף המשפט הכריז גלילאו "ואף על פי כן נוע תנוע" (הכוונה לתנועת הארץ סביב השמש). השורה מופיעה בציור ספרדי של גליליי שתוארך לשנת 1640. בשלהי 1633 קיבל גלילאו היתר לחזור לביתו, שם גר עד סוף חייו תחת השגחה של קציני אינקוויזיציה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה