רבים מייחסים להאבל את התגלית לגבי ההסחה לאדום של הגלקסיות, אך למעשה התגלית נעשתה עוד בשנת 1912 על ידי האסטרונום האמריקני וסטו סליפר. עם תחילת המאה ה-20 החל השימוש בספקטרוסקופיה, הפרדת גלי האור הנראה מן הכוכב למרכיביהם וניתוח התוצאות, להיות למרכיב מרכזי באסטרונומיה. התוצאה איפשרה למדענים לעמוד על הרכבם של הכוכבים, ולבחון מאיזה חומרים הם עשויים. תוצאה נוספת היא שניתן היה לבדוק את ההסחה לאדום או לכחול של הגלקסיות, האם הן מתרחקות מאתנו, או מתקרבות אלינו. ידע זה מבוסס על אפקט דופלר לפיו אורה של גלקסיה המתקרבת לכדור הארץ, מוסט מעט לכיוון הצבע הכחול בקשת הצבעים (אורך הגל קָטֵן), ואילו אורה של גלקסיה מתרחקת מוסט לכיוון האדום. בהינתן העובדה כי ישנם באור הגלקסיות מרכיבים המשקפים הימצאות יסודות כימיים שפליטת האור שלהם ידועה, ניתן למדוד את מידת ההסחה ואת כיוונה. כיום ידוע שאין גלקסיות רחוקות בעלות הסחה לכחול.
סליפר, שעבד במצפה הכוכבים לוול, על שם פרסיבל לוול, היה הראשון שגילה כי אורן של רוב "הערפיליות הספירליות" הנצפות מכדור הארץ מוסט לאדום, דהיינו כי הן מתרחקות והולכות מעמנו. הוא פרסם תגלית זו בביטאון מצפה הכוכבים של לוול, ולאחר שלוש שנים גם בירחון "Popular Astronomy", שם כתב כי מדד 15 ערפיליות ספירליות הפזורות באופן שווה פחות או יותר על פני המרחב הנצפה, וכולן, פרט לשלוש, נצפו כמתרחקות מכדור הארץ. את עבודתו של סליפר השלימו אסטרונומים נוספים, ג'יימס אדוארד קילר וויליאם וואלאס קמפבל. עם תחילת שנות ה-20 הייתה הבנת "ההסחה לאדום" של ה"ערפיליות", שכיום ידוע שהן גלקסיות מחוץ לשביל החלב, אחת הבעיות הפתוחות החשובות בשדה האסטרונומיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה