ב-3 בדצמבר 1960 סבל קורוליוב מהתקף הלב הראשון שלו. במהלך החלמתו התגלה שהוא סובל גם ממחלת כליות, מצב שאליו הגיע בעקבות כליאתו במחנות הסובייטיים. הוא הוזהר על ידי רופאיו שעליו להאט את קצב עבודתו, אחרת לא יאריך ימים, אולם קורוליוב חשש לגורל תוכנית החלל הסובייטית יותר מאשר לבריאותו, ולכן לא שמע בעצת רופאיו ודווקא הגביר את קצב עבודתו.
ב-1962 החלו בעיותיו הרפואיות של קורוליוב להצטבר, והוא סבל ממחלות אחדות. הוא עבר התקף דימום במעי, שבעטיו הובהל באמבולנס לבית חולים.
ב-1964 איבחנו אצלו הרופאים אריתמיה. בפברואר הוא אושפז למשך עשרה ימים בבית החולים בשל בעיה בלב, וזמן קצר לאחר מכן לקה בדלקת של כיס המרה. לחץ עבודתו גבה את מחירו, והוא סבל מעייפות. הוא סבל גם מליקוי שמיעה גובר והולך, ייתכן שעקב הרעש אליו נחשף במהלך ניסויי מנועי הטילים.
הנסיבות המדויקות של מותו אינן ברורות לחלוטין. בדצמבר 1965 אובחן אצלו פוליפ מדמם במעי הגס. הוא אושפז ב-5 בינואר 1966 לניתוח שגרתי, ותשעה ימים לאחר מכן מת. הממשל הצהיר כי היה לו כנראה גידול סרטני גדול במעיים, אבל גלושקו דיווח מאוחר יותר כי הוא מת בעקבות ניתוח טחורים שכשל. ליבו החלש לא סייע לסיכוייו לשרוד את הניתוח.
תחת מדיניות שהונהגה בידי סטלין ונמשכה גם בימי יורשיו, זהותו של קורוליוב לא נחשפה עד מותו, בטענה שיש "להגן" עליו מפני סוכנים זרים מארצות הברית. על כן, הציבור לא היה מודע להישגיו עד לאחר מותו.
ההודעה על פטירתו פורסמה בפראבדה ב-16 בינואר, והציגה תמונה של קורוליוב עם כל המדליות שזכה בהן בחייו. הוא נקבר בחומת הקרמלין.
על שמו נקרא מכתש בצד הרחוק של הירח, מכתש במאדים וכן האסטרואיד 1855 קורוליוב. שמו הונצח גם בפרס המוענק על ידי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה למהנדסים וטכנאים שבהיותם בחלל או על פני גוף שמימי מחוץ לכדור הארץ עסקו בבנייה או בתיקון של נכסי חלל - פרס הנקרא "הדיפלומה על שם קורוליוב".
לעתים קרובות נוהגים להשוות את קורוליוב לורנר פון בראון, כאדריכל מוביל של המירוץ לחלל. בניגוד לפון בראון, היה עליו להתחרות עם יריבים כדוגמת ולדימיר צ'לומי שלהם היו תוכניות משלהם לטיסות לירח. הוא גם נדרש לעבוד עם טכנולוגיה פחות מתקדמת מזו שהייתה זמינה בארצות הברית.
יורשו של קורוליוב בתוכנית החלל הסובייטית היה ואסילי מישין. מישין היה מהנדס מוכשר, שפעל כסגנו של קורוליוב ונחשב יד ימינו. לאחר מות קורוליוב הוביל מישין את תוכנית N-1 שהתגלתה כלקויה. ב-1974 פוטר מישין לאחר 4 כישלונות שיגור של N-1, והוחלף על ידי ולנטין גלושקו.
בינתיים כבר הגיעו האמריקנים לירח, והתוכנית הרוסית בוטלה על ידי ליאוניד ברז'נייב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה