כאמור, גם הפילוסופים היהודים למדו את דברי אריסטו והושפעו ממנו. לפי טענה רווחת ופופולרית בימי הביניים, אריסטו למד את תורתו מחכמי היהודים הקדמונים. בספר שלשלת הקבלה מובאת שמועה כי בעיר אלקהרה (קהיר) נמצא ספר שחיבר אריסטו בסוף ימיו, בו הוא חזר בו מכל דעותיו הקודמות (בנוגע לבריאת העולם, הישארות הנפש, השגחה פרטית וכו') לאחר ש"השמעוני" (הכוונה כנראה לשמעון הצדיק) הוכיח לו אחרת, ושבסוף הספר מופיע "כתב" (אותו מביא 'שלשלת הקבלה' בשלמותו) ששלח אריסטו לתלמידו אלכסנדר מוקדון, בו אריסטו מסביר כי הוא חזר בו מכל מה שכתב בעבר לאחר שהתווכח עם "חכם מחכמי ישראל", אימץ את האמונה היהודית, ושאילו היה יכול לקבץ את כל ספריו אשר הופצו ברחבי העולם היה "שורפם באש בל יישאר אחד". מ"שלשלת הקבלה" הועתק ה"מכתב" לספרים נוספים, כגון ילקוט מעם לועז.
שאלת יחסם של אריסטו וחכמי יוון ליהדות, כפי שנזכרו בכתבי מלומדים עתיקים, נדונה בספרים "עולמות נפגשים: מחקרים על מעמדה של היהדות בעולם היווני-הרומאי" מאת יוחנן לוי, "מחברים יוונים ולטינים על יהדות ויהודים" מאת מנחם שטרן, "הספרות היהודית ההלניסטית" מאת יהושע גוטמן, "תדמית היהודים בספרות היוונית" מאת בצלאל בר כוכבא, "רקחות וטבחות: המיתוס על מקור החכמות" מאת אברהם מלמד וכן במאמרים "מקור חכמת אומות העולם מעם ישראל" מאת יעקב ישראל סטל ו"האם למדו חכמי יוון מתורת ישראל?" מאת יצחק דב פריז.
אריסטו זכה להתייחסות נרחבת בספרי הפילוסופיה היהודית. גדולי הפילוסופים היהודיים למדו את תורתו ושיבחו אותו מאוד. רבי יצחק עראמה, מצטט פעמים רבות בספריו את דבריו של אריסטו ומכנהו בתואר "ראש הפילוסופים".
הרמב"ם הקדיש לאריסטו התייחסות נכבדת ורחבה בכתביו, והחשיבו ליחיד שממנו ניתן ללמוד בכל מה שקשור לעניינים ש"מתחת לירח", כלומר לענייני העולם הגשמי. במכתב שכתב לרבי שמואל אבן תבון המתרגם הראשון של הספר מורה נבוכים כותב הרמב"ם: "דעת אריסטו היא תכלית דעת האדם מלבד מי שנשפע עליהם השפע האלהי עד שישיגו אל מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה". המהר"ל מפראג עושה שימוש רב במונחים הפילוסופיים של אריסטו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה