עוד בשנת 1908 צפתה חלוצת האסטרונומיה האמריקנית הנרייטה ליוויט בכוכבים מסוג משתנים קפאידים, ועסקה במדידת מחזור השתנות הבהירות שלהם. היא גילתה כי לגבי סוג זה של כוכבים, שאורם משתנה מבהיר יותר לעמום יותר ובחזרה במחזורים קבועים, קיים קשר בין זמן המחזור לבין הבהירות המוחלטת שלו, שמשקפת את עוצמת פליטת האור של הכוכב. עבודה של מדענים נוספים, הובילה ליכולת לחשב, לפי מידת הבהירות הנראית מכדור הארץ, את המרחק בין המשתנה הקפאידי ובין כדור הארץ. תגלית זו הפכה את המשתנים הקפאידים ל"נר תקני". בראשית המאה ה-20 היו יכולים האסטרונומים לחשב, לפי מחזור ההשתנות של הכוכב, והבהירות הנצפית שלו, את מרחקו מכדור הארץ.
ב-4 באוקטובר 1923 ביצע האבל, באמצעות הטלסקופ במצפה הר וילסון ובעזרת עמיתו למחקר מילטון יומאסון, תצפית לעבר גלקסיית אנדרומדה, וגילה שם קפאיד משתנה. תגלית זו הובילה ליכולת לחשב את המרחק של גלקסיית אנדרומדה מכדור הארץ. חישובו של האבל הראה כי הגלקסיה רחוקה מעמנו מרחק של כ-900,000 שנות אור, הרבה מעבר לגודלו הנצפה של שביל החלב, ומכיוון שכך, ברור כי היא חיצונית לו. בכך הכריע האבל את "הוויכוח הגדול". כיום, לאחר בדיקה בטכניקות שלא עמדו לרשותו של האבל, ידוע כי מרחקה של הגלקסיה גדול בהרבה, וכי הוא עומד על למעלה מ-2.5 מיליון שנות אור.
האבל השקיע זמן ומאמץ על מנת לאמת את הממצא התצפיתי החשוב שגילה, ורק לאחר מספר חודשים, בפברואר 1924 פרסם את תוצאות המחקר במכתב לשפלי, האסטרונום שנקט בוויכוח הגדול את העמדה ההפוכה לזו שהתבקשה מתגליתו של האבל. תגליתו של האבל הוכרה באופן מיידי כתגלית חשובה, וההכרה, כי שביל החלב הוא אך גלקסיה אחת מני רבות ביקום ענק, הייתה לנחלת הכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה