בטלסקופ נתקל גליליי ב-1609, מכשיר אשר בנוגע לראשוניות ההמצאה אין תמימות דעים בקהילייה ההיסטורית, אך ידוע כי אל גליליי הגיעו שמועות על הדגם ההולנדי אשר על מסמכיו חתום האנס ליפרסהיי. גליליי התחיל לבנות טלסקופים בעצמו בשנת 1609, לאחר שחקר את ההמצאה. בתחילה, נקרא הטלסקופ שלו Perspicillum - עדשת מעקב, ואחר כך השתמש במונח הלטיני "טלסקופיום", ממנו נגזרים שמות המכשיר בשפות שונות. הוא בנה את המכשירים שלו תוך שימוש בזכוכית משלו, בעיבוד עצמי של העדשות, מבלי להיעזר בעדשות של יצרנים אחרים. הטלסקופים של גליליי היו בעלי יכולות אופטיות טובות פי 10 מאלו של המכשירים שקדמו לשלו.
גליליי ערך שורה של ניסויים ופיתוחים כדי להוכיח שהדמויות הנראות בטלסקופ אינן תוצאה של פגמים אופטיים או של אשליות הנוצרות על ידי העדשות. הוא שיפר את הרזולוציה של הטלסקופ והפחית את האפקטים הנגרמים עקב "קרני האור האלכסוניות" כפי שקרא להן, הידועות היום כסטיות אופטיות. בנוסף לטעויות שמקורן בטבעו של האור ובחוש הראיה, ועם שכלול המכשיר האופטי החדש, נוצר צורך לפתור בעיות הכרוכות באופן בו ניתן לפרש תמונה ויזואלית כידע פיזיקלי. ב-10 במרץ 1610 פרסם גליליי את ספרו "Sidereus Nuncius" ("השליח הכוכבי") בו חשף את תגליותיו באמצעות הטלסקופ, ובכך הפך להיות המדען הראשון המפרסם תצפיות אסטרונומיות המתבססות על שימוש בטלסקופ.
באמצעות הטלסקופ גילה גליליי כי:
1.פני הירח אינם חלקים. עד זמנו הייתה מקובלת התפיסה האריסטוטלית כי פני הירח מושלמים, אבל לגליליי התגלה כי קיימים על פניו הרים ומכתשים. באוסף איורים מ-1616 (ראה משמאל), תיעד גלילאו גליליי את התפלגותו הבלתי שווה של אור השמש המגיע אל פני הירח ומוחזר מאלמנטים טופוגרפיים שונים על פניו. התצפיות הטלסקופיות אותן ערך גליליי אל הירח ואל גרמי שמים אחרים, עזרו לשכנע את מלומדי המאה ה-17 לזנוח את התפיסה לפיה גרמי השמים הם מושלמים ובלתי משתנים, תפיסה שמקורה אידאולוגי. בתקופה שקדמה לתצפיות באמצעות טלסקופ, היו אסטרונומים ישועים אשר סברו כי הירח שטוח, בהסבירם את הכתמים הנראים לעין כנובעים משינויים בצפיפות או כתופעה אופטית כלשהי. גלילאו תכנן עבודת תצפית ואיור נרחבת יותר, אך משמצא התנגדות מועטה לסברה כי פני הירח אינם חלקים, ויתר על הכנת איורים נוספים של פני הירח.
2.ירחי צדק. בראשית ינואר 1610, גילה ארבעה ירחים המלווים את צדק, גילוי המהווה סתירה לטענת הפילוסופיה הטבעית שרווחה עד אותה עת, לפיה האדמה היא מרכז כל התנועות השמיימיות, ולכן לא ייתכנו הקפות מסלוליות סביב גרמי שמים אחרים. גליליי כינה אותם "כוכבי מדיצ'י", לכבודם של בני משפחת מדיצ'י מפירנצה. בתמורה למחווה זו מונה לפילוסוף החצר של המשפחה, מינוי שאיפשר לו לפרוש מהוראה באוניברסיטה ולהתמסר למחקר. תצפיות אלה הוכיחו, לדברי גליליי, כי אותם חוקי פיזיקה שולטים בשמים ובארץ, וכי תנועת גרמי השמיים אינה סביב כדור הארץ. תגליות אלו היוו, לדעתו, הוכחה לכך שהקוסמולוגיה ההליוצנטרית הקופרניקאית הייתה נכונה, ואינה רק מודל תאורטי. לתגלית בדבר ירחיו של צדק חשיבות רבה, ביחוד, לאור העובדה שבאותה התקופה, כאמור, שלטה עדיין הגישה הגאוצנטרית, לפיה כל העצמים סובבים את הארץ בלבד. והנה מתברר שהארץ אינה יחידה מבחינה זו, וכי לאחרים אף יותר ירחים מאשר לארץ.
3.המופעים של נוגה (ונוס). לפי התאוריה התלמאית, לנוגה שני מופעים בלבד, בניגוד למה שנתגלה לעיני גליליי דרך הטלסקופ, לפיו לנוגה מופעים דומים לאלה של הירח הארצי, וכי היא סובבת סביב השמש (מסקנה הנובעת ממופעים משתנים - ראה להלן). דבר נוסף בו הבחין גליליי באמצעות הטלסקופ, אותו אף קופרניקוס ציין כמשונה, מצטייר מהטיעון הבא: אם המרחק בין נוגה לאדמה משתנה, הרי גודלו של הכוכב צריך היה להשתנות במידה גדולה יותר מכפי שנראה לעין בפועל, בעוד שתצפית טלסקופית מראה כי היא מוארת כולה באור השמש בהיותה בנקודה הרחוקה ביותר מכדור-הארץ, אבל רק סהר דק שלה מואר בהיותה בנקודה הקרובה ביותר לארץ.
4.כתמים על פני השמש. גליליי גילה כתמים כהים על פני השמש, אשר נתפסה לגרם שמיימי מושלם, בצד אחרים. באמצעות תצפיות טלסקופיות וחישובים מתימטיים וגאומטריים, הראה גליליי כי מדובר בכתמים אשר נמצאים על פני השמש, ולא בכוכבי-לכת זעירים החגים סביב כדור-הארץ או סביב השמש כפי שטענו מתנגדיו. בנוסף, גילה גליליי כי השמש עצמה משלימה סיבוב סביב צירה במשך חודש ימים.
בספרו "השליח הכוכבי" מופיע חידוש נוסף אותו הכניס גליליי לאסטרונומיה, והוא תיעוד חזותי של המראות הנגלים דרך עדשת הטלסקופ (עוד בטרם הומצא הצילום). בתקופה שקדמה לפרסום ספרו, אסטרונומים המחישו את רעיונותיהם באמצעות תרשימים פרי מחשבה בלבד, אך לא תיעוד נאמן של הנשקף דרך עדשת הטלסקופ. בשליח הכוכבי כלל גליליי ציורים של הירח, כפי שהוא נראה דרך הטלסקופ. גליליי המשיך לנהוג זה גם ב"מכתב על כתמי השמש", אותו פרסם בשנת 1613, בו צייר את המופעים היומיים של השמש, ברצף כמעט מלא של יותר מחודש, מה שמאפשר להתרשם מצורתם המשתנה של כתמים אלה, ומהתקדמותם לרוחב פניה של השמש. ישנם חוקרים הטוענים כי השימוש שעשה גליליי בתמונות, נועד לשכנע את קוראי הספר באמיתות טענותיו ובאמינות מכשירו בדרך חזותית, בשל חוסר יכולתו לתת הסבר מדעי של פעולת המכשיר.
פרסום הספר, אשר עורר סערה גדולה ונתקל בהתנגדות, הוביל את גליליי לפתוח במסע נמרץ לאישור תגליותיו ולקבלת מכשירו ככלי החדש באמצעותו יש לצפות ברקיע. תגובתו הראשונית של העולם האקדמי בזמנו הייתה דחיית טיעוניו המדהימים, לא רק משום טבען יוצא הדופן אלא גם משום שנעשו באמצעות טלסקופ, מכשיר אשר נתפס כלא אמין וכמיועד ליצירת אשליות.
במסגרת ניסיונותיו לבסס את מעמדו ומהימנותו של הטלסקופ ככלי מדעי, שלח גליליי את הטלסקופים שייצר לאסטרונומים חשובים, כדי שיוכלו לצפות במו עיניהם בתגליותיו, ובכך יאשרו ויתַקְּפו את תצפיותיו. התשובה שקיבל מכמה עמיתים הייתה מפתיעה. מקצת מדעני הטבע (natural philosophers) פשוט לא מצאו לנכון אף להביט דרך הטלסקופים שלו, משום שמלכתחילה, התנגדותם התאורטית לאמינות המכשיר הינה מוצקה ביותר". כלומר, מקצת אנשי המדע סירבו מראש להאמין למה שהם עתידים לראות בטלסקופ, משום שחשבו שהדימויים שמראה המכשיר אינם משתקפים דרכו אלא נוצרים על-ידו (בדומה לאפקט של קליידוסקופ).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה