בבוקר ה-12 במרץ 1595 התפרץ נוואדו דל רואיס. במהלך האירוע התרחשו שלוש התפרצויות פליאניות, שנשמעו עד למרחק של כ-100 קילומטרים מפסגת הר הגעש. בהתפרצות נפלטה כמות גדולה של אפר געשי, שהחשיכה את שמי האזור שמסביב. בנוסף לאפר נפלטו גם אבני לפילי ופצצות געשיות עד למרחק של 40–50 קילומטרים מההר. בסך הכל נפלטו בהתפרצות כ-0.16 קילומטר מעוקב של טפרה. קדמה להתפרצות רעידת אדמה גדולה שהתרחשה שלושה ימים לפני ההתפרצות. ההתפרצות גרמה ללהארים שזרמו במורד עמקי הנהרות גואלי (Gualí) ולגונייאס (Lagunillas), כשהם חוסמים את זרימת המים בנהר גורמים למותם של דגים בנהרות והורסים את הצמחייה. בעוצמת השיטפון נסחפו סלעים שקוטרם כמה מטרים למרחק של שני קילומטרים במישור ההצפה של הנהרות. 636 איש מתו כתוצאה מהלהאר. ההתפרצות של 1595 הייתה התפרצות העיקרית האחרונה של נוואדו דל רואיס לפני ההתפרצות של 1985. ההתפרצויות של 1595 ו-1985 דומות בהיבטים רבים, כולל ההרכב הכימי של החומר שנפלט בהתפרצות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה