ב-13 בנובמבר 1985 בשעה 03:06 אחרי הצהריים התפרץ נוואדו דל רואיס כשהוא פולט טפרה דקיטית לגובה של מעל ל-30 קילומטרים. המסה שנפלטה בהתפרצות הייתה 35 מיליון טון – בסך הכול רק כ-3% מהכמות שנפלטה בהתפרצות הר הגעש הר סנט הלנס ב-1980. עוצמת ההתפרצות הייתה 3 במדד ההתפרצות הגעשית. כ-700,000 טון, בערך כ-2%, מתוך המסה שנפלטה היה גופרית דו-חמצנית, עובדה המעידה על כך שההתפרצות הייתה עשירה בגופרית באופן יוצא דופן.
ההתפרצות יצרה זרמים ונחשולים פירוקלסטיים שהמסו את הקרחונים והשלג בפסגה, תוך יצירת ארבעה להארים עמוקים שזרמו במהירות רבה במורד עמקי הנהרות על מדרונות הר הגעש. ההתפרצות גם הרסה אגם קטן שנוצר בלוע ארנאס כמה חודשים לפני ההתפרצות. מים באגמים געשיים מסוג זה נוטים להיות מלוחים מאוד ומכילים גזים געשיים מומסים. המים החמים והחומציים של האגם האיצו במידה ניכרת את קצב התמוססות הקרח. העדויות לקיומה של תופעה זו הם הכמויות הגדולות של סולפטים וכלורידים שנתגלו בזרם הלהאר.
הלהארים נוצרו ממים, קרח, פומיס וסלעים אחרים, ותוך כדי זרימתם שחקו את הקרקע לאורך עמקי הנחלים התלולים במורד מדרונות הר הגעש וספחו אליהם חרסיות. המהירות הממוצעת של הלהארים הייתה כ-60 קילומטרים בשעה, והם סחפו את הקרקע, ניתקו סלעים ממקומם והרסו את הצמחייה. לאחר שזרמו מגובה של כמה אלפי מטרים במורדות של הר הגעש, נותבו הלהארים לכל ששת עמקי הנחלים המובילים מן ההר. הלהארים ספחו מים וסלעים תוך כדי תנועתם ובתוך עמקי הנחלים גדל נפח הלהארים לפי ארבעה מהנפח המקורי שלהם. בנהר הגאולי (Gualí) הגיע הלהאר לרוחב מקסימלי של כ-50 מטרים.
הלהארים העיקריים זרמו בצידו המזרחי של ההר, במורד הנהרות גאולי, אסופרדו (Azufrado) ולגונייס (Lagunillas). הזרמים בשניים מערוצים אלו, אספורדו ולגונייס התמזגו בערך באמצע המדרון לזרם גדול שהמשיך בתוך הערוץ העמוק של הנהר לגונייס עד לפתח הקניון של הנהר ואז נשפך אל מניפת הסחף של הנהר. על מישור זה, כשניים עד שניים קילומטרים וחצי מפתח הקניון של הנהר בגובה 450 מטרים מעל פני הים שכנה העיירה הקטנה ארמרו (Armero) השייכת למחוז טולימה. הלהאר מחק למעשה את העיירה, שמסיבות בלתי ברורות הוקמה בדיוק על המקום שהוצף בלהאר בהתפרצות של 1845. רק רבע מתוך 28,700 תושבי העיירה נותרו בחיים. להאר שני, שזרם מערבה דרך העמק התלול של הנהר צ'ינצ'ינה (Chinchiná), גרם למותם של כ-1,800 תושבים והרס כ-400 בתים בעיירה צ'ינצ'ינה במחוז קלדס סך הכול נהרגו באסון מעל ל-23,000 תושבים וכ-5,000 נפצעו. יותר מ-5,000 בתים נהרסו "הטרגדיה של ארמרו" כפי שנתכנה האירוע היה האסון הגעשי הקטלני השני במספר קורבנותיו במאה ה-20, לאחר ההתפרצות של הר הגעש פלה באי מרטיניק ב-1902 והוא האסון הגעשי הקטלני הרביעי בהיסטוריה הכתובה. זהו גם הלהאר המתועד הקטלני ביותר ואסון הטבע הגדול ביותר בתולדות קולומביה.
חלק מההסבר מדוע כה הרבה אנשים איבדו את חייהם במהלך ההתפרצות של 1985 הוא שהמדענים לא ידעו במדויק מתי תתרחש ההתפרצות, והשלטונות לא היו מוכנים לנקוט באמצעי מנע יקרים מבלי שיקבלו התרעה חד משמעית על סכנה קרבה. מכיוון שההתפרצות המשמעותית האחרונה של ההר התרחשה 140 שנים קודם לכן, היה לרבים קשה להסכין עם הסכנה שהר הגעש צפן בחובו. מקומיים אף קראו להר "האריה הישן". מפות המציינות את אזורי הסיכון שהראו כי ארמרו תוצף כליל לאחר התפרצות חולקו למעלה מחודש לפני ההתפרצות, אך בית הנבחרים הקולומביאני ביקר את המדענים ואת סוכנויות ההגנה האזרחית כמחרחרי פחד. השלטונות המקומיים נכשלו בכך שלא הזהירו את התושבים לגבי חומרת המצב. גם לאחר התפרצות עמוד האפר אחר הצהריים של ה-13 בנובמבר ונשירת האפר על העיירה הבטיחו ראש עיריית ארמרו והכומר המקומי לאוכלוסייה כי לא נשקפת סכנה. גורם נוסף הייתה סופה שפגעה באזור באותו ערב וגרמה להפסקות חשמל ולנתק בתקשורת. עובדים של סוכנויות ההגנה האזרחית מארבע ערים הסמוכות לארמרו ניסו להזהיר את ארמרו, אך לא הצליחו ליצור קשר רדיו.
מדענים שבחנו אחר-כך את השעות בטרם ההתפרצות הבחינו בכמה רעידות אדמה ארוכות, שהתחילו בעוצמה רבה ואז נמוגו לאיטם. הוולקנולוג ברנרד צ'ואט (Bernard Chouet) אמר כי "הר הגעש צרח "אני עומד להתפוצץ"", אך המדענים שחקרו את הר הגעש בזמן ההתפרצות לא הבינו את משמעות אותות אלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה