ההיסטוריה האנושית של האזור של הפארק הלאומי צפון רכס קסקייד מתוארכת לסיום עידן הקרח האחרון, והאזור היה מיושב ברציפות במשך לפחות 8,000 עד 10,000 שנים. בתקופה זו התקדמו האבות הקדמונים של הילידים בני שבטי סקאגיט (Skagit) לתוך האזור ההררי שבפנים הארץ ככל שהקרחונים נסוגו. עדויות ארכאולוגיות לנוכחות אנושית רציפה בקסקיידס הצפוניים מתוארכת ללפני 4,470 שנים, וסלעים שהושגו ממקורות באזור שימשו לייצור כלי אבן וכלי נשק במשך אלפי שנים. "חלמיש הוזומין" (Hozomeen chert), סוג סלע מתאים מאוד ליצירת כלים, נכרה מהר הוזומין (Hozomeen Mountain) הסמוך, מעט מזרחית לגבול הפארק, במשך 8,400 שנים. חלמיש הוזומין הוא חלק מהממצאים הארכאולוגיים לכל אורך עמק הנהר סקאגיט (Skagit River), מערבית לפארק ובאזורים ממזרח, מה שמעיד שאנשים ביקרו באזור לפחות לשם השגת חומרי גלם. להבים זעירים פרהיסטוריים המתוארכים מלפני 9,600 שנים נתגלו במעבר קסקייד (Cascade Pass), מעבר הרים המקשר בין השפלות ממערב לאזורים הפנימיים של הפארק ועמק הנהר סטהיקין (Stehekin River). הלהבים הזעירים הם חלק ממקבץ ארכאולוגי הכולל חמש תקופות תרבותיות מובחנות, ומעידים שאנשים נהגו להגיע להרים מלפני כ-10,000 שנים. החפירה הארכאולוגית במעבר קסקייד היא אחת מתוך 260 אתרים פרהיסטוריים שזוהו בתחומי הפארק.
כשחוקרי הארצות הלבנים נכנסו לאזור בשלהי המאה ה-18 התגוררו במקום ככל הנראה כ-1,000 בני סקאגיט. הם התגוררו ביישובים כשהם משיגים את צורכיהם בצמצום מהנהרות ונודדים בעזרת קאנו. בני סקאגיט יצרו קונפדרציה רופפת של שבטים שהתאחדו במקרים של איום משבטים מבחוץ כדוגמת בני האידה (Haida) שהתגוררו מצפון לאזור. הם בנו בתים או בקתות גדולים שבהם יכלו להתגורר כמה משפחות, שלכל אחת היה אזור וכניסה נפרדים. אורכם של הבתים היה כ-30 מטרים, רוחבם בין 6 ל-12 מטרים והקירוי היה גג משופע (חלק אחד). גגות של מבנים של שבטים אחרים מאזור מפרץ פיוג'ט היו בנויים בצורת גמלון (גג הבנוי משני חלקים). בני סקאגיט התגוררו בדרך כלל בשפלות, וחדרו לקסקיידס הצפוניים בחודשי הקיץ בלבד, והמבנים בהרים היו צנועים יותר, וכללו בעיקר מבנים זמניים שהוקמו ממוטות וכוסו בענפים. בני סקאגיט הציבו עמודי טוטם והשתתפו בטקסי פוטלאץ', בדומה לבני האידה, אבל עם פחות מורכבות ופזרנות. בהגיע 1910 נותרו באזור רק 56 מבני סקאגיט, אבל מאז הם החלו להתאושש.
בתוך הארץ וצפונית ומזרחית לסקאגיט היו בני השבטים של נלאקא'פמוקס (Nlaka'pamux), צ'לאן, סיילקס וונאטצ'י שחיו בתקופות מסוימות בשנה או כל השנה בחלקים המזרחיים של הקסקיידס הצפוניים. בין הסקאגיט והנלאקא'פמוקס הייתה יריבות ושני השבטים נהגו לפשוט על מחנות היריב בחיפוש אחר עבדים או כפעולת תגמול. כמו הסקאגיט שהתגוררו בסמוך לחוף נהגו השבטים בפנים הארץ לבנות בקתות ארוכות שבהן התגוררו כמה משפחות, אם כי סגנון הבנייה היה שונה כיוון שבבקתות לא היו מחיצות שנועדו לחצוץ בין משפחה אחת לרעותה, והמסגרת של המבנה כוסתה במחצלות קנים ולא לוחות ארז. תומפסון מתאר בקתה אחת של בני ונאטצ'י באורך 73 מטרים. השבטים בפנים הארץ נהגו לנוע ברגל או על גבי סוסים ולא בקאנו מכיוון שהאזורים בפנים הארץ היו מיוערים פחות בצפיפות. הדגה הייתה מצומצמת יותר לשבטים שבפנים הארץ ומזג האוויר קיצוני יותר בשל הריחוק מההשפעה הממתנת של האוקיינוס השקט. בנוסף, השבטים בפנים הארץ הציבו עמודי טוטם לעיתים רחוקות מאוד ולא השתתפו בטקסי פוטלאץ'. בתחילת המאה ה-20 הצטמצמה מאוד אוכלוסיית השבטים בפנים הארץ, בדומה לשכניהם מהחוף, החל מפגישתם הראשונה עם חוקרי הארצות הלבנים הראשונים מאה שנים קודם לכן, בעיקר בשל אבעבועות שחורות ומחלות אחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה