פעילויות הנופש האפשריות בפארק הם הליכה בשבילים, כשבמסגרת הפארק יש 650 קילומטרים של שבילים מוסדרים, מחנאות, דיג, טיפוס הרים וספורט המים. כמעט כל הפארק מוגן כאזור טבע בראשיתי על שמו של הטייקון ואיש שמירת הטבע סטיבן מאתר (Stephen Tyng Mather; 1930-1867) ולכן יש מעט מאוד מבנים ודרכים בתחומי היחידה הצפונית והיחידה הדרומית של הפארק. הפארק פופולרי בעיקר בקרב תרמילאים ומטפסי הרים. אחד היעדים הפופולריים ביותר הוא מעבר קסקייד (Cascade Pass), ששימש את הילידים בדרכם אל פנים הארץ. אל המעבר ניתן להגיע בקצה שביל בן 6 קילומטרים בקצה דרך חצץ. רכסי פיקט הצפוניים והדרומיים, הר טריומף כמו גם פסגת אלדורדו וההרים סביבם פופולריים בקרב מטפסי הרים בשל הקושי הטכני של ההרים התלולים והקרחונים. הר שוקסן בפינה הצפון-מערבית של הפארק הוא אחד ההרים המצולמים ביותר בארצות הברית והפסגה השנייה בגובה בפארק (2,782 מטרים).
מספר המבקרים בפארק הוא פחות מ-30,000, הרבה פחות משלושה מיליון המבקרים המגיעים מדי שנה לפארק הלאומי אולימפיק הקרוב. מספר המבקרים הנמוך (שאינו כולל את המבקרים באתרי הנופש הלאומיים הצמודים) מוסבר בעובדה שאין בפארק עצמו כבישים, אלא כמה דרכים סלולות. כביש מדינתי 20 של וושינגטון עובר דרך עמק הנהר סקאגיט במרכז הפארק, אבל הוא מוביל לאזור הנופש הלאומי אגם רוס החוצץ בין היחידה הצפונית לדרומית.
צורכי תיירות אפשר להשיג ביישובים הסמוכים. העיירה הגדולה ביותר, סדרו-וולי (Sedro-Woolley) שוכנת בצדו המערבי של הפארק, בעוד שהיישוב וינתרופ (Winthrop), שוכן ממזרח. העיירה צ'לאן (Chelan) שוכנת בקצה הדרום-מזרחי של אגם צ'לאן ומשם יש גישה ממזרח לפארק הלאומי מסטהיקין (Stehekin) המשרתת את הקהילות של מזרח וושינגטון. ביישוב הקטן מרבלמאונט (Marblemount), מערבית לפארק יש מוזיאון ובו אוספים שונים הקשורים לפארק ולאזור. אוסף אחד מוקדש לחיי האינדיאנים והמתיישבים הלבנים הראשונים באזור. אוסף אחר מוקדש לעושר הביולוגי והגאולוגי של האזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה