ההתפרצויות הראשונות של נוואדו דל רואיס התרחשו לפני כ-1.8 מיליון שנים בתחילת תקופת הפליסטוקן. בהיסטוריה של המסיב זוהו שלוש תקופות התפרצות: "קדומה", "עתיקה" ו"נוכחית". במהלך התקופה ה"קדומה" בין לפני 2 מיליון שנים למיליון שנים נוצר מתחם של הרי געש שכבתיים גדולים. בין לפני מיליון שנים ל-800,000 שנים הם התמוטטו חלקית, תוך יצירת קלדרות גדולות (בקוטר שבין 5 ל-10 קילומטרים). במהלך התקופה ה"עתיקה" שנמשכה מלפני 800,000 שנים ל-200,000 שנים, התפתח מתחם חדש של הרי געש שכבתיים (כולל הדור הקודם של רואיס, טולימה, קינדיו וסנטה איסבל). ושוב נוצרו קלדרות בפסגות מלפני 200,000 שנים ועד לפני 150,00 שנים.
התקופה "הנוכחית" החלה מלפני 150,000 שנים וכללה את בניית המבנים הגעשיים הנוכחיים דרך היווצרות של כיפות לבה הבנויות מאנדזיט ומדקיט (סלעי יסוד) בתוך הקלדרות העתיקות. במהלך 11,000 השנים האחרונות עבר נוואדו דל רואיס 12 שלבי התפרצות, שכללו מפולות סלעים, זרמים פירוקלסטיים ולהארים מרובים שהובילו להרס חלקי של כיפות הפסגה. במהלך אלפי השנים האחרונות היו ההתפרצויות של הרי הגעש במסיב רואיס-טולימה בדרך כלל קטנות, ונפח המשקעים מהזרמים הפירוקלסטיים היה קטן מאלו של תקופת הפליסטוקן. מכיוון שלא היו רישומים על התפרצויות קדומות השתמשו הוולקנולוגים בטפרוכרונולוגיה ובתיארוך פחמן-14 על מנת לתארך אותן.
במהלך ההיסטוריה המודרנית התאפיינו מרבית ההתפרצויות בהתפרצות מהלוע המרכזי (בקלדרה) שאחריה התפרצות מתפוצצת, ואז להארים. ההתפרצות הקדומה ביותר של נוואדו דל רואיס שזוהתה בהולוקן התרחשה בערך ב-6600 לפנה"ס, והתפרצויות נוספות אירעו ב-1245±150 לפנה"ס (תוארכה בתיארוך פחמן-14), ב-850 לפנה"ס לערך, ב-200±100 לפנה"ס, ב-350±300, ב-675±50, ב-1350, 1541, 1570, 1595, 1623, 1805, 1826, 1828, 1829, 1831, 1833, 1845, 1916, דצמבר 1984 – מרץ 1985, ספטמבר 1985 – יולי 1991 וייתכן שבאפריל 1994. חלק גדול מההתפרצויות כללו התפרצות של הלוע המרכזי, התפרצויות של לוע צדי, והתפרצויות פריאטיות. נוואדו דל רואיס הוא כיום הר הגעש השני בפעילותו לאחר גלראס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה