מיכאיל גורבצ'וב, שעלה לשלטון במרץ 1985 לאחר מותו של קונסטנטין צ'רניינקו, ניסה להציל את כלכלתה הקופאת, אך ללא הצלחה. הרפורמות שהנהיג תרמו לנפילת האימפריה הסובייטית, ובשנת 1991,לאחר הפיכת ינאייב – פוטש של החוגים הקומוניסטים השמרנים בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור, שנכשל תוך שלושה ימים – הפכה רוסיה לדמוקרטיה.
הרפובליקות הסובייטיות לא רצו להמשיך את דרכן יחד עם רוסיה והתנתקו ממנה בראשית שנות ה-90. רוסיה ניסתה לשמור על מעמד בכורה בין הרפובליקות הפורשות והקימה את חבר המדינות, אך הסדר זה לא מחזיק מעמד. הדמוקרטיה החדשה ידעה מספר משברים, בעיקר מצד חסידי השלטון הישן, משברים כלכליים (הקשה מכולם הוא משבר הרובל באוגוסט 1998) והתקפות טרור מצד הצ'צ'נים.
עם עלייתו לשלטון של ולדימיר פוטין בשנת 2000, בדחיפתו של בוריס ילצין, ביססה רוסיה את מעמדה הכלכלי, כאשר מחירי הנפט והגז הטבעי החלו לעלות חזרה ב-1999 ורוסיה יצאה מהמשבר הכלכלי הקשה אליו נכנסה. ההגמוניה וההשפעה של רוסיה על הפוליטיקה העולמית הורגשה ביתר שאת, בד בבד עברה רוסיה הידרדרות משמעותית בתחום זכויות האדם וחופש הפרט.
בדצמבר 2007 התקיימו בחירות לדומה (הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי, האסיפה הפדרלית) ורוסיה המאוחדת (מפלגתו של פוטין) זכתה. במרץ 2008 התקיימו בחירות לנשיאות ומקורבו של פוטין דמיטרי מדבדב זכה ברוב קולות לתפקיד.
באוגוסט 2008 פלשה רוסיה לשכנתה גאורגיה, במסגרת המלחמה בדרום אוסטיה, בעימות הרוסי הראשון מוץ לגבולותיה מאז התפרקות ברית המועצות, שהביא לעצמאות דה פקטו של מחוזות דרום אוסטיה ואבחזיה.
במרץ 2012 שוב נערכו הבחירות לנשיאות, ופוטין נבחר מחדש לקדנציה בת 6 שנים, כשהוא ממנה את קודמו, מדבדב, לתפקיד ראש הממשלה. בפברואר 2014 אירחה המדינה את אולימפיאדת החורף ובמרץ הייתה מעורבת במשבר קרים, שהביא לסיפוח דה-פקטו של חצי האי קרים לרוסיה. עקב אירועים אלה הטילו מרבית מדינות המערב סנקציות כלכליות על רוסיה ויחד עם ירידת מחירי הנפט והגז (המהווים את רוב הייצוא הרוסי) שהחלה ב-2014 הביאו אלה להאטה ולמיתון בכלכלה הרוסית.
בספטמבר 2015 שוב הייתה רוסיה מעורבת בעימות צבאי מחוץ לגבולותיה מששלחה כוחות לסייע לבשאר אסד במלחמתו במתנגדים לשלטונו. סיוע שהביא להדרדרות מתמשכת ביחסיה עם מדינות המערב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה