נגורנו קרבאך

נַגוֹרְנוֹ-קַרָבָּאך (בארמנית: Լեռնային Ղարաբաղի Հանրապետություն) היא ישות מדינית, עצמאית דה פקטו, מובלעת בשטח הגאוגרפי של אזרבייג'ן, שהכריזה באופן חד-צדדי על התנתקותה מהרפובליקה החילונית מוסלמית, על פי הגדרתה, של אזרבייג'ן ועל עצמאותה כ"רפובליקה של נגורנו קרבאך".

 

רוב תושביה הם ארמנים נוצרים, שנמצאים בסכסוך רב שנים עם שכניהם האזרים המוסלמים. הישות היא מקור מתמיד למחלוקת ומתח צבאי בין אזרבייג'ן לארמניה, מאבק שהסלים והחריף בעקבות התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. בשנה זו החלה מלחמה על החבל בין אזרבייג'ן לארמניה, שהסתיימה בשנת 1994.

 

הישות ממוקמת בעבר הקווקז, כ-270 קילומטר מערבית לבירת אזרבייג'ן, באקו ושטחה הוא מובלעת בתוך השטח הריבוני של אזרבייג'ן, המשתרעת על שיטחם של המחוזות האזריים: אגדם, ג'בראיל, פיזולי, קלבדג'אר, לצ'ין, קובטלי, שושה (מחוז), שושה (עיר), טרטר, סטפנקרט, חוג'אלי, חוג'אבנד וזנגלן.

 

הפרלמנט של נגורנו קרבאך, שהייתה במשך כל תקופת השלטון הסובייטי בקווקז אובלסט אוטונומי בשליטת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית, החליט בשנת 1988 על עריכת משאל עם על איחוד עם ארמניה. החלטה זו הובילה לתחילת ההתנגשויות החמושות ולפתיחת מלחמת נגורנו-קרבאך. בשנת 1991 הכריזה הישות על עצמאותה, לאחר משאל עם, שהוחרם בידי המיעוט האזרי בחבל. הדבר הביא להסלמת הסכסוך על השליטה בחבל ולמלחמה של ממש, שבה נהרגו כ-30 אלף בני אדם, ומעל למיליון איש הפכו לפליטים. בשנת 1994 השלימו הארמנים את ההשתלטות על החבל, וכבשו גם אזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן. אזור החיץ כולל גם את כל השטח שהפריד את המובלעת מארמניה והארמנים הצליחו ליצור רצף טריטוריאלי בשליטת בין ארמניה לחבל העצמאי. הארמנים השתלטו על שבעה מחוזות בתוך אזרבייג'ן ממזרח לאזור המריבה. סכסוך זה הוא אחד הסכסוכים עקובי הדם מבין הסכסוכים שלאחר התפרקות ברית המועצות. הסכסוך הארוך ביותר, מספר הנפגעים והיקף מעשי הזוועה הרב ביותר שבוצעו על ידי הצדדים. זה סכסוך אזרחי פנים-מדינתי ובין-מדינתי בעת ובעונה אחת. מספר העקורים האזרים באזרבייג'ן מגיע לכמה מיליונים.