ב-1910 הוכרזה פורטוגל כרפובליקה, והמלך יצא לגלות בממלכה המאוחדת.
בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה בראשותו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר.
בזמן מלחמת העולם השנייה הוביל סלזר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגלי סלזר, בשנת 1939. סלזר אף סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. סלזר הבין כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגליות באפריקה ובאסיה.
ב-1945 שלטה פורטוגל באיים האזוריים, מדיירה, איי קייפ ורדה, סאו טומה ופרינסיפה, אנגולה, גינאה ביסאו, קבינדה, מוזמביק, המושבות גואה, דאמאן ודיו בהודו, מקאו בסין, ומזרח טימור בדרום מזרח אסיה. סלזר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן.
המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם. גם לאחר שהחל תהליך הדה קולוניזציה באסיה ובאפריקה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, סירבה פורטוגל בכל תוקף להעניק עצמאות למושבותיה. סלזר התעלם מגינוי מדיניותו באו"ם ודיכא את התנועות הלאומיות במושבות בכח רב ובשפיכות דמים, שהגיעה לשיאה במרד באנגולה ב-1961 בו נהרגו כ-50,000 אנגולים וכ-2,000 חיילים פורטוגלים.
פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא איפשרה השפעה חיצונית. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה פורטוגל לאו"ם. ב-1968 לקה סלזר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאס לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, אשר המשיך בקו של דיקטטורה שמרנית, שבו נקט סלזר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה