החל מוועידת ברלין שהתקיימה בשנת 1884 ועד לשנת 1975 נקראה הטריטוריה סהרה הספרדית והייתה נתונה לשלטון ספרד, אולם הספרדים החליטו לפנות אותה. עם סיום השלטון הספרדי, תבעו מרוקו ומאוריטניה ריבונות על הטריטוריה, וחילקו את שטחה ביניהן. מרוקו כבשה את שני חלקיה הצפוניים של סהרה המערבית בשנת 1976. במקום קמה תנועת מחתרת בשם חזית פוליסריו, בתמיכת אלג'יריה. ב-1979 נסוגה מאוריטניה מחלקי הטריטוריה שבהם שלטה, ומרוקו תפסה את רוב השטח. מאבקה של התנועה נמשך עד היום, מכיוון שמרוקו ממשיכה לטעון ריבונות לשטח זה. כדי לחזק את שלטונה במקום מרוקו יישבה יותר מ-100,000 תושבים מאזרחיה, ואילו חלק גדול מכ- 200,000 התושבים המקוריים בבירה אל-עיון נעקרו מבתיהם ויושבו במחנות פליטים. לאחר הכיבוש החלה מלחמת גרילה נגד המרוקאים, אולם זו הסתיימה בהסכם הפסקת אש משנת 1991.
התושבים המקומיים הכריזו על עצמאות הטריטוריה בשם רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית, אולם מרוקו התעלמה מההכרזה. רוב מדינות העולם אינן מכירות בריבונות מרוקו על השטח.
מרוקו הקימה חומת גבול לאורך 2,700 ק"מ המוגנת על ידי 120,000 חיילים מרוקאים ומוקפת במוקשים, המחלקת את סהרה המערבית בין השטח הנשלט על ידי מרוקו ובין השטח בשליטת מחתרת "פוליסריו" השואפת לעצמאות סהרה המערבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה