לאחר שגיבשה את בסיסה הפוליטי, שילבה INM ברעיונותיה רבות מדרישותיהן של המפלגות הרדיקליות יותר, ובראש ובראשונה הדרישה לעצמאות מיידית. ב-1966 הסכימה ועדה בריטית על הקמת מונרכיה חוקתית עם שלטון עצמי, לאחר בחירות לפרלמנט שנקבעו ל-1967. ב-6 בספטמבר 1968 קיבלה סוואזילנד את עצמאותה על בסיס החוקה החדשה.
בבחירות הראשונות לאחר העצמאות, שנערכו במאי 1972, התחזקה מפלגת האופוזיציה ותפסה כ-20% מהמושבים בפרלמנט. בתגובה, ביטל המלך סובהוזה את חוקת 1968 וריכז את כל הסמכויות החקיקתיות, הביצועיות והשיפוטיות בידיו.
בשנים 1988–1989 החל להישמע קולה של "התנועה העממית הדמוקרטית המאוחדת", תנועת מחתרת פוליטית אופוזיציונית, בביקורת הולכת וגוברת על משטרו של המלך ובדרישה לרפורמות דמוקרטיות. ביקורת זו החלה לזכות להד ציבורי, ובתגובה יזמו המלך וראש הממשלה דיון ציבורי מתמשך על העתיד החוקתי והפוליטי של המדינה. כתוצאה מדיון ציבורי זה אישר המלך שורת רפורמות חוקתיות, שהתבטאו בין היתר בהצבעה ישירה ודמוקרטית יותר בבחירות הכלליות של 1993.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה