בעת העתיקה התיישבו באזור רומניה דהיום בני שבט גטו-תראקי בשם דאצ'ים, והארץ נקראה בהתאם דאצ'יה. במאה הראשונה לפנה"ס התגבשו המתיישבים לכדי מבנה מאוחד ומוגדר וכוננו ממלכה רבת עוצמה שאיימה על האינטרסים של הרומאים באזור. כתוצאה מכך, התנגשות בין שני הכוחות התרחשה בראשית המאה ה-2 לספירה ודאצ'יה נכבשה. פרובינקיה רומית בשם "דאצ'יה פליקס" נוסדה במקום הממלכה הדאצ'ית העתיקה.
בימי הביניים קמו בחלקה המזרחי והדרומי של רומניה שתי נסיכויות: במזרח נסיכות מולדובה (Moldova) ובדרום מונטניה (Muntenia), שכונתה גם "הארץ הרומנית" (Ţara Românească) וכן נקראה בשם וולאכיה (Vlahia או Valachia). האזור המערבי טרנסילבניה Transilvania, המוכר גם כארדאל (ברומנית: Ardeal, בהונגרית: Erdely) נשלט במשך כאלף שנים על ידי ההונגרים, בתחילה כחלק מהממלכה ההונגרית; לאחר כיבוש הונגריה בידי הטורקים, הפך החבל לאוטונומי: נסיכות טרנסילבניה, שהייתה במאה ה-18 לחלק מהאימפריה האוסטרית ההאבסבורגית, ומאוחר יותר לחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
בשנת 1812, אחרי מלחמת רוסיה עם העות'מאנים, סופחו לרוסיה מזרח מולדובה ואזורים סמוכים. ב-1859 התאחדו שתי הנסיכויות הרומניות - מולדובה (Moldova) ומונטניה (Muntenia) למדינה אחת שנקראה תחילה "הנסיכויות המאוחדות", ומשנת 1866 "רומניה".
בשנת 1878 הוכרה עצמאות רומניה על ידי רוב מדינות העולם בקונגרס ברלין. במלחמת העולם הראשונה הצטרפה רומניה לצד מדינות ההסכמה בשנת 1916, אך בתום הקרבות שנערכו בשטחה בשנים 1917–1918 היא נכבשה על ידי מעצמות המרכז. לאחר המלחמה, בזכות היותה בת בריתן של מדינות ההסכמה המנצחות, קיבלה את צפון דוברוג'ה מבולגריה, ובנוסף את בסרביה מרוסיה, ואת בוקובינה וטרנסילבניה מאוסטרו-הונגריה. כך השיגה רומניה את איחוד כל השטחים שהיו מאוכלסים היסטורית ברומנים ונוצרה "רומניה הגדולה".
במלחמת העולם השנייה הצטרפה רומניה למעצמות הציר וצבאה לחם לצד הוורמאכט, החל ממבצע ברברוסה ב-1941. לקראת סוף המלחמה, באוגוסט 1944, רומניה נכבשה על ידי הצבא האדום תוך כדי מסע דחיקת הנאצים מערבה; בלחץ כוחות הכיבוש סובייטים, באותה שנה היא "החליפה צד" ומתמיכה במדינות הציר עברה רומניה למלחמה נגדן. כך, אף על פי שאולצה לוותר על בסרביה ועל צפון בוקובינה לטובת ברית המועצות, היא קיבלה בחזרה את טרנסילבניה שסופחה ב-1940 להונגריה של הורטי.
בתום המלחמה נשארה רומניה כבושה בידי כוחות סובייטים שעזבו רק בראשית שנות ה-50. החל משנות ה-60 של המאה ה-20 ניהלו שליטיה, גאורגה גאורגיו-דז' בשלהי כהונתו ואחריו יורשו ניקולאה צ'אושסקו, מדיניות חוץ עצמאית מול ברית המועצות, אך תוך כדי שמירה אדוקה על השיטה הקומוניסטית כלפי פנים. בניגוד לשאר מדינות הגוש הקומוניסטי, רומניה לא ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל מעולם. בשנת 1969 הועלתה רמת היחסים הדיפלומטיים עם ישראל לדרג של שגרירים. פגישת מנחם בגין עם צ'אושסקו בשנות ה-70 אף תרמה להכנות לקראת ביקור אנואר סאדאת בישראל.
ב-22 בדצמבר 1989, לאחר מהפכה אנטי-קומוניסטית ומהומות דמים, תחילה בטימישוארה ואחר כך בעוד מקומות ובעיקר בעיר הבירה, הודח צ'אושסקו.
לאחר משפט בזק שנערך בבסיס צבאי הוא הוצא להורג עם אשתו, שלושה ימים לאחר שנתפס. המשפט עצמו ארך כשעה בלבד, ולא הוצגו בו עדויות. כך בא לקיצו משטר קומוניסטי בן 45 שנה ברומניה.
בשנת 2004 הצטרפה רומניה לברית נאט"ו וב-2007 התקבלה גם לאיחוד האירופי; משנת 2014 היא חברה מלאה באיחוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה