ספרו החשוב ביותר של אבן באג'ה הוא תַדְבִּיר אלמֻתַּוַחִד, "הנהגת המתבודד".
בספר זה הוא פורס את משנתו בעניין הנהגת המדינה, המנוגדת למשנתם של אל-פאראבי ופילוסופים רבים אחרים, שראו את שאיפתם האוטופית בכינון מדינה שתנהג על פי חוקי החכמה והפילוסופיה. בניגוד להם, סבר אבן באג'ה שבמצב השורר בזמננו שאין סיכוי שישתנה לטובה בעתיד המשוער, אין אפשרות לפעול לכינונה של עיר פילוסופית. בהתאם לכך משנה אבן באג'ה את כל אופיה של הפילוסופיה: הוא מייעץ לפילוסוף לבחור בחיי בדידות, ואך ישא ויתן ברוחו עם חבריו הפילוסופים, אלה שהיו לפני ואלו החיים כמוהו בהתבודדות בארצות שונות ואף רחוקות.
עמדתו זו של אבן באג'ה התאפשרה לאור תורת הנפש שלו, לפיה שלמותו של האדם היא בדבקותו בשכל הפועל, ודבקות זו אינה זוקקת חברה פילוסופית, אלא היא תוצאה של מאמץ אישי, ואפשר לזכות בה ביתר קלות מתוך התבודדות. יש הרואים בהמלצתו של הרמב"ם לחיות חיי בדידות (מו"נ ח"ג פנ"א) השפעה של אבן באג'ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה