כשהועלתה תוכנית הנחיתה על הירח בזמנו של ג'ון קנדי, עלותה נאמדה בכ-7 מיליארד דולרים. עלות זו התבררה כניחוש בלתי מציאותי לסכום שלא ניתן לקובעו בצורה מדויקת, ולכן ג'יימס ווב, מנהל נאס"א באותה תקופה, העלה את ההערכה ל-20 מיליארד, לפני שהציג את התוכנית לסגן הנשיא ג'ונסון.
הערכתו של ווב הממה רבים באותה תקופה (כולל את הנשיא עצמו), אך בסופו של דבר הוכחה כהגיונית ביותר. בינואר 1969, הכינה נאס"א הערכה מפורטת של העלות הכוללת של תוכניות מרקורי, ג'מיני ואפולו יחד. הסכום הכולל של תוכנית אפולו יצא 23.9 מיליארד דולר כמפורט להלן:
החללית אפולו: 7,945,000,000 $
משגרי הסטורן I: 767,000,000 $
משגרי הסטורן IB: 1,131,200,000 $
משגרי הסטורן V: 6,871,100,000 $
פיתוח מנועי המשגרים: 854,200,000 $
תמיכה במשימות: 1,432,300,000 $
עיקוב ואיסוף מידע: 664,100,000 $
מתקנים קרקעיים: 1,830,300,000 $
הפעלת המתקנים: 2,420,600,000 $
העלות הסופית של התוכנית דווחה לקונגרס ב-1973 ועמדה על 25.4 מיליארד $.[81] התוכנית ניצלה את רוב תקציבה של נאס"א, שעדיין הייתה בשנותיה הראשונות (נאס"א הוקמה ב-1958 ותוכנית אפולו החלה את דרכה ב-1961). לדוגמה, ב-1966 הוצאות התוכנית היוו כ-60% מתקציבה השנתי של נאס"א - שעמד אז על 5.2 מיליארד $.
ב-2009 ערכה נאס"א סימפוזיון על עלויות התוכנית אשר הציגה הערכה של עלויות התוכנית, שעמדו על כ-170 מיליארד דולרים של שנת 2005. סכום זה כלל את כל עלויות המחקר והפיתוח, את רכישתם של 15 משגרי סטורן V, 16 צירופי CSM, 12 רכבי נחיתה ירחיים, עלויות התמיכה וניהול התוכנית, עלויות בנייתם של המתקנים הקרקעיים ושדרוגם, ועלויות המשימות עצמם. הערכה זו מבוססת על דיווח משרד התקציבים של הקונגרס "A Budgetary Analysis of NASA’s New Vision for Space" (ניתוח תקציבי של חזון החלל של נאס"א) שפורסם בספטמבר 2004.
במקור תוכננו שלושה משימות ירחיות נוספות (אפולו 18, 19 ו-20), אך בעקבות הצמצום הדרסטי בתקציב נאס"א, וההחלטה שלא לייצר משגרי סטורן V נוספים, בוטלו משימות אלו לטובת פיתוח מעבורת החלל, ולטובת תוכנית סקיילאב, שהשתמשה במשגרים ובחלליות שיועדו למשימות אלו. רק משגר סטורן V אחד שימש בסופו של דבר את תוכנית סקיילאב כששימש לשיגור המעבדה לחלל. המשגרים הנותרים הפכו למוצגים מוזיאוניים המוצגים במתקנים שונים של נאס"א ברחבי ארצות הברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה