תוכנית אפולו - כרונולוגיית הטיסות - משימות אל הירח

מטרתן של 4 המשימות המאוישות הראשונות בתוכנית אפולו הייתה לוודא את כשירות רכיבי התוכנית לשגר משימה אל הירח ולהשלימה בהצלחה.

 

אפולו 7 (11 באוקטובר 1968 - 22 באוקטובר 1968);

 

המשימה המאוישת הראשונה של החללית אפולו (והראשונה שכללה 3 אנשי צוות), והמשימה המאוישת הראשונה (והיחידה במסגרת תוכנית אפולו) ששוגרה על גבי משגר סטורן IB. מטרתה הייתה לבחון את חללית האפולו לאחר שדרוגה בעקבות אסון אפולו 1. המשימה כללה רק את צירוף CSM ללא רכב נחיתה. המשימה נמשכה קרוב ל-11 יום במהלכם נבחנו כל מערכות החללית כולל מנועה הראשי (שהופעל 8 פעמים לפרקי זמן של בין חצי שנייה ל-67 שניות), תפקוד הצוות ומערכות בקרת המשימה בכדור הארץ.

 

בין ה-21 בדצמבר 1968 ל-18 במאי 1969 תכננו בנאס"א לשגר שלוש משימות על גבי משגר סטורן V שיישאו את חללית האפולו על כל חלקיה (כולל רכב הנחיתה), אך בקיץ 1968 הבינו מנהלי התוכנית כי רכב נחיתה ראוי לטיסה לא יהיה מוכן לשיגור המתוכנן של משימת אפולו 8. במקום לבזבז עוד משגר סטורן V לטיסה רגילה סביב כדור הארץ, הוחלט לשלוח את צוות משימת אפולו 9 (שהייתה אמורה להיות טיסת המבחן השנייה של רכב הנחיתה) למסלול סביב הירח ב-CSM במשימת אפולו 8. הרעיון המקורי להחלפת המשימות הועלה על ידי ג'ורג' לוו, מנהל משרד תוכנית אפולו. אף על פי שנטען כי החלפת המשימות נעשתה כתגובה לניסיונות הסובייטיים לשגר חללית זונד מאוישת שתקיף את הירח, אין אף הוכחה לכך. מנהלי נאס"א היו מודעים לתוכנית זונד, אך תזמון משימות הזונד אינו תואם את התיעוד המפורט של נאס"א על ההחלטה לשגר את משימת אפולו 8 אל הירח. ההחלטה לבצע את ההחלפה בוצעה בעיקר בגלל בעיות הפיתוח של רכב הנחיתה, ולא בגלל החששות שהרוסים יגיעו אל הירח לפני האמריקנים.

 

אפולו 8 (21 בדצמבר 1968 - 27 בדצמבר 1968);

 

הייתה המשימה המאוישת הראשונה שעזבה את מסלול כדור הארץ ונכנסה למסלול סביב הירח, והמשימה המאוישת הראשונה ששוגרה על גבי משגר סטורן V (והמשימה המאוישת הראשונה ששוגרה ממרכז החלל קנדי). המשימה כללה רק את צירוף ה-CSM, ללא רכב הנחיתה, והקיפה את הירח 10 פעמים לפני שהחלה במסע חזרה לכדור הארץ. צוות המשימה (שבמקור היה אמור לטוס במשימת אפולו 9) היו לאנשים הראשונים שראו את צידו הרחוק של הירח במו עיניהם. במהלך המשימה שלחו האסטרונאוטים תצלומים רבים של הירח וכדור הארץ, ביניהן התמונה המפורסמת של "זריחת הארץ", וקראו בפסוקים מפרק הבריאה שבספר בראשית. הצוות צילם גם את אתרי הנחיתה המתוכננים למשימות הבאות (כולל "ים השלווה" - אתר הנחיתה שיועד לאפולו 11) ותר אחר אתרי נחיתה חדשים.

 

אפולו 9 (3 במרץ 1969 - 13 במרץ 1969);

 

הייתה המשימה המאוישת הראשונה בתוכנית אפולו שכללה את כל המערכות שיועדו להיכלל במשימה ירחית: משגר סטורן V, צמד תאי השירות והפיקוד (שכונו "גאמדרופ") ורכב נחיתה ירחי (שכונה "ספיידר"). מטרת המשימה הייתה לבחון את כל המערכות בשלמותם במסלול סביב כדור הארץ. כל תמרוני ההיפגשות והעגינה שהיו מבוצעים במשימה ירחית בוצעו במשימה במסלול סביב הירח. בפעם הראשונה בתוכנית הוטס רכב הנחיתה על ידי אסטרונאוטים, שניתקו מה-CSM, דימו נחיתה על הירח, וחזרו ועגנו ב-CSM. בנוסף בוצעה במשימה הליכת חלל בת 56 דקות שדימתה מצב חירום בו ה-LM לא יכול לעגון ב-CSM ועל הצוות לעבור לתא הפיקוד תוך ביצוע הליכת חלל. כמו כן נבחנו יכולות ה-LM לשמש כ"סירת הצלה" במקרה שתא הפיקוד נותר משותק (כפי שקרה במשימת אפולו 13).

 

אפולו 10 (18 במאי 1969 - 26 במאי 1969);

במקור תוכננה המשימה להיות משימת הנחיתה הראשונה על הירח, זאת מאחר שכל רכיבי התוכנית עבדו כמצופה ולא נצפו תקלות משמעותיות במשימות הקודמות. אך מכיוון שברית המועצות לא הראתה סימנים לשיגור משימה מאוישת לנחיתה על הירח, החליטה נאס"א להפוך את המשימה ל"חזרה גנרלית" למשימת נחיתה על הירח. למעשה היו מטרות המשימה כשל אפולו 9, אך במסלול סביב הירח. זמן קצר לאחר עזיבת מסלול LEO אל עבר הירח, ניתק ה-CSM (שכונה "צ'ארלי בראון") מהמשגר, הסתובב על צירו ועגן ב-LM (שכונה "סנופי"). לאחר הניתוק מהמשגר המשיכה החללית אל עבר הירח ונכנסה למסלול סביבו. לאחר הכניסה למסלול ניתק ה-LM מה-CSM כשבתוכו האסטרונאוטים תומאס סטאפורד ויוג'ין סרנן והנמיך לגובה של 13.5 ק"מ בלבד מעל פני הירח. לאחר מכן הושלך שלב הנחיתה של ה-LM והוא חזר ועגן בתא הפיקוד, שחזר לכדור הארץ. על פי ספר השיאים של גינס משנת 2002, אפולו 10 מחזיקה בשיא המהירות לחללית מאוישת, כאשר הגיעה למהירות 39,897 קמ"ש במהלך חזרתה מן הירח אל כדור הארץ ב-26 במאי 1969.