מאז משימת אפולו 17 בדצמבר 1972 אף משימת חלל מאוישת ואף אדם לא עזב את מסלול כדור הארץ. ב-20 ביולי 1989 (יום השנה ה-20 לנחיתה הראשונה על הירח) הציג נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש האב, תוכנית שאפתנית לחקר החלל שתיפרש על פני 30 שנה. חזון זה, שנקרא Space Exploration Initiative (ובקיצור SEI), יועד להביא להקמת בסיס קבע על הירח, אך בעיות כגון תקציב, חוסר תמיכה ציבורית וחוסר תמיכה בקונגרס האמריקאי הובילו לקטילת התוכנית עוד לפני שהחלה. ב-2004, בעקבות מסקנות ועדת החקירה של אסון הקולומביה, הציג בנו של בוש האב, ג'ורג' ווקר בוש (שכיהן כנשיא ארצות הברית), את החזון לחקר החלל, שקרא לפרישת צי המעבורות המתיישנות של נאס"א, השלמת בניית תחנת החלל הבינלאומית ושיגור אסטרונאוטים אל הירח, לאסטרואידים ולבסוף למאדים. הנחיתה על הירח יועדה להתבצע עד שנת 2020 ונשקלה האפשרות להקים בו בסיס קבע בו יבחנו הטכנולוגיות שידרשו לנחיתה מאוישת על מאדים. בשונה מאביו, חזונו של בוש הבן דווקא קיבל תמיכה מהציבור ומהקונגרס, ונאס"א החלה לפתח את תוכנית קונסטליישן. במסגרת התוכנית החל פיתוחם של שני משגרים חדשים: ארס 1 וארס 5 - שיועד להיות עוצמתי יותר מהסטורן V, ושתי חלליות חדשות: אוריון CEV (שתתפקד ב-CSM) ואלטאיר (שתתפקד כרכב נחיתה).[93] כדי לחסוך בעלויות פיתוח התוכנית החליטו בנאס"א להיעזר בפיתוחים ורכיבים קיימים, כגון מנוע ה-J-2 ששימש את שלבו השלישי של הסטורן V, אותו הוחלט לשדרג ולהפוך ל-J-2X, ומאיצי מעבורות החלל, אותם הוחלט להתאים לשימוש הארס 5, וכן רכיבים ומערכות נוספות, בעיקר "שאריות" מתוכנית מעבורות החלל. אך התוכנית נתקלה בעיכובים וחוסר עמידה בלוחות הזמנים שהוצבו לה וכן בבעיות תקציביות. לאחר כניסתו לבית הלבן ב-2009 הקים ברק אובמה את "ועדת אוגוסטין" שמטרתה הייתה להעריך בין היתר את תוכנית קונסטליישן. הוועדה קבעה כי חסרים לנאס"א כ-3 מיליארד דולרים כל שנה כדי לעמוד ביעדי התוכנית, אך גם כי יש צורך במשימות מאוישות אל הירח לפני שיגור משימות מאוישות למאדים. מסקנות הוועדה הובילו את אובמה לבטל את תוכנית קונסטליישן בתחילת 2010. למרות ביטול התוכנית הורה אובמה להמשיך בפיתוח חללית ומשגר לשיגור משימות אל מעבר למסלול כדור הארץ, וב-2011 הציגה נאס"א את החללית אוריון MPCV (שהיא למעשה האוריון של תוכנית קונסטליישן) ואת ה-SLS - המשגר העתידי של נאס"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה