כאשר החלה קבוצת המדענים והמהנדסים בראשותו של וורנר פון בראון לתכנן את המשגרים לתוכנית אפולו, עוד לא היה ידוע מה תהיה מסת המטען שתידרש למשימה ירחית. שימוש בשיטת הטיסה הישירה על מנת לנחות על הירח דרשה משגר גדול במיוחד - הנובה - שיוכל לשאת יותר מ-59,000 ק"ג אל הירח. החלטת נאס"א להשתמש בשיטת ה-LOR גרמה לביטול התוכנית לבניית משגר הנובה והתאימה ליכולות של משפחת משגרי הסטורן, כך שמרכז טיסות החלל מרשל המשיך בפיתוח הסטורן I, הסטורן IB והסטורן V. אף על פי שהסטורן V היה פחות עוצמתי ממשגר הנובה, הוא עדיין מחזיק בשיא כושר הנשיאה (119,000 ק"ג למסלול LEO ו-45,000 ק"ג אל הירח) מכל משגר הנמצא בפיתוח נכון ל-2012. המשגרים שיכולתם היא הקרובה ביותר ליכולות הסטורן V הם האנרגיה - משגר מעבורת החלל בוראן (100,000 ק"ג למסלול LEO) ומשגר ה-N-1 הכושל (91,000 ק"ג למסלול LEO) אשר יועד לשאת משימות סובייטיות מאוישות אל הירח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה