קולט האבק המכיל יחידות אירוג'ל - ג'ל בעל צפיפות נמוכה, שימש לאיסוף האבק. מערכת בצורת מחבט טניס הכילה שטח של 1,000 סמ"ר שימש ללכידת חלקיקים בגדלים שונים. כאשר הגשושית חלפה בקרבת השביט, מהירות הפגיעה של החלקיקים הייתה 6,100 מטרים בשנייה, פי 9 ממהירות כדור הנורה מרובה. אף כי החלקיקים היו קטנים מגרגר חול, תפיסתם במהירות גבוהה הייתה עלולה לשנות את גודלם ואת הרכבם הכימי או לאדות אותם כליל. כדי לאסוף את החלקיקים מבלי לפגוע בהם, פיתחה נאס"א מערכת מבוססת פחמן מוצג במבנה דמוי ספוג ש-99 אחוזים ממנו היו חלל ריק. האירוג'ל דחוס רק לכדי אלפית מהדחיסה של זכוכית, שאף היא מוצק מבוסס סיליקון. כאשר החלקיקים פגעו באירוג'ל הם נלכדים בתוך החומר הזה ויוצרים מסלול דמוי גזר באורך פי 200 מאורך הגרגיר, כשהם מאטים עד לעצירה מוחלטת, כמו מטוס שמגיע למסלול נחיתה ומפעיל את בלמיו כדי להאט בהדרגה. מכיוון שהאירוג'ל הוא ברובו שקוף, לעתים הוא מכונה "עשן כחול", המדענים ישתמשו בעקבות הללו כדי לאתר את החלקיקים הזעירים.
כאמור האירוג'ל נארז והושם בתוך קפסולה ששימשה להחזרת החלקיקים לכדור הארץ. שאר חלקי הגשושית שכבר לא היה בהם צורך נשרפו באטמוספירה.
לקראת הנחיתה היו חששות שמא המצנחים לא יפתחו כמו שאירע לגשושית ג'נסיס, שבה אירעה תקלה בשל תכנון לקוי. הפעם הגשושית נחתה נחיתה רכה ובטווח הדקה שתוכננה לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה