יום שלישי, 13 בדצמבר 2016

ברונו רוסי



בּרוּנוֹ בֶּנֶדֶטוֹ רוֹסִי (באיטלקית Bruno Benedetto Rossi;‏ 13 באפריל 1905 – 21 בנובמבר 1993) היה פיזיקאי ניסויי יהודי-איטלקי. תרומותיו העיקריות היו בתחום פיזיקת חלקיקים ובמחקר של קרינה קוסמית. ב-1927, אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטת בולוניה, התחיל להתעניין בקרינה קוסמית ונסע לאריתריאה כדי לערוך שם מחקרים המוכיחים שעוצמת הקרינה הקוסמית מן המערב גדולה באופן משמעותי מזו המגיעה מן המזרח.
 
באוקטובר 1938 נאלץ לעזוב את איטליה בגלל חוקי הגזע האיטלקיים, עבר לדנמרק, שם עבד עם נילס בוהר, ואחרי כן לאנגליה. שם הוא עבד עם פטריק בלאקט באוניברסיטת מנצ'סטר. לבסוף עבר לארצות הברית, שם עבד עם אנריקו פרמי באוניברסיטת שיקגו ואחרי כן באוניברסיטת קורנל. רוסי נשאר בארצות הברית והיה לאזרח אמריקאי. בזמן מלחמת העולם השנייה חקר רוסי מכ"ם במעבדת הקרינה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ושיחק תפקיד מרכזי בפרויקט מנהטן כשניהל את הקבוצה במעבדה הלאומית לוס אלמוס.
 
אחרי המלחמה הוא גויס על ידי ג'רולד זכריאס מ- MIT שם המשיך רוסי במחקריו, אותם התחיל לפני המלחמה על קרינה קוסמית. בשנות ה-60 הוא היה חלוץ במחקר אסטרונומית קרינת X. המכשור אותו תכנן עבור אקספלורר 10 גילה את המגנטופאוזה והוא היה זה שהתחיל את הניסויים שגילו את סקורפיוס X-1, המקור הראשון מחוץ למערכת השמש של קרני רנטגן.

ברונו רוסי - איטליה


 
רוסי נולד בעיר ונציה שבאיטליה, הבכור משלושת בניהם של לינה מינרבי ורינו רוסי, מהנדס חשמל שנטל חלק בחשמול של ונציה. רוסי למד בבית עד גיל 14 ואחרי כן בבתי ספר תיכוניים בוונציה. הוא התחיל ללמוד באוניברסיטת פדובה ואחרי כן לימודים מתקדמים באוניברסיטת בולוניה שם סיים תואר שני בפיזיקה ב- 1927.
 
המנחה שלו בתיזה היה קוירינו מיוראנה (Quirino Majorana).

ברונו רוסי - איטליה - פירנצה


 
ב- 1928 התחיל רוסי לעבוד באוניברסיטת פירנצה כעוזרו של אנטוניו גרבאסו שהקים את המכון לפיזיקה באוניברסיטה ב- 1920. גרבאסו הפודסטה של פירנצה ומונה לתפקיד זה על ידי הממשלה הפאשיסטית של בניטו מוסוליני.
 
עם זאת הוא הביא למכון קבוצה של פיזיקאים מבריקים, ביניהם, אנריקו פרמי ופרנקו ראזטי לפני שעברו לרומא וכן את ג'ילברטו ברנרדיני, אנריקו פרסיקו וג'וליו ראקה. בחיפושו אחר תחום מחקר חלוצי הפנה רוסי את תשומת לבו למחקר על קרניים קוסמיות שהתגלו על ידי ויקטור הס ב- 1911 ו- 1912.
 
ב- 1929 קרא רוסי את מאמרם של ולתר בותה וורנר קולהרסטר שתיארו את גליתם על קרינה קוסמית טעונה בחלקיקים שחדרה 4.1 סנטימטרים של זהב.
 
דבר זה היה מפתיע משום שהחלקיקים הטעונים, הידועים עד אז, שחדרו במידה הרבה ביותר היו אלקטרונים מדעיכה רדיואקטיבית שהיו יכולים לחדור פחות ממילימטר של זהב. הגילוי של בותה וקולהרסטרפתח בפני רוסי עולם חדש ולא צפוי, שאף אחד עוד לא התחיל לחקור.

ברונו רוסי - איטליה - מעגל צירוף המקרים של בותה



ב- 1954 קיבל בותה את פרס נובל לפיזיקה על שיטת צירוף המקרים ועל גילוייו הנוספים. עם זאת הביצוע שלו לשיטה היה מסורבל מאוד משום שהוא כלל קורלציה ויזואלית של פולסים מצולמים. בתוך כמה שבועות אחרי שקרא את המאמר המציא רוסי מעגל צירוף מקרים שעשה שימוש בשפופרות ריק. למעגל צירוף המקרים של רוסי יש שני יתרונות מרכזיים: הוא מציע רזולוציה מדויקת מאוד והוא יכול לגלות צירופים בכל מספר של פולסים. תכונות אלו מאפשרות לזהות אירועים מעניינים המייצרים פולסים אקראיים בכמה מונים. המעגל סיפק בסיס למכשור אלקטרוני בפיזיקה של הגרעין ושל החלקיקים. נוסף על כך הוא יישם את מעגל AND שהוא רכיב בסיסי בלוגיקה הדיגיטלית המצויה, היום, בכל מקום באלקטרוניקה המודרנית.
 
בקיץ 1930 הזמין בותה את רוסי לברלין. שם הוא השתתף במחקרים נוספים של חדירת קרינה קוסמית. הוא חקר גם את תיאורו המתמטי של קרל שטרמר (Carl Størmer) על מסלולם של חלקיקים טעונים בשדה המגנטי של כדור הארץ על בסיס מחקרים אלה הוא הבין שעוצמתה של קרינה קוסמית המגיעה מצד מזרח יכולה להיות שונה מזו המגיעה מצד מערב. בברלין הוא הגיש את המאמר הראשון שטען שהתצפיות של אפקט מזרח-מערב זה יכול, לא רק לאשש את העובדה שקרינה קוסמית אינה אלא חלקיקים טעונים אלא גם לקבוע את האות של מטענם.

ברונו רוסי - איטליה - ועידת רומא



בסתיו של 1931 ארגנו פרמי ואורסו מריו קורבינו ועידה ברומא על פיזיקה גרעינית. פרמי הזמין את רוסי לתת הרצאת פתיחה על קרינה קוסמית. בהרצאה זו הפריך את טענתו של רוברט מיליקן, שישב באולם בזמן ההרצאה, שקרינה קוסמית מורכבת מפוטונים.

ברונו רוסי - איטליה - עקומת רוסי



זמן קצר אחרי ועידת רומא ביצע רוסי שני ניסויים שהובילו להתקדמות ניכרת בהבנת הקרינה הקוסמית. שניהם כללו שלושה צירופים של פולסים משלושה מוני גייגר. אבל בראשון היו המונים מסודרים בשורה ומופרדים על ידי בלוקים של עופרת בעוד שבשני הם הושמו במבנה משולש כך שחלקיק אחד לא היה יכול לעבור דרך כל השלושה כשהוא נע בקו ישר. התוצאות מהמבנה הראשון הוכיחו את קיומם של חלקיקים של קרינה קוסמית היכולים לחדור מטר של עופרת. במבנה השני שהיה סגור בקופסת עופרת הראו התוצאות שחלק מן הקרינה הקוסמית והעופרת משפיעים זה על זה ויוצרים חלקיקי משנה רבים. בהרחבה של הניסוי השני הוא מדד את שעורם של צירופים משולשים כפונקציה של כמות העופרת מעל המונים. תרשים שעור זה לעומת העובי שנודע כעקומת רוסי הראה עלייה מהירה ככל ששכבת העופרת הוגדלה ובעקבותיה ירידה איטית. ניסויים אלה הראו שקרינה קוסמית בגובה פני הקרקע מורכבים משני רכיבים: רכיב "רך" שיכול לייצר שפע של אירועי חלקיקים מרובים ורכיב "קשה" המסוגל לעבור עובי גדול של עופרת. באותו זמן היה אופיים הפיזי של שניהם בגדר מסתורין משום שהם עדיין לא התאימו עצמם לגוף הידע הגדל והולך על פיזיקה גרעינית ופיזיקה של החלקיקים.

ברונו רוסי - איטליה - פדובה



ב- 1932 זכה רוסי בתחרות למשרה אקדמית באוניברסיטה איטלקית ומונה כפרופסור לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת פדובה. זמן קצר אחרי שהגיע ביקש ממנו הרקטור לפקח על עיצוב ובניית המכון לפיזיקה החדש של פדובה. למרות שתפקיד זה הסיט אותו ממחקר והוראה הוא מילא אותו ברצון והמכון נפתח ב-1937.

ברונו רוסי - איטליה - אפקט מזרח-מערב



למרות הסחות הדעת הצליח רוסי להשלים ב- 1933 ניסוי על אפקט מזרח-מערב אותו התחיל מוקדם יותר. משום שאפקט זה בולט יותר ליד קו המשווה הוא ארגן משלחת לאסמרה באריתריאה שהייתה אז מושבה איטלקית לחופי הים האדום ב]] קו רוחב|קו הרוחב]] 15°. בשיתוף עם סרג'יו דה בנדטי (Sergio De Bennedetti) הוא הקים "טלסקופ של קרינה קוסמית" שהורכב משני מוני גייגר שונים בצירוף, שציר מקסימום הרגישות שלהם היה יכול להיות מכוון לכל כיוון. תוך זמן קצר התברר שעוצמת הקרינה הקוסמית מן המערב הייתה גדולה במידה משמעותית מזו שהגיעה מן המזרח. פירושו של דבר זה היה שהיה זרם גדול יותר של חלקיקים ראשוניים חיוביים מאשר של חלקיקים שליליים. באותה תקופה הייתה תוצאה זו מפתיעה משום שרוב החוקרים היו בדעה שגובשה מראש שהחלקיקים הראשוניים יהיו שליליים.
 
בזמן שרוסי עזב את אריתריאה הוא קיבל ידיעות על שתי תצפיות שנצפה בהן אותו אפקט של מזרח-מערב. אלה פורסמו ב- Physical Review. אחד היה מאת תומאס ה. ג'ונסון והשני מאת קומפטון ותלמידו לואיס אלוורז שדיווח על תצפיות במקסיקו סיטי בקו הרוחב 19°. באריתריאה גם גילה רוסי תופעה אחרת שנעשתה נושא מרכזי במחקר על קרינה קוסמית אחרי המלחמה: מקלחות אוויר נרחבות של קרינה קוסמית.
 
התגלית התרחשה בזמן בדיקות שנעשו כדי לקבוע את שיעור הצירופים האקראיים בין מוני הגייגר בגלאי שלו. כדי להבטיח שאפילו חלקיק אחד לא יפעיל את המונים הוא פיזר אותם במישור אופקי. בתצורה זו שכיחות צירופי המקרים הייתה גדולה יותר מאשר זו שחושבה על בסיס השיעורים הבודדים וזמן הפתרון של מעגל צירוף מקרים. רוסי הסיק ש: ... "מדי פעם פוגעת בציוד ההקלטה מקלחת נרחבת של חלקיקים הגורמים לצירופי מקרים בין המונים, אפילו כשהם נמצאים במרחק גדול זה מזה". ב- 1937 הכיר רוסי את נורה לומברוזו, ב- 1938 נישאו ברונו ונורה ובנו את ביתם בפדובה.
 
למרות שהוא נמנע לעסוק בפוליטיקה הרי כמה משותפיו ותלמידיו היו מעורבים במאבק נגד הפשיזם האיטלקי. נוסף על כך רוסי ורעייתו היו יהודים והם דאגו ככל שהאנטישמיות באיטליה צמחה בהשפעת גרמניה הנאצית. בסופו של דבר פוטר רוסי ממשרתו כפרופסור בשל חוקי הגזע האיטלקיים. ובלשונו: "בסופו של דבר, בספטמבר 1938, למדתי שאני כבר לא אזרח של ארצי ושבאיטליה, פעילותי כמורה ומדען הגיעה לקיצה.

ברונו רוסי - גלות


 
עם המכשול הזה בדרכו בתחיל רוסי בשלב חשוב בקריירה שלו. הוא סיכם את התקופה במאמר: "דעיכת המזוטרונים (1939–1945): פיזיקה ניסויית של חלקיקים בתקופת התום" אותו הציג בסימפוזיון שהתקיים ב- Fermi National Accelerator Laboratory ב- 1980. ב-12 באוקטובר 1938 עזבו בני הזוג רוסי לקופנהגן לשם הזמין אותם הפיזיקאי הדני נילס בוהר. לא הייתה לזוג שום כוונה לחזור לאיטליה ובוהר סייע בחיפושו של רוסי אחר משרה בטוחה יותר בכך שארגן ועידה שהשתתפו בה הפיזיקאים המובילים. הוא קיווה שאחד מהם ימצא לרוסי משרה ואכן תוך זמן קצר הוזמן רוסי לבוא לאוניברסיטת מנצ'סטר שם פיתח בלאקט מרכז חשוב למחקר קרינה קוסמית. אחרי חודשיים בדנמרק הגיעו רוסי ונורה למנצ'סטר.

ברונו רוסי - גלות - מנצ'סטר


 
שהותו של רוסי במנצ'סטר הייתה קצרה אבל פרודוקטיבית. באותו זמן הושגה הבנה של המרכיב הרך. ב-1934 פרסמו האנס בתה וולטר הייטלר תיאור כמותי[ לא רק של ייצור זוגות של אלקטרון-פוזיטרון על ידי פוטונים אנרגטיים, כי אם גם על ייצור פוטונים על ידי אלקטרונים אנרגטיים ופוזיטרונים. במנצ'סטר שיתף רוסי פעולה עם לודוויג יאנוסי (Ludwig Jánossy) בניסוי שהוכיח את נכונות התאוריה של בתה-הייטלר על התהליך השני שעדיין לא אושש במלואו. באותה תקופה הבהירו את אופיו של הרכיב הקשה. ב-1936 גילו אנדרסון ותלמידו חלקיקים של קרינה קוסמית שהמסה שלהם היית בין זו של האלקטרון ובין הפוזיטרון ולהם קרא אנדרסון בשם מזוטרונים. אלה נודעו, בסופו של דבר כ- μ meson שם שקוצר למיואון.

ברונו רוסי - גלות - שיקגו



כשצל המלחמה מרחף מעל אירופה המליצו בלאקט ואחרים לרוסי לעזוב את בריטניה. רוסי כתב לקומפטון שהזמין אותו להשתתף בסימפוזיון בקיץ בשיקגו ורמז שייתכן ותהיה גם משרה פנויה עבורו.. ביוני 1939 הפליג הזוג רוסי לניו יורק והם התקבלו על ידי פרמי ורעייתו לאורה שעזבו, גם כן, את איטליה בשל חוקי הגזע. בני הזוג רוסי נסעו לשיקגו לשם הם הוזמנו על ידי בתה. אחרי כנס שנערך על אי יציבות של מזוטרון הגיעו להסכמה שיש צורך בעוד תצפיות. רוסי וקומפטון התחילו לתכנן את הניסוי. משום שהעוצמה של הרכיב הקשה עולה עם הגובה, בזמן שצפיפות האוויר יורדת, הציע קומפטון שהמחקר יתקיים בהר אוונס בקולורדו שם הוא עבד בשנות ה-30 וניתן לעבוד שם בגובה של 4,310 מטר. רוסי ועוזריו מיהרו לאסוף ציוד, לפני שהשלג יחסום את הדרכים. באותו זמן כבר היה ידוע שהתהליך העיקרי שבו מזוטרונים מאבדים אנרגיה הוא ביוניזציה שמתוארת על ידי הנוסחה של בתה והיא יחסית למסה לכל יחידת שטח של שכבת החומר שאותו חוצים.
 
אם זה היה התהליך היחיד הרי עוצמת הרכיב הקשה העובר דרך שכבה של חומר מוצק הייתה יורדת באותה מידה כמו בשכבה מקבילה של אוויר. רוסי והשותפים שלו מצאו שהירידה הייתה גדולה באופן משמעותי באטמוספירה מאשר בשכבה מקבילה של פחמן מוצק. משום שהמרחק שעוברים באוויר הוא גדול בהרבה מאשר בפחמן הם פירשו את התוצאה הזאת כהוכחה להתפרקות של המזוטרון וכשלקחו בחשבון את האפקט של התרחבות הזמן היחסית הם העריכו את ממוצע חייו בשתי מיקרו-שניות.

ברונו רוסי - גלות - קורנל


משרתו של רוסי שיקגו לא הייתה קבועה וקומפטון לא הצליח להבטיח לו קביעות. עקב כך הוא החל בחיפוש אחר משרה. במסגרת החיפוש הוא הרצה באוניברסיטת קורנל שם התפנתה משרה במחלקה לפיזיקה. בעקבות המלצתו של בתה הוא קיבל את המשרה. בקורנל פגש את תלמיד המחקר האמריקאי הראשון שלו קנת גרייזן (Kenneth Greisen). הוא כתב אתו מאמר בשם תאוריה של קרינה קוסמית שהתפרסם ב-Reviews of Modern Physics שהתפרסם בקרב חוקרי קרינה קוסמית כ"תנ"ך". בקיץ 1941 הצטרפו גרייזן ופיזיקאים מדנבר ובולדר לרוסי בהר אוונס שם הם הרחיבו את הידע על היחס בין מומנטום של מזוטרון ומשך החיים שלו לפני דעיכתו. גרייזן ורוסי גם ביצעו ניסויים שהוכיחו שלא כל החלקיקים ברכיב הרך יכולים להיווצר על ידי מזוטרונים של הרכיב הקשה. הם פירשו זאת כהוכחה לקיומם של אלקטרונים ראשוניים או פוטונים, אבל מאוחר יותר התברר שעודף ברכיב הרך מקורו בדעיכה של פאיונים נייטרליים. בזיכרונותיו על מה שהוא כינה עידן התמימות כתב רוסי: "איך ייתכן שתוצאות המתייחסות לבעיות יסודיות של פיזיקת החלקיקים האלמנטריים היו יכולת להיות מושגות על ידי ניסויים פשוטים בצורה כמעט ילדותית שעלו כמה אלפי דולרים בודדים ודרשו רק עזרה של שני סטודנטים לתואר שני".

ברונו רוסי - לוס אלמוס



עם השלמת עבודתו על מזוטרונים הפנה רוסי את תשומת לבו למאמץ המלחמתי. ב-1942 הוא התמנה כיועץ לפיתוח מכ"ם במעבדת הקרינה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. כאן, הוא המציא, יחד עם גרייזן, מעגל מעקב טווחים (range tracking circuit) שנרשם עליו פטנט אחרי המלחמה. בתחילת יולי 1943 הזמין בתה את רוסי להצטרף לפרויקט מנהטן.
 
בתוך חודש הוא התייצב במעבדה הלאומית לוס אלמוס. מנהל המעבדה, רוברט אופנהיימר ביקש מרוסי להרכיב קבוצה שתפתח מכשירי אבחון הנחוצים ליצור פצצה אטומית. רוסי הבין, תוך זמן קצר, שיש כבר קבוצה בעלת מטרה דומה שמנוהלת על ידי הפיזיקאי השווייצרי הנס שטאוב. השניים החליטו לאחד את מאמציהם ל"קבוצת גלאי" אחת. הם נעזרו על יד כעשרים חוקרים צעירים.

ברונו רוסי - לוס אלמוס - חדר יינון מהיר



לשם פיתוח הפצצה היה צורך בגלאים גדולים של קרינה מיננת. מתחילת המחקר על רדיואקטיביות נמדדה הקרינה במונחים של יינון אבל חדרי היינון הקיימים היו בעלי תגובה איטית. כדי לפתור בעיה זו עשו רוסי ושטאוב ניתוח זהיר של הפולסים הנוצרים כאשר חלקיקים טעונים יוצרים יינון בתוך חדר יינון. הם הבינו שניעות (mobility) גבוהה של אלקטרונים חופשיים המוסרים מאטומים מיוננים פירושו של דבר שהפולסים המיוצרים על ידי חלקיקים יחידים יכולים להיות מאוד קצרים. יחד עם ג'יימס ס. אלן מצא רוסי תרכובות של גז בעלות ניעות גבוהה של אלקטרונים ו לכידת אלקטרונים נמוכה. על בסיס בדיקות אלה המציאו אלן ורוסי את "חדר היינון המהיר" עליו הם רשמו פטנט אחרי המלחמה. היה זה גורם מכריע בהצלחת פרויקט מנהטן ונעשה בו שימוש נרחב אחרי המלחמה במחקר של פיזיקת החלקיקים.

ברונו רוסי - MIT


עם הצלחת פרויקט מנהטן ומעבדת הקרינה עבר MIT לתחום חדש של Big science שמומן על ידי הממשלה האמריקאית. את ההתרחבות של MIT בתחום של פיזיקה גרעינית הנהיג ג'רולד זכריאס שהגיע ללוס אלמוס בסוף המלחמה. הוא הזמין את ויקטור וייסקופף ורוסי להיות פרופסורים ב-MIT. רוסי עזב את לוס אלמוס ב-6 בפברואר 1946. תפקידו של רוסי במעבדה החדשה לפיזיקה גרעינית שנוהלה על ידי זכריאס היה לבנות קבוצת מחקר של קרינה קוסמית ב- MIT. לצורך זה הוא גייס ארבעה מדענים צעירים שהיו בלוס אלמוס כתחמידי דוקטורט: הרברט, ברידג', מתיו סנדס, רוברט תומפסון ורוברט ויליאמס. שניים נוספים שעבדו אתו במעבדת הקרינה באו גם כן: ג'ון טינלוט ורוברט הולסייזר. כל השישה היו מנוסים יותר מתלמיד דוקטורט רגיל משום שהיה להם ניסיון בן כמה שנים במחקר בזמן המלחמה.

ברונו רוסי - MIT - חלקיקים יסודיים


עם גילוי הפאיון ב-1947 נעשה החיפוש אחרי חלקיקים יסודיים נושא מחקר פופולרי. כשהפעיל חדרי יינון מהיר הוכיח הרברט שפרצי היינון שהם תיעדו נוצרו בעיקר על ידי קרינה קוסמית בעלת אנרגיה נמוכה יחסית שהאינטראקציות הגרעיניות שלה כוללות בדרך כלל פליטה של שחרור חלקיקים רבים בגרעין. על בסיס תוצא זה הדגימו הוא ורוסי שההתנהגות של אינטראקציות אלה דומה לזו של מקלחות חלקיקים.
 
קבוצתו של רוסי התרכזה בשימוש בתאי ערפל כדי לחקור את תכונותיהם ואת האינטראקציות שלהם. ב-1948 הראו רוסי, גרגורי וטינלוט שמקור המרכיב האלקטרומגנטי באינטראקציות של הקרינה הקוסמית הייתה, בעיקרה, פוטונים אנרגטיים ולא אלקטרונים. תוצאה זו איששה את הצעתו של אופנהיימר מ-1947 שפאיונים נייטרליים נוצרים באינטראקציות, יחד עם פאיונים טעונים ושרכיב זה מקורו בדעיכה המהירה שלהם לפוטונים.
 
כדי לחקור את החלקיקים היסודיים החדשים הפעילו ברידג' ומרטין אניס (Martin Annis) חדר ערפל גדול ומרובה לוחות באקו לייק (Echo Lake).
 
מחקר זה סיפק את הבסיס לתזה לדוקטורט של אניס בהנחייתו של רוסי. בשנה שלאחר מכן הראו מחברים אלה יחד עם עוד סטודנט של רוסי, סטניסלב אולברט, איך להשיג מידע על אנרגיות של חלקיקים ממדידה של הפיזור שלהם. דבר זה הוסיף עוד דרך להשתמש בחדרי ערפל כדי למדוד את תכונותיהם של חלקיקים יסודיים.

בתחילת 1953 פרסם רוסי יחד עם ברידג', ריצ'רד סאפורד וצ'ארלס פיירו (Charles Peyrou) תוצאות של מחקר מקיף בחדרי ערפל על חלקיקים יסודיים שהתפרסמו בשם קאונים.

ברונו רוסי - MIT - כנס באנייר-דה-ביגור



ב- 1952 דווח על "גן חיות" מבלבל של חלקיקים יסודיים בעלי מסות שונות, סכמות של דעיכה, מינוחים ומהימנות של זיהוי. כדי להתמודד עם המצב ארגנו בלאקט ולפראנס-ראנגה (Leprince-Ringuet) כנס בינלאומי על קרינה קוסמית בבאנייר-דה-ביגור (Bagnères-de-Bigorre) ב-1953. ג'יימס קרונין סבר שכנס זה היה חשוב כמו שני הכנסים המפורסמים – כנס סולווה מ-1927 וכנס שלטר איילנד (Shelter Island) מ-1948. לפראנס-ראנגה ביקש מרוסי שיסכם את המידע החדש שהוצג בכנס ושיציע מינוחים לחלקיקים החדשים. בתגובה לבקשה הפיץ רוסי הצעה שחלקיקים בעלי מסה קטנה מנייטרון יצוינו על ידי אות יוונית קטנה ואלה שמסתם גדולה מנייטרון יצוינו באות יוונית גדולה. בהרצאתו ב-11 ביולי 1953 הוא דיווח לכנס שהתוצאות, אליהן הגיע יחד עם פאואל ופרטר, היו עקביות עם הסכמה הזאת ובה השתמשו, בדרך כלל, אחרי כן. נקודת שיא הייתה הכרזתו של לפראנס-ראנגה בהרצאת הסיום שלו ש"בעתיד אנחנו חייבים להשתמש במאיצי חלקיקים". הכרזה זו שיקפה קונצנזוס בקרב המשתתפים בכנס. כתוצאה מכך החלה הקבוצה של רוסי להפחית את הניסויים בחדרי ערפל.

ברונו רוסי - MIT - מקלחות אוויר נרחבות



בזמן כנס באנייר-דה-ביגור הפנה, כבר, רוסי את תשומת לבו להשלכות של תופעות של קרינה קוסמית, במיוחד מקלחות אוויר נרחבות. אחרי שרוסי למד, באריתריאה, שתופעות כאלה קיימות הם נחקרו בצורה מקיפה ע ידי פייר אוז'ה, (Pierre Auger) וויליאמס. באותה תקופה התפתח במהירות השימוש במונה נצנץ שהציע דרך חדשה לחקור את המבנה של מקלחות אוויר. לצורך המחקר גייס רוסי את תלמידו ג'ורג' קלרק, שסיים את לימודי הדוקטורט ב-1952 ואת פיירו באסי שבא לבקר מאוניברסיטת פדובה. משום שלא היה ניתן להשיג חומר מנצנץ מוצק הם החליטו להשתמש בטרפניל (terphenyl) שהומס בבנזין שהוא נצנץ נוזלי יעיל. בעזרת שלושה מונים שהוצבו על הגג של בנין פיזיקה ב- MIT בחורף 1952/3 הם מצאו שמקלחת חלקיקים שהגיעה למרחק של מטר או שניים מדיסק שנעה במהירות הקרובה למהירות האור בכיוון של ציר המקלחת. תוצאה זו הוכיחה שמוני נצנץ יכולים להעריך את מספר החלקיקים הפוגעים בכל גלאי.

ברונו רוסי - MIT - ניסוי אגאסיז


הקבוצה של רוסי התחילה בניסוי גדול היה יכול למדוד גם אנרגיות ראשוניות וכיווני הגעה של מקלחות אוויר נרחבות. הם פיזרו חמישה עשר נצנצים נוזליים כל אחד בשטח של מטר מרובע בשטחי היער של מצפה אוק רידג'. זמן קצר אחרי תחילת הניסוי ברק הצית את החומר הדליק באחד מן המונים.
 
הפסיקו את הניסוי. כדי למנוע שרפה בעתיד הקימו המדענים "בית חרושת" לייצור נצנצים מפלסטיק בלתי דליק. אחרי המעבר לפלסטיק בסוף אביב של 1956 התקיים הניסוי בלי הפרעות והממצאים פורסמו ב- Nature וב- Physical Review. הממצאים החשובים ביותר סוכמו על ידי רוסי כ:

1.מדידה מדויקת של צפיפות החלקיקים במקלחת כפונקציה של מרחק ממרכז המקלחת.

2.מדידה של ספקטרום האנרגיה של החלקיקים היסודיים האחראים למקלחת מ-1015 אלקטרון וולט עד 1018 אלקטרון וולט.

3.הוכחה שחלקיקים אלה מגיעים במספר שווה מכל הכיוונים.

4.ההבחנה בחלקיק בעל אנרגיה הקרובה ל-1019 אלקטרון וולט.

ברונו רוסי - MIT - מחקר בפלזמת חלל



בתגובה לשיגור ספוטניק 1 על ידי ברית המועצות ב- 4 באוקטובר 1957 הקימה הממשלה האמריקאית את נאס"א ואת DARPA - סוכנות לפרויקטי מחקר מתקדמים. ב- 4 ביוני 1958 נפגש דטלב ברונק – יושב הראש של האקדמיה הלאומית למדעים עם כמה מנהלי הסוכנויות האלה כדי ליצור גוף מייעץ חדש – המועצה למדעי החלל – כדי לייעץ לגבי הרחבת מחקר החלל וכדי להבטיח שמימון המחקר הבסיסי יודגש כראוי. רוסי הקים במועצה תת-ועדה שבה היו חברים תומאס גולד, פיליפ מוריסון והמיקרוביולוג סלבדור לוריא. עקב כך החליט רוסי להפנות את מאמצי הקבוצה שלו לכיוון מחקרי זה. יחד עם הרברט ברידג' עיצב רוסי ובדק מכשיר לבדיקת פלזמה שהיה מבוסס על גביע פאראדיי. כדי לחזק את תגובת המכשיר לפרוטונים המוטענים חיובית וכדי לדכא את התגובה שלו לפוטו אלקטרונים הנוצרים על ידי אור השמש פוזרו ארבע סבכות בתוך הגביע. המצאה חשובה ביותר הייתה ויסות הוולטז' שסופק לאחת הסבכות שהמירה את האות לזרם חילופין פרופורציונלי לשטף הפרוטוני ולא מזוהם על ידי פוטו אלקטרונים. בטיסה לחלל של אקספלורר 10 הוצב מכשיר של רוסי. במהלך 52 השעות בהן פעל המכשיר, לפני שנגמרה לו הסוללה, מצא הצוות של רוסי מעבר בין שני אזרים מובחנים סביב הארץ.
 
ליד כדור הארץ היו שדות מגנטיים חזקים ומסודרים למדי אבל לא הייתה שום אינדיקציה לפרוטונים בין כוכביים. במרחק השווה ל-22 פעמים רדיוס כדור הארץ נכנסה החללית לאזור שבו היו השדות המגנטיים חלשים יותר ופחות סדירים ושם נצפה שטף פרוטונים שהגיע מהאזור הכללי של השמש. במהלך הטיסה הזאת היו כמה מקרים בהם השטף נלם ואז חזר שוב. דבר זה הצביע על כך שהחללית טסה קרוב לגבול בין שני האזורים ושהגבול נע באופן לא סדיר. בסופו של דבר הגבול הזה נעשה ידוע כמגנטופאוזה.

ברונו רוסי - MIT - אסטרונומיה של קרני רנטגן



כיועץ לחברה האמריקאית למדע והנדסה יזם רוסי את הניסויים בטילים בהם גילו את המקור הראשון מחוץ למערכת השמש של קרני רנטגן. רוסי מונה לפרופסור ב- MIT ב- 1966.

ברונו רוסי - MIT - פרישה



רוסי פרש מ- MIT ב- 1970. מ- 1974 עד 1980 הוא לימד באוניברסיטת פלרמו. אחרי שפרש כתב כמה מונוגרפיות וב- 1990 אוטוביוגרפיה = Moments in the Life of a Scientist (רגעים בחייו של מדען) שפורסמה ב- Cambridge University Press. הוא נפטר מדום לב בביתו בקממברידג' ב-21 בנובמבר 1993. גופתו נשרפה והאפר נמצא בבית הקברות של כנסיית סן מיניאטו אל מונטה (San Miniato al Monte) שמשקיפה על פירנצה וגבעת ארצ'טרי. (Arcetri)

ברונו רוסי - פרסים ואותות כבוד - פרסים


פרס וולף לפיזיקה על תפקידו בפיתוח אסטרונומיה של קרני רנטגן (1987)

המדליה הלאומית למדעים (1985)

פרס ראמפורד שניתן על ידי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים על "גילויים הקשורים בטבע ומקורות הקרינה הקוסמית" (1976)

מדלית אליוט קרסון (1974)

מדלית זהב של החברה האיטלקית לפיזיקה (1974)

תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות פלרמו, דרהאם ושיקגו
 

ברונו רוסי - פרסים ואותות כבוד - מורשת



סייר רוסי לתזמון קרני רנטגן. לוויין של נאס"א בו יש מצפה לקרני רנטגן שנשלח ב-1995.

פרס ברונו רוסי של המחלקה לאסטרופיזיקה של אנרגיה גבוהה באגודה האסטרונומית האמריקאית (American Astronomical Society)

יש קתדרה הנקראת על שם ברונו רוסי ב- MIT.

ג'ובאני דומניקו קאסיני



ג'ובאני דומניקו קאסיני (באיטלקית: Giovanni Domenico Cassini. בצרפתית: Jean-Dominique Cassini ‏; 8 ביוני 1625 - 14 בספטמבר 1712) היה אסטרונום איטלקי בתקופת הרנסאנס, אשר נולד בפרינאלדו על יד סן רמו איטליה.
 
קאסיני החל את דרכו כאסטרולוג אך עד מהרה מאס באסטרולוגיה ודבק בגישה הרציונלית שאפיינה את המהפך המחשבתי במדעים בעת הרנסאנס.
 
לזכותו נזקפות מספר תגליות במערכת השמש. הוא מדד את המרחק למאדים ובכך היה הראשון שמדד מרחק לכוכב לכת ובנוסף אפשר להסיק את המרחק מהארץ לשמש לפי חוק קפלר השלישי, חקר את כוכב הלכת צדק וגילה את הכתם האדום הגדול, וגילה את הרווח הקרוי על שמו בטבעות שבתאי.
 
במשך כל חייו, עבד קאסיני על יוזמת מיפוי טופוגרפי של צרפת באמצעות טריאנגולציה. את עבודתו המשיכו בנו ונכדו, אשר סיים את העבודה המדוקדקת לבסוף, בשנת 1789 או 1793 - בזמנו, היחס לעבודה היה כאל יצירת אמנות והמפה התפרסמה בשם "Carte de Cassini" (לוח קאסיני). הוא מת בפריז. על שמו נקראו מכתש קאסיני על הירח ועל המאדים.
 
ב-1997 שיגרה נאס"א חללית לחקור את שבתאי וירחיו, שנקראה קאסיני, על שמו.

ג'וזפה פיאצי


ג'וזפה פיאצי (איטלקית: Giuseppe Piazzi;‏ 7 ביולי 1746 - 22 ביולי 1826) היה מתמטיקאי ואסטרונום איטלקי. היה חבר במסדר התיאטינים, מסדר דתי של הכנסייה הקתולית. ידוע בעיקר בשל גילויו את קרס (שמעמדו השתנה עם הזמן בין כוכב לכת לאסטרואיד ולכוכב לכת ננסי, היחיד בחגורת האסטרואידים) ובשל מצפה הכוכבים שהקים בפלרמו.

ג'וזפה פיאצי - קורות חייו



אין תיעוד אודות השכלתו של פיאצי באסטרונומיה או בפיזיקה, אף לא בכתובים הישנים ביותר שבנמצא. עם זאת, סביר להניח שלמד אסטרונומיה בטורינו, אולי אצל האסטרונום האיטלקי וחבר החברה המלכותית של לונדון ג'ובאני בטיסטה בקאריה. את השכלתו במתמטיקה למד בהדרכתו של המתמטיקאי פרנסואה ז'אקייה בזמן שגר עם חברי מסדרו בכנסיית אנדראה דלה ואללה. ביולי 1770 התמנה לראש המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת מלטה. בדצמבר 1773 החל ללמד מתמטיקה ופילוסופיה בקולג'ו דיי נובילי עד תחילת 1779. לאחר שהויות קצרות בקרמונה וברומא, במרץ 1781 החל ללמד מתמטיקה באוניברסיטת פלרמו. ב-19 בינואר החליף תפקיד והתמנה לפרופסור לאסטרונומיה. החל מה-13 במרץ בשנת 1787 ועד לסוף 1789 השתלם בלונדון ובפריז באסטרונומיה מעשית ועסק בהבאת כלי תצפית לפלרמו, שם הוקם בשנת 1790 מצפה כוכבים שעל מייסדיו נמנה פיאצי.
 
בתקופה זו הכיר פיאצי אסטרונומים רבים אנגליה ומצרפת ורכש מעגל אלטזימוטלי מג'ס רמסדן, מגדולי אמני הציוד האסטרונומי בתקופתו. בשנת 1871 מינה אותו המלך פרדיננד השני מלך הסיציליות למנהל הכללי של המצפים בנאפולי ובסיציליה והורה לו לטפל בסיום הקמתו של מצפה הכוכבים בנאפולי.

ג'וזפה פיאצי - עבודותיו כאסטרונום



פיאצי פיקח על כתיבת קטלוג הכוכבים של פלרמו שהכיל, בסופו של דבר, 7,646 ערכים והיה ידוע בדיוקו הרב. העבודה החלה בשנת 1789 והסתיימה בשנת 1803 עם פרסום הקטלוג. במהלך הכנת הקטלוג, סרקו פיאצי ועמיתיו לעבודה את השמיים בשיטתיות.
 
במהלך תקופה זו, ב-1 בינואר בשנת 1801, גילה פיאצי גוף שמימי הנע על רקע כוכבי השמיים. בתחילה נראה היה לו ששם לב לכוכב שבת בו טרם הבחין, אך מששם לב כי הוא נע לאורך זמן, הגיע למסקנה כי ככל הנראה מדובר בכוכב לכת, אותו כינה "כוכב הלכת החדש". פיאצי כתב על כך את הדברים הבאים:

היה זה אור חיוור במעט בעל גוון הדומה לזה של צדק, דומה לשאר האורות בעלי הבהירות הקרובה לשמונה. לפיכך, בתחילה לא היה לי ספק כי מדובר בעוד כוכב שבת. בערב העוקב, חזרתי על תצפיתי וקיבלתי תוצאות השונות מאלו של הערב הקודם, כך שהתחלתי לפקפק בדיוקן של תוצאותיי, אך לאחר מכן התחלתי להשתכנע כי אולי מדובר בכוכב לכת. בערב השלישי ההשערה התחילה להפוך לביטחון בתגליתי החדשה: אין מדובר בכוכב שבת. בכל זאת, לפני שפירסמתי את תוצאותיי חיכיתי לערב נוסף, הרביעי במספר, בו היה לי העונג לראותו ממשיך לנוע באותו הקצב כמו בימים הקודמים.
 
אף על פי שפיאצי היה סבור כי מדובר בכוכב לכת, העדיף לנקוט בשמרנות ולפרסם את תגליתו כשביט. על כך כתב לאסטרונום ברנבה אוריאני ממילאן:

פרסמתי את כוכב הלכת הזה כשביט, אך כיוון שהוא איננו מאופיין בערפול  וכיוון שתנועתו הייתה יחסית איטית ואחידה, הגעתי למסקנה כי ייתכן שמדובר בדבר טוב יותר אף משביט. עם זאת, נשמרתי שלא לתת לחשש זה פומבי.
 
מעט אחרי תקופת הגילוי, הפך המעקב אחרי גרם השמיים לבעייתי, כיוון ששעות הופעתו הקשו על חיזויו עקב אור השמש החזק. עקב קושי זה, פנה פיאצי אל המתמטיקאי קרל פרידריך גאוס וביקש את עזרתו בהסקת נתונים מתוך תצפיותיו. בניסיונו לטפל בסוגיה זו, פיתח גאוס את שיטת הריבועים הפחותים, בעזרתה נחזה מסלולו של גרם השמיים ונקבע כי זהו אכן כוכב לכת קטן. באופן מקרי, תאם מיקומו את חוק טיטיוס-בודה.
 
פיאצי קרא לכוכב הלכת החדש "קרס פרדיננדה" על שם קרס, אלת התבואה המיתולוגית ועל שם פרדיננד מלך איטליה. בחלוף הזמן, נשמטה התוספת "פרדיננדה" משום שמחוץ לאיטליה נהגו שלא להוסיף את שמו של המלך לכוכב. כיום, ידוע שקרס הוא הגוף הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים וכוכב הלכת הננסי היחיד בה.
 
בעקבות ההצלחה שנחל בגילוי קרס ובמסגרת עבודתו על הקטלוג, החל לחקור את תנועתם העצמית של כוכבים במטרה למצוא כאלו המתאימים לחישובי פרלקסה. פיאצי היה הראשון לשים לב כי תנועתו של הכוכב 61 בברבור מהירה למדי ועל סמך הצעתו חישב לימים פרידריך בסל את המרחק אליו על ידי פרלקסה. עקב כך, נקרא לעתים הכוכב "הכוכב המעופף של פיאצי".

מאורוליקוס



פרנצ'סקו מאורוליקו או מאורוליקוס (16 בספטמבר 1494 - 21 או 22 ביולי 1575) היה איש אשכולות, אסטרונום ומתמטיקאי איטלקי מתקופת הרנסאנס. תרם תרומות משמעותיות בתחומי הגאומטריה, האופטיקה, חקר חתכי חרוט, מכניקה קלאסית, מוזיקה ואסטרונומיה.
 
מאורוליקוס נולד במסינה שבסיציליה, למשפחה ממוצא יווני (מברוליקוס) אשר התיישבה באי, כנראה לאחר כיבוש קונסטנטינופול בשנת 1453. מאורוליקוס קיבל חינוך רחב. אביו, אנטוניו, היה רופא ולמד אצל החוקר היווני המפורסם קונסטנטין לסקאריס. כמו כן היה אחראי על ביצורי העיר מסינה. משפחת מאורוליקוס גרה בווילה בפאתי לעיר.
 
בשנת 1521 קיבל על עצמו מאורוליקוס את הדת הנוצרית הרומית-קתולית. בשנת 1550 הצטרף למסדר הבנדיקטינים והיה לנזיר במנזר סנטה מריה של פארטו (Santa Maria del Parto) בקסטלבואונו. בשנת 1552 מונה לראש המנזר שליד קתדרלת סן ניקולו במסינה.

מאורוליקוס - הישגים מדעיים



לאחר שאביו פרש מתפקיד האחראי על ביצורי העיר מסינה, מונה מאורוליקוס לתפקיד על ידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מאורוליקוס חינך את שני בניו של חואן דה וגה, סגן הקיסר בסיציליה, והיו לו פטרונים עשירים ורבי עוצמה. הוא גם התכתב עם מדענים אחרים בתקופתו, כמו כריסטופר קלאוויוס ופדריקו קומנדינו. בין השנים 1548 ו-1550 התגורר מאורוליקוס בטירת פולינה שבסיציליה, כאורח של המרקיז ונטימיליה, והשתמש במגדל שבטירה על מנת לבצע תצפיות אסטרונומיות.
 
בין תגליותיו בתחום האסטרונומיה ניתן למנות סופרנובה שהופיעה בקסיופאה בשנת 1572. טיכו ברהה תיעד תגלית זו ב-1574, והיא ידועה כיום בשם סופרנובה 1572 או הסופרנובה של טיכו.
 
בשנת 1569 התמנה מאורוליקוס לפרופסור באוניברסיטת מסינה.

מאורוליקוס - עבודותיו



המאמר Photismi de lumine et umbra חוקר את השבירה של קרני האור והיווצרות הקשת בענן. מאמר זה הושלם בשנת 1521 אך פורסם רק לאחר מותו של מאורוליקוס, בשנת 1611. הוא חקר גם את הקמרה אובסקורה.

המאמר Arithmeticorum libri duo (משנת 1575) כולל את המקרה הראשון המתועד של אינדוקציה מתמטית.

במאמר " Opuscola Mathematica (משנת 1575) ניסה מאורוליקוס לחשב את מרכז המסה של גופים שונים (פירמידה, פרבולה, וכו ').

בספרו Sicanicarum rerum compendium מוצגת ההיסטוריה של סיציליה, ובה גם מעט פרטים אוטוביוגרפיים. ספר זה נכתב בתשלום. כמו כן פרסם מפה של העיר. הסנאט של מסינה הקציב עבור מאורוליקוס שכר של 100 מטבעות זהב בשנה לעבודותיו בחקר המתמטיקה ולכתיבת ההיסטוריה של העיר.

מאורוליקוס פרסם את הספר Cosmographia שבו תיאר שיטה למדוד מרחקים בכדור הארץ. שיטה זו שימשה את ז'אן פיקארד בשנת 1670 למדידת קו המרידיאן.

פרסם מהדורה של הספר "מכניקה" של אריסטו ומאמר על מוזיקה.

תרגם ופרסם מאמרים רבים של מדענים חשובים, כמו ארכימדס, אוקלידס ואוטוליקוס.

מאורוליקוס - מותו ומורשתו



מאורוליקוס מת במסינה.

על שמו קרוי מכתש בולט על פני הירח.

ניקולו זוקי



ניקולו זוקי (איטלקית: Niccolò Zucchi, (‏5 בדצמבר 1586 -21 במאי 1670) היה נזיר ישועי, אסטרונום ופיזיקאי איטלקי.
 
התעניינותו באסטרונומיה החלה כשהיה פרופסור באוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית, שם פגש את יוהנס קפלר. ב-1616 הגה את השימוש במראה קעורה במקום בעדשה על מנת לרכז את האור, אולם לא הצליח לייצר מראה מדויקת לגמרי. אין זה מכדי לגרוע מהישגו של זוקי, תכנון אבטיפוס לטלסקופ מחזיר אור, אותו שכלל אייזיק ניוטון. עם טלסקופ זה היה האדם הראשון שזיהה שתי חגורות על פני השטח של צדק (ב-17 במאי 1630) ובחן כתמים שמצא על מאדים (1640). על שמו נקרא מכתש זוקיוס שנמצא על הירח.

ג'ובאני סקיאפארלי


ג'ובאני וירג'יניו סקיאפארלי (באיטלקית: Giovanni Virginio Schiaparelli;‏ 14 במרץ 1835 – 4 ביולי 1910) היה אסטרונום איטלקי והיסטוריון מדע. נודע בעיקר בזכות תצפיותיו על מאדים.

ג'ובאני סקיאפארלי - ביוגרפיה



נולד בפיימונטה, ממלכת סרדיניה במרץ 1835. התעניינותו באסטרונומיה התחילה עוד בגיל 4, כאשר אביו לקח אותו לצפות בכוכבים. לפי זכרונותיו, התלהבותו גדלה עם ליקוי החמה של 1842, בו צפה כילד יחד עם אמו. למד באוניברסיטת טורינו, וסיים ב-1854 עם תואר בהנדסה הידראולית וארכיטקטורה אזרחית. למד במצפה המלכותי של ברלין, תחת הנחייתו של האסטרונום הגרמני יוהנס פרנץ אנקה (Encke). בשנת 1854 מונה כמתצפת זוטר (assistant observer) במצפה הכוכבים פולקובו שם נשאר עד 1860.
 
לאחר מכן עבר למצפה הכוכבים בברארה, מילאנו שם קיבל בתחילה אותה משרה. הוא נשאר לעבוד במצפה למעלה מ-40 שנה, והחל לנהל אותו בשנת 1862.
 
בשנת 1900 פרש מעבודתו לאחר שראייתו החלה להדרדר, והוא לא סמך יותר על תצפיותיו.

ג'ובאני סקיאפארלי - מחקרו


 
ב-29 באפריל 1861 גילה את האסטרואיד 69 הספרייה (Hesperia). בשנת 1865 הדגים כי מטרי מטאורים אשר קורים במועד קבוע בכל שנה הינם בעלי מאפייני מסלול דומים למספר כוכבי שביט, והסיק מכך שהם מורכבים משאריות של אותם כוכבי שביט שהתפרקו במהלך מסלולם כאשר התקרבו לשמש. לדוגמה, הוא הראה כי מטר הלאונידים השנתי דומה במסלולו למסלול השביט טמפל-טאטל (Tempel-Tuttle), וייתכן כי נגרם משובל האבק שכוכב השביט משאיר אחריו. כמו כן מתצפיותיו על כוכב חמה וכוכב הלכת נוגה הוא מדד את זמן הסיבוב העצמי של כוכבי הלכת הללו. מתצפיותיו הסיק כי כוכבי הלכת האלו בעלי תהודה מסלולית ועל כן תמיד מפנים את אותו צד של הכוכב לכת אל השמש. רק בשנת 1965, עם התגליות והשיפורים במדע ובתצפיות מכ"ם ניתן היה להראות כי תצפיותיו לא היו מדויקות. לאחר פרישתו, הוא חקר את נושא התצפיות האסטרונומיות העתיקות כפי שהופיעו בכתבי התנ"ך ובכתבים בבליים עתיקים.

ג'ובאני סקיאפארלי - מאדים



סקיאפארלי נודע בעיקר בזכות תצפיותיו ומחקריו על מאדים. במהלך תצפיותיו הראשוניות, הוא קרא לאזורים כהים שראה כ"ימות", ואזורים בהירים כ"יבשות". הוא השתמש בביטויים לטיניים ומקורות מהמיתולוגיה כדי לתת שמות למאפיינים שראה, לדוגמה לאזור מסוים קרא אולימפוס ניקס, שלימים נתגלה להיות הר הגעש אולימפוס מונס. בשנת 1877, הוא ציין כי הוא ראה רשת צפופה של מאפיינים בעלי קוים ישרים על פני השטח, להם קרא בשם ערוצים. המילה ערוצים באיטלקית הינה "canali", והיא תורגמה לאנגלית כ"canal", כלומר "תעלות". כך, בשל התרגום השגוי, רבים הניחו כי מדובר בדבר מלאכותי שנוצר על ידי בעלי תבונה, והאמינו כי יש חיים על מאדים. האסטרונום פרסיוול לוול היה מהתומכים העיקריים של החיים על מאדים. עם זאת, סקיאפארלי לא היה בטוח באופיין המלאכותי של מאפיינים אלו, והיה יותר זהיר בתיאוריו. השערות על התעלות שעל מאדים השפיעו על תרבות המדע בדיוני בספרות ובאומנות. עם הזמן, ובעיקר לאחר תצפיותיו של האסטרונום האיטלקי וינצ'נזו צ'רולי (Cerulli) הגיעו המדעים למסקנה כי מדובר באשליות אופטיות. צילומי לוויינים של מאדים, כגון מארינר 4 הוכיחו כי אין מבנים על מאדים המזכירים תעלות.

ג'ובאני סקיאפארלי - פרסים והוקרה



1868 - פרס לאלנד (Lalande)
1872 - מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה
1902 - מדליית ברוס


על שמו

האסטרואיד 4062 סקיאפארלי
מכתש סקיאפארלי על הירח
מכתש סקיאאפרלי על מאדים
רמה על כוכב חמה
נחתת סקיאפארלי במסגרת תוכנית אקסו מארס של סוכנות החלל האירופאית

ג'ורדנו ברונו - ביוגרפיה - ילדות והתבגרות



ג'ורדנו ברונו (באיטלקית: Giordano Bruno;‏ 1548 – 17 בפברואר 1600) היה מדען, פילוסוף ואסטרונום איטלקי בתקופת הרנסאנס.
 
ברונו הציג תאוריה אסטרונומית שסתרה את אמונת הכנסייה הקתולית והביאה להוצאתו להורג. נחשב בעיני רבים ל"מרטיר" הראשון למען המדע, דהיינו, כאדם הראשון אשר הקריב את חייו בשם המדע.

ג'ורדנו ברונו - ביוגרפיה - ילדות והתבגרות



ברונו נולד לאב חייל בקרבת העיר נולה שבקמפניה, דרום איטליה. על שם עיר הולדתו כונה גם ברונו נולנו או ברונו מִנולה. בלידתו נקרא פיליפו, אולם בשנת 1565 הפך לנזיר דומיניקני, וכשנכנס למנזר, כאילו נולד מחדש וניתן לו שם אחר: ג'ורדנו, שמורו מסטר וינשנצה, נתן לו על שם נהר הירדן הזורם תמיד, כמו מחשבותיו של פליפו, ב־1572 הוסמך לכמורה.
 
ברונו התעניין בפילוסופיה וזיכרון, ואף כתב ספרים על שימוש בקיצורים לשיפור הזיכרון. כמו כן הוא התעניין במיתולוגיה מצרית, שהייתה פופולרית בזמנו ובמיוחד בכתבים ההרמטיים. הוא הושפע מרעיונותיו של אפלטון, שספריו התגלו מחדש באותה התקופה, ומהמודל ההליוצנטרי של קופרניקוס. בשנת 1576 ברח מנאפולי מפני האינקויזיציה ועבר לרומא. שיקולים דומים גרמו לו לעזוב את המסדר הדומיניקני, ולבסוף גם לעקור מרומא ולעבור לז'נבה, שם הצטרף לזמן מה לקלוויניסטים. גם שם דבק ברעיונותיו של קופרניקוס, ומשהתאכזב מחוסר הסובלנות הקלוויניסטי נאלץ לעבור לצרפת.

ג'ורדנו ברונו - ביוגרפיה - תקופת נדודים באירופה



בשנת 1579 הגיע לטולוז בדרום צרפת, בה עסק בהוראת פילוסופיה. ב-1581 עבר לפריז, בה נהנה מחסותם של פטרונים צרפתיים, ביניהם המלך אנרי השלישי. הוא התפרסם בשל הדגמות של זיכרונו ואף פרסם מספר ספרים על אימון הזיכרון. אולם היו גם מי שייחסו את זכרונו לכוחות כישוף.
 
בשנת 1583 עבר לאנגליה. למרות שהיה בידו מכתב המלצה מאנרי השלישי, הוא לא קיבל משרת הוראה באוקספורד או בכל אוניברסיטה אחרת. היו שמועות, כי בין השנים 1583 - 1586 שימש ברונו כמרגל בנציגות הצרפתית בבריטניה אולם שמועות אלו לא בוססו מעולם.
 
בעת שהותו באנגליה פרסם כמה מכתביו החשובים, בהם "הדיאלוגים האיטלקיים", שכללו את החיבורים הקוסמולוגיים "Cena de le Ceneri" (ארוחת הערב של יום רביעי של האפר (השם מתייחס לחג הפסחא) 1584), בו הגן על תורתו של קופרניקוס, ו- "De l'Infinito Universo e Mondi" ("על היקום האינסופי והעולמות" 1584), בו טען כי הכוכבים, הנראים בשמים הם שמשות, היקום הוא אינסופי ומכיל עולמות רבים. כמו כן, הוא טען כי ישנם גזעים תבוניים רבים ביקום. הדיאלוגים היו כתובים כאלגוריה, ובהם האלים מחליטים לגרש את המזלות מהשמים ולהחליפם במידות הטובות - חוכמה, אמת וכדומה. בדיאלוגים הללו לעג ברונו לדת והציג את מעשי הנסים המתוארים בהן כטריקים דוגמת קסמי הבמה בתיאטרון. גישה זו רק הוסיפה לעוינות הכנסייה כלפיו.
 
בשנת 1585 חזר לפריז. בעקבות טענותיו נגד התפיסה המדעית של אריסטו, ופרסומיו נגד פבריציו מורדנטה, מתמטיקאי קתולי, סר חינו בעיני הבריות. בשנת 1586, לאחר מריבה אלימה על המצאתו של מורדנטה "המצפן הדיפרנציאלי", עזב את צרפת ועבר לגרמניה.
 
בגרמניה נכשל ברונו בניסיון לקבל משרת הוראה במרבורג, אך הורשה ללמד באוניברסיטת ויטנברג, שם לימד על אריסטו במשך שנתיים. לאחר ש"האקלים האינטלקטואלי" השתנה, הוא לא היה רצוי שם וב־1588 עבר לפראג, בה קיבל מהמלך רודולף השני סכום כסף, אך לא משרה. במשך זמן קצר היה פרופסור באוניברסיטת הלמשטדט בצפון גרמניה, אך גם משם נאלץ להימלט כאשר הוחרם על ידי הלותרנים.
 
בשנת 1591 שהה בפרנקפורט. ככל הנראה, במהלך יריד הספרים שם קיבל הזמנה לוונציה מאת ג'ובני מוֹצֶ'ניגוֹ, משליטי העיר, שביקש לפתח את זכרונו. כמו כן שמע על משרת הוראה למתמטיקה באוניברסיטת פדובה. לאחר מותו של האפיפיור השמרן סיקסטוס החמישי, חשב ברונו כי האינקויזיציה איבדה מכוחה, וכי שובו לאיטליה יהיה בטוח.
 
ברונו לימד זמן מה בפדובה, אולם כעבור כשנה נמסרה מישרתו לגלילאו, והוא עבר לוונציה. במשך זמן מה לימד את ג'ובני מוצ'ניגו, אך הלה התאכזב ללמוד ממנו את מערכת הקיצורים במקום שיטות קסם. כאשר רצה ברונו לעזוב את ונציה, הסגיר אותו מוצ'ניגו לידי האינקויזיציה. הוא נעצר ב-22 במאי 1592 ונשלח להשפט ברומא בשנת 1593.

ג'ורדנו ברונו - ביוגרפיה - משפטו והוצאתו להורג



ברונו נכלא במשך שש שנים לפני שנשפט. הוא ניסה לקבל מחילה מהאפיפיור קלמנס השמיני בתמורה להכחשה חלקית של טענותיו. במשפטו תבע האינקוויזיטור, הקרדינל רוברטו בלרמינו, הכחשה מלאה, לה סירב ברונו. ברונו הוכרז כופר והועלה על המוקד ב-17 בפברואר 1600 בקמפו די פיורי שברומא. האינקויזיציה גילתה רחמים כלפי ברונו וקשרה שקית אבק שריפה לצווארו בעלותו על המוקד, כדי לקצר את ייסוריו. עם זאת, לשונו מוסמרה ללסתו כדי למנוע ממנו להמשיך ולדבר.
 
על פי ההאשמות הרשמיות של האינקוויזיציה, הואשם ברונו בסוגים שונים של מינות, כגון דוקטיזם (אמונה בכך שלישו לא היה גוף פיזי ומה שנראה כך היה למעשה אשליה), כפירה בשילוש הקדוש ועוד. למרות זאת, העולם המדעי רואה בברונו קדוש מעונה, שהוצא להורג בשל רעיונותיו. בדומה לגלילאו, לתמיכתו בקופרניקוס היה משקל רב במשפטו, אך בשונה מגלילאו, ברונו סירב לחזור בו מאמונותיו. עם הקראת גזר דינו אמר ברונו: "אולי חששכם בהטלת גזר דין זה גדול מחששי מגזר הדין המוטל עלי."

ג'ורדנו ברונו - התפתחות הקוסמולוגיה עד תקופתו של ברונו



אפלטון (המאה ה-4 לפנה"ס) היה תאורטיקן של המופשט ולדעתו כל הגופים השמימיים חייבים לנוע במעגלים וחייבים להיות כדורים שלמים. עם זאת, היקום האמיתי היה פחות מושלם ולכן התצפיות לא תאמו את התאוריה.
 
אריסטו, תלמידו של אפלטון המשיך לפתח את התאוריה. אריסטו סבר כי היקום בנוי מספרות מושלמות שעליהן יושבים הכוכבים, כאשר כדור הארץ נמצא במרכז. סביבו, נמצאים היסודות הנאצלים, אדי האדמה, המים, האוויר והאש. אחריהם באים כוכבי הלכת במסלולם. מעל לכל, תחום ההרמוניה האלוהית היוצרת את התנועה הסיבובית של מערכת השמים. תצפיות על שינוי בבהירות הכוכבים ומה שנראה כתנועת הכוכבים לאחור (אסטרולוגים רואים בנסיגת ונוס דוגמה למקרה כזה) לא תאמו לתאוריה. בשל כך התאוריה הורחבה כך שהכוכבים בה נמצאים על ספרות השוכנות על הספרות המרכזיות. בתאוריה של אריסטו היה שימוש ב-55 ספרות.
 
תלמי (המאה השנייה לספירה) העמיד את הארץ במרכז היקום, וסביב לה את גרמי השמים, לפי הסדר הבא: הירח, כוכב חמה, נוגה, השמש, מאדים, צדק ושבתאי. מעבר למסלולו של שבתאי היו קבועים בספרות כוכבי-השבת. כדי להסביר את התנועה הנראית "לאחור" של כוכבי-הלכת, טען תלמי כי כוכבי-הלכת נעים במסלול לולייני המקיף מסלול מעגלי סביב השמש (אפיציקל). דגם שגוי זה, שנקרא המודל הגיאוצנטרי, אומץ על ידי הכנסייה הקתולית, אשר התנגדה למחקר מדעי בכלל, ולכזה שסתר את עיקרי אמונתה בפרט. התנגדות זו הובילה לשקיעת המדע וכך החזיק המודל הגיאוצנטרי מעמד כ-1500 שנה.
 
בשנת 1543 הציע קופרניקוס מודל שונה, המודל ההליוצנטרי, בו השמש הייתה מרכז היקום. קופרניקוס טען כי כוכבי הלכת אינם קבועים בספרות מוצקות ותנועתם הנראית נובעת מתנועתו של כדור הארץ. התאוריה שלו לא עסקה בשאלה האם הכוכבים שוכנים על ספרה במרחק קבוע או פזורים ביקום העשוי להיות אין סופי.
 
ראוי לציין כי דמוקריטוס טען כי היקום מכיל עולמות מרובים, מאות שנים לפני ברונו, אולם טענתו נשכחה ונדחתה בפני המודלים של אריסטו ואפלטון.

ג'ורדנו ברונו - התאוריה הקוסמולוגית של ברונו



בזמנו, אסטרונומים מעטים קיבלו את התאוריה של קופרניקוס, שלא הייתה מרחיקת לכת כמו זו של ברונו. גלילאו וקפלר היו צעירים מדי בתקופתו של ברונו. ברונו עצמו לא היה אסטרונום במקצועו, אולם היה מהראשונים לאמץ את רעיונותיו של קופרניקוס ולדחות את תפיסת העולם הרואה את כדור הארץ כמרכז היקום.
 
במחצית השנייה של המאה השש עשרה, רעיונותיו של קופרניקוס החלו להתפשט באירופה. למרות שברונו לא קיבל את העדפות המתמטיקה על גבי ההשערה על ידי קופרניקוס, הוא קידם את טענתו כי כדור הארץ אינו מרכז היקום. הוא הסיק מכך כמה מסקנות, שעשויות היו להראות טבעיות כיום, אולם נחשבו למהפכניות בזמנו.
 
ברונו טען כי התאוריות של קופרניקוס סותרות את אלו של הספרות השמימיות הקבועות ומושלמות. ברונו החליף את המודל ההליוצנטרי, כמו במודל של פלוטינוס במאה השלישית לספירה ושל בלייז פסקל מאה שנים לאחר ברונו, במודל שבו מרכז היקום הוא בכל מקום וליקום עצמו אין גבול.
 
ברונו טען, כפי המקובל לחשוב היום, כי מה שנראה כתנועה היומית של השמש בשמים, הוא אשליה הנובעת מסיבובו של כדור הארץ על צירו. כמו כן הוא לא ראה סיבה להאמין כי היקום מוגבל בגודלו (על כך הדעות חלוקות היום), או שכל הכוכבים נעים במסלול סביב למרכז קבוע. בכך, הייתה תפיסתו דומה לזו של תומאס דיגס ב"A Perfit Description of the Caelestial Orbes" מ-1576.
 
להבדיל, דיגס חשב כי באזור האין סופי, שמעבר לכוכבים שוכנים להם האלוהים והמלאכים. הוא שמר על תפיסתו של תלמי בדבר ספרות קבועות וראה את כדור הארץ כמקום היחיד בו ייתכנו חיים, אזור ייחודי של שינוי וחוסר שלמות לעומת הספרות הקבועות והמושלמות.
 
ב-1584 פרסם ברונו את הדיאלוגים האיטלקיים, בהם התנגד לתפיסת הספרות הקבועות. שנתיים לאחר מכן כריסטוף רוטמן התנגד אף הוא לתפיסה זו, ואילו טיכו ברהה פרסם התנגדות נוספת ב-1587. היקום האין סופי של ברונו היה מלא ב"אוויר טהור", אתר (רעיון האתר לא הומצא על ידי ברונו). לתפיסתו האתר לא הפריע לתנועת הכוכבים. ברבות הימים, הוכח שלא קיים חומר זה.
 
השינוי הדרמטי יותר היה נטישת התפיסה ההיררכית של היקום. הן כדור הארץ והן השמש היו במודל שלו כוכבים כשאר הכוכבים.
 
ברונו טען כי היקום הוא הומוגני ומורכב בכל מקום מארבעת היסודות - (אדמה, מים, אוויר ואש) וכי הכוכבים אינם מורכבים מחומרים שונים. בניסוח מודרני ניתן לומר כי הוא טען כי אותם חוקי טבע תקפים בכל מקום. זמן וחלל הם אין סופיים.
 
ברונו ראה את מערכת השמש כרכיב בסיסי, שכדוגמתו מצויות מערכות דומות בכל היקום. לפי ברונו, אלוהים בהכרח יצר אין סוף מערכות שמש הפזורות ביקום ומופרדות באתר, שכן ריק אינו יכול להתקיים. כוכבי שביט היו אף הם כוכבים לתפיסתו, ולא כפי שאחרים טענו - יצירות אמורפיות, מכשירים קדושים או שליחי האל. כל כוכב שביט היה עולם, ואף הוא הורכב מארבעת היסודות.
 
מלבד רעיונות אלו, היו עוד צדדים נוספים בתאוריה של ברונו שקוממו את הכנסייה. ביקום היציב והקבוע שתיאר ברונו לא היה מקום למושגים הנוצריים של בריאת העולם ואחרית הימים. לאלוהים לא היה קשר לחלק אחד של היקום יותר מאשר למשנהו. לפי ברונו, אלוהים היה נוכח בכדור הארץ כמו בשמים, כלומר אלוהים היה קרוב ולא ישות שמימית מרוחקת.
 
הקוסמולוגיה של ברונו הייתה אין סופית, הומוגנית, נטולת כיוון או מרכז, והכוכבים היו פזורים ביקום באופן אחיד. החומר היה בר-תפיסה ובדיד, מורכב מאטומים. תפיסות אלו והשימוש במתמטיקה כבסיס לתאוריות מדעיות היו ההבדלים הגדולים בין הקוסמולוגיה של ברונו לזו שהייתה מקובלת בתקופתו.
 
ניצחונו של ברונו הוא שהיום מרבית תפיסותיו נראות לנו כהיגיון פשוט.

ג'ורדנו ברונו - הכרה לאחר המוות



כל עבודותיו של ברונו לוקטו ופורסמו ב-1603.
 
בשנת 1899 הוקמה אנדרטה בקמפו די פיורי ברומא, מקום הוצאתו להורג של ברונו, לזכרו.
 
400 שנים לאחר עלותו על המוקד, במהלך כהונתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני הכנסייה הכירה רשמית בטעות שבהוצאתו להורג והביעה על כך "צער עמוק".
 
בשירו "קמפו די פיורי", צ'סלב מילוש, משורר פולני וחתן פרס נובל לספרות, מזכיר את העלאתו של ג'ורדנו ברונו למוקד בהקשר של יחס ההמון למעשה נבלה. במקרה של מילוש מדובר על היחס הפולני לעצם קיומו של גטו ורשה.
 
ישנו מכתש בקוטר 20 ק"מ על הירח הנקרא על שם ברונו. המכתש נמצא בקואורדינטות ירח ° 103 מזרח, ° 36 צפון. ככל הנראה, מכתש זה נוצר בעת התנגשות מטאוריט בפני הירח שנצפתה בשנת 1178 על ידי נזיר אנגלי.

ג'ובאני אלפונסו בורלי



ג'ובאני אלפונסו בורלי או ג'אנלפונסו בורלי (באיטלקית: Giovanni Alfonso Borelli, שמו בלידה: ג'ובאני פרנצ'סקו אנטוניו אלונסו‏; 28 בינואר 1608 קסטל נואובו, נאפולי - 31 בדצמבר 1679 רומא) היה רופא (פיזיולוג וכירורג), מתמטיקאי, פיזיקאי ואסטרונום איטלקי, בעל שורשים ספרדיים. נחשב למייסד הביומכניקה ושל ה"יאטרופיזיקה" - תחומים של הביופיזיקה. הוציא לאור כמה ספרים קלאסיים של המתמטיקאים היוונים.
 
בורלי כיהן כפרופסור לפילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטת מסינה, ואחר כך כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת פיזה. הוא נחשב לאחד האישים הבולטים ביותר במדע האיטלקי בדור שאחרי גלילאי.

ג'ובאני אלפונסו בורלי - רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות



בורלי נולד ב-1608, ככל הנראה, במבצר קסטל נואובו בנאפולי, בממלכת נאפולי, שנמצאה אז בשליטת ספרד. הוא היה הבן הבכור מבין ששת ילדיו של איש צבא ספרדי בשם מיגל אלונסו "דה וארושו", שהוצב לשרת באותו מקום. אמו, לאורה פּורלו, הייתה נערה מקומית. הזוג היה דל אמצעים. בורלי עצמו לא ציין במפורש את מקום ותאריך לידתו ויש המשערים כי עשה זאת עקב קשיים פוליטיים הנוגעים לקשרים האפשריים של משפחתו עם הוגה-הדעות המואשם בכפירה תומאזו קמפנלה שהיה באותן השנים כלוא כאסיר פוליטי במבצרים קסטל נואובו וקסטל ד'אלמו בנאפולי. נשאר רישום טבילתו של בורלי בנאפולי, ובו ניתן לגלות כי שמו בלידה היה ג'ובאני פרנצ'סקו אנטוניו אלונסו. מאוחר יותר ג'ובאני וגם אחד האחים שינו את שם משפחתם לבורלי, ככל הנראה גרסה של שם משפחתה של האם, פורלו.

ג'ובאני אלפונסו בורלי - רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות - הקשרים עם תומאזו קמפנלה


 
בשנת 1614 אחרי שתומאזו קמפנלה הועבר להמשך מאסר לקסטל ד'אלמו, אביו של בורלי, מיגל אלונסו, נדרש לשרת באותו מקום. כעבור זמן נעצר יחד עם קבוצת אנשים שנחשדו במעשים נגד השלטון. ייתכן כי הואשמו בקשירת קשר לשחרר את קמפנלה מן הכלא. בקיץ 1615 אלונסו נמצא אשם ונידון לחתירה בספינות משוטים. אחרי שהוכיח שאינו יכול לעמוד בעונש הומתק עונשו להגליה. הוא הורשה לנסוע לרומא. כנראה בהזדמנות זו הגיע לשם גם בנו ג'ובאני ולקח אולי שיעורים ראשונים אצל המתמטיקאי והנזיר הבנדיקטיני בנדטו קסטלי, שהיה תלמידו של גלילאו גלילאי. בסופו של דבר אלונסו זוכה מאשמתו ובשנת 1617 קיבל רשות לחזור לשרותו הקודם בקסטל ד'אלמו, בו נשאר עד יום מותו ב-1624. לאורה פּורלו נשארה גם היא כנראה בקשר כלשהו עם קסטל ד'אלמו, מפני שבמותה בשנת 1640 נקברה, כמו בעלה, בכנסייה שליד המבצר.
 
משערים כי לפני גיל 18 לבורלי הייתה הזדמנות להכיר את קמפנלה ואולי אף ללמוד ממנו. בשנת 1616 קיבל קמפנלה רשות לעבור למאסר בתנאים מוקלים בקסטל נואובו, אך הוחזר כעבור זמן לצינוק בקסטל ד'אלמו בתקופה שבה מיגל אלונסו חזר מגלותו. במאי 1618 שוב הובא קמפנלה לקסטל נואובו, גם הפעם בתנאים מוקלים: התאפשר לו שוב לכתוב, לפגוש ידידים ואפילו ללמד תלמידים.
 
מניחים שבורלי עשה לימודי רפואה באוניברסיטת נאפולי, אך לא נמצאו עדויות לרישומו או ללימודיו שם ואף לא תעודה.
 
בשנת 1626 הועבר קמפנלה לרומא ושוחרר שם ממאסר בשנת 1628. אחרי חמש שנים אחד מתלמידיו העיד, תחת לחצים, כי היה מעורב בקשר שנועד להתנקש בחיי סגן המלך הספרדי בנאפולי. משום כך נאלץ קמפנלה בשנת 1634 לברוח מאיטליה לפריז, בליווי פיליפו בורלי, אחיו של ג'ובאני. בפריז אף פרסם פיליפו בורלי כמה מספריו של קמפנלה. לפחות באחד הספרים מוזכר פיליפו בורלי כ"אחיין וסופר" בשרותו של קמפנלה. גורלו של פיליפו אינו ידוע, אך איגרת של אחד מתלמידי קמפנלה מקשר את ג'ובאני אלפונסו בורלי עצמו עם קיומם על מאות העתקים מספרי קמפנלה שנמצאו במנזר הדומיניקני סנטה מריה סופרה מינרווה ומציינת שלג'ובאני היה אח, נזיר בשם "האב תומאזו הפילוסוף". יש סבורים כי אחרי מות קמפנלה בשנת 1639 פיליפו בורלי התנזר ואימץ את שם הנזירות תומאזו.

ג'ובאני אלפונסו בורלי - הקריירה בהוראה


 
לא ידוע בדיוק מתי נסע בורלי לרומא. יודעים שאחרי שנת 1628,באותו זמן עם אוונג'ליסטה טוריצ'לי הוא למד אצל בנדטו קסטלי ברומא. ייתכן שההיכרות עם קסטלי תווכה על ידי קמפנלה. חושבים שבורלי שהה ברומא בתקופה שבה פורסם ה"דיאלוגו" של גלילאו ושבה התקיים משפטו המפורסם. ייתכן כי אז קנה בורלי עותק של חישוביו או לוחותיו של גלילאו בנוגע לירחים של צדק, שגלילאו קרא להם "כוכבי הלכת מדיצ'י". חישובים אלה לא עברו אחרי מות גלילאו בירושה לוויוויאני ולכן ויוויאני ביקש מבורלי העתק מהם בשנת 1643.

ג'ובאני אלפונסו בורלי - הקריירה בהוראה - מסינה 1635-1656



החל משנת 1635 לימד בורלי מתמטיקה במסינה. בינתיים השתלם באנטומיה ופיזיולוגיה .
 
בערך בשנת 1640 התוודע בפירנצה לגלילאו גלילאי עצמו ממנו למד רבות על יישום שיטות של מחקר מדעי. בשנת 1649 בורלי התמנה רשמית לפרופסור למתמטיקה ולפיזיקה במסינה. העיר לא הייתה משופעת במורים דגולים מאז מותו של פרנצ'סקו מאורוליקו בשנת 1575. קבוצת אצילים וסוחרים בני מסינה החליטו ב-1639 להקים בעירן את "אקדמיה דלה פוצ'ינה", פורום אינטלקטואלי ופוליטי שהועמד בשנת 1642 תחת חסות הסנאט של העיר. פורום זה נועד לקדם את מעמדה של מסינה מבחינת החינוך, התרבות והמדע.
 
לא ידוע אם בורלי הצטרף לאותה אקדמיה, אולם כישוריו זיכו אותו בהערכתם של נכבדי העיר. בשנת 1642 הוא זכה במימון נדיב ואף נשלח לאוניברסיטאות המובילות במרחב האיטלקי במטרה לגייס מורים טובים לרפואה ולמשפטים בשביל האוניברסיטה שלו. הוא ביקר בהזדמנות זו בנאפולי, רומא, פירנצה, בולוניה,ג'נובה, פדובה, ונציה ופגש בכל מקום בני שיח מעניינים מקרב העמיתים המדענים.
 
בשובו למסינה לימד שם עד שנת 1656. התעניין גם באנטומיה ופיזיולוגיה וחקר את המחלות הנפוצות באזור. הוא ניסה למצוא את הסיבות הטבעיות של המחלות על ידי נתיחת הגופות ושלל מכל וכל חיפוש סיבותיהן בכוכבים.