הסטורן V היה משגר בעל שלושה שלבים שכלל:
שלב ראשון מסוג S-IC שכלל 4 מנועי F-1 שסודרו בצורת האות X, והונעו באמצעות RP-1 וחמצן נוזלי והפיקו 33,000 kN דחף. המנועים פעלו 2.5 דקות והאיצו את החללית למהירות של כ-2.68 ק"מ לשנייה (9,648 קמ"ש).
שלב שני מסוג S-II שכלל חמישה מנועי J-2 ששימשו את שלב ה-S-IVB של משגר הסטורן IB. מנועים אלו פעלו כ-6 דקות והביאו את החללית למהירות של כ-6.84 ק"מ לשנייה (24,624 קמ"ש) ולגובה של כ-185 ק"מ.
שלב שלישי מסוג S-IVB-500 שדמה לשלב השני של משגר הסטורן IB אך עם היכולת לכבות ולהפעיל את מנוע ה-J-2. המנוע היה פועל כ-2.5 דקות ונכבה כאשר החללית הייתה נכנסת למסלול חנייה במסלול LEO. לאחר כשתי הקפות סביב כדור הארץ, לאחר שנבדק ואושר כי החללית כשירה לטיסה אל הירח, היה המנוע מופעל שוב ומכניס את החללית למסלול מעבר אל הירח - כלומר מסלול כה גבוה סביב כדור הארץ, שהחללית מושפעת יותר מכח הכבידה של הירח ונכנסת למסלול סביבו.
יחידת בקרה שכללה את מערכת ההנחיה של המשגר (דומה ליחידה ששימשה את הסטורן IB).
הסטורן V שוגר שלוש פעמים למסלול סביב כדור הארץ. שניים מהם (אפולו 4 ואפולו 6) היו טיסות לא מאוישות של ה-CSM, והשלישית (אפולו 9) הייתה משימה מאוישת בה נבחן רכב הנחיה הירחי. המשגר שימש לשיגור 9 המשימות המאוישות אל עבר הירח, כולל משימת וגם את השיגור הלא מאויש של תחנת החלל סקיילאב (המשגר ששימש לשיגור סקיילאב נקרא סטורן INT-21).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה