במהלך שנות התשעים הוצעו מספר משימות למחקר נוסף של צדק וירחיו. הרעיון לגשושית שתקיף את צדק במסלול קוטבי אקסצנטרי עלה כבר אז בהצעה שכונתה "צופה זוהר הקוטב של צדק" (Jupiter Auroral Observer). הצעה נוספת בשם "INSIDE Jupiter", שכללה שיגור מקפת לצדק, הגיעה לשלבים הסופיים בתחרות במסגרת תוכנית דיסקברי בשנת 2000, אך במקומה נבחרו המשימות "שחר" וטלסקופ החלל קפלר. בשנת 2003 פרסמה האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, לבקשת נאס"א, דוח בו המלצות למשימות שונות לחקר מערכת השמש במהלך העשור שבין 2003–2013. מבין המשימות שהוצעו בדו"ח הושם גם דגש על חקר צדק והוצעה בו משימה שכונתה "מקפת צדק קוטבית עם גשושי עומק" (Jupiter polar orbiter with deep probes).
משימת ג'ונו התבססה על אותן הצעות קודמות והוגשה בשנת 2004 להתמודדות בתחרות למשימה השנייה של תוכנית הגבולות החדשים, עליה הכריזה נאס"א שנה לפני כן. ביולי 2004, נבחרו שתי הצעות לשלב הסופי - ג'ונו ומונרייז #Moonrise#. מונרייז הציעה לשלוח לירח נחתת ושני רוברים ולהחזיר ממנו דגימה לכדור הארץ. ההצעה נראתה מתאימה יותר לאותה תקופה, שכן באותה שנה הכריז הנשיא ג'ורג' ווקר בוש על החזון לחקר החלל לפיו תחזור ארצות הברית לבצע משימות מאוישות לירח.[9] אף על פי כן, נאס"א הכריזה בשנת 2005 על ג'ונו כמנצחת בתחרות, והחלה בפיתוח המשימה.
התכנון המקורי היה לשגר את ג'ונו כבר באמצע 2009, אולם בהמשך יעד השיגור נדחה ל-2011 כדי לעמוד בלוח הזמנים. בניית הגשושית החלה באפריל 2010 על ידי לוקהיד מרטין במתקן של החברה בדנוור. בתחילת 2011, החלה הגשושית לעבור סדרת ניסויים שנועדו לבדוק את מכשיריה השונים ויכולתה לשרוד בתנאים הקיצוניים בחלל. באפריל 2011, כהכנה לשיגורה מנמל החלל קייפ קנוורל באוגוסט, ג'ונו הועברה לעיר טיטוסוויל בפלורידה בסמוך לנמל החלל, שם המשיכה לעבור בדיקות שונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה