יום רביעי, 18 בינואר 2017

סקוט שפרד



סקוט סנדר שפרד (באנגלית: Scott S. Sheppard) הוא אסטרונום אמריקאי ממכון קרנגי למדע בוושינגטון די. סי. שבארצות הברית.
 
את דרכו בתחום מדעי החלל החל כסטודנט למדעי החלל באוניברסיטת הוואי.
 
על שמו רשומים גילויים של מספר רב של ירחים קטנים של כוכבי הלכת צדק, שבתאי, אורנוס, ונפטון.
 
ב-2014 הדריך שפרד קבוצת אסטרונומים שגילתה את VP113 ‏2012, כוכב לכת מינורי שמסלולו הוא המסלול המרוחק ביותר הידוע כיום של עצם כלשהו המקיף את השמש.

ליימן שפיצר



ליימן שפיצר (26 ביוני 1914 - 31 במרץ 1997) היה פיזיקאי תאורטי ואסטרונום אמריקאי.
 
שפיצר נולד בטולדו שבאוהיו. הוא סיים את לימודיו באקדמיית פיליפס בשנת 1931, השלים את התואר הראשון בפיזיקה באוניברסיטת ייל ב-1935, וקיבל תואר דוקטור באסטרופיזיקה בשנת 1938 מאוניברסיטת פרינסטון, בהדרכתו של הנרי נוריס ראסל. לאחר שנה של פוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, הצטרף לסגל האקדמי של אוניברסיטת ייל.
 
במהלך מלחמת העולם השנייה עסק במחקר הולכת קול במים, והשתתף בצוות שהוביל לפיתוח הסונאר.
 
בשנת 1946 פרסם מאמר בשם "היתרונות האסטרונומיים של צפייה מהחלל החיצון" ("Astronomical advantages of an extra-terrestrial observatory"), ובו הציע, עשר שנים קודם לשיגור הלוויין הראשון, להציב טלסקופ בחלל.
 
בשנת 1947 מונה לראש המחלקה לאסטרופיזיקה באוניברסיטת פרינסטון.
 
שפיצר הקדיש את רוב הקריירה שלו לקידום הרעיון של פיתוח טלסקופ חלל.
 
לאחר ש"האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית" החליטה לפתח טלסקופ כזה כחלק מתוכנית החלל האמריקאית, היא פנתה אליו ובשנת 1965 הוא מונה לראש הוועדה האחראית על בניית הטלסקופ. התכנון של טלסקופ החלל האבל, שנקרא תחילה "טלסקופ החלל הגדול" (Large Space Telescope), החל ב-1968. על פי התוכנית המקורית, קוטר המראה הראשית של הטלסקופ היה אמור להיות 3 מטרים, והשיגור שלו היה אמור להתבצע בשנת 1979.
 
שפיצר נפטר בפרינסטון שבניו ג'רזי.

ליימן שפיצר - אותות כבוד



אות הנרי נוריס ראסל ב-1953

מדליית ברוס ב-1973

מדליית הנרי דרפר ב-1974

מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה ב-1978

פרס קראפורד באסטרונומיה ב-1985
 
נקראים על שמו:

אסטרואיד 2160 שפיצר

טלסקופ החלל שפיצר

בריאן שמידט



בריאן שמידט (באנגלית: Brian Schmidt;‏ נולד ב-24 בפברואר 1967, מיזולה, מונטנה, ארצות הברית) הוא אסטרופיזיקאי אמריקאי ממוצא אוסטרלי וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2011 ביחד עם אדם ריס וסול פרלמוטר.
 
ב-1985 סיים שמידט את לימודיו התיכוניים, ב-1989 סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת אריזונה וב-1993 רכש תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד. הוא פרופסור באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה.
 
ידוע בשל עבודתו בחקר סופרנובה, כאשר הצליח להוכיח יחד עם אדם ריס וסול פרלמוטר את התפשטות היקום. זכה יחד עם ריס ופרלמוטר בפרס שאו לאסטרונומיה ב-2006. ביחד עם שניהם חלק פרס נובל לפיזיקה ב-2011.

ראובן רמתי



ראובן רמתי (באנגלית: Reuven Ramaty, שמו בלידה היה רייטר Reiter ‏ 25 בפברואר 1937 טימישוארה, רומניה - 8 באפריל 2001, סילבר ספרינג, מרילנד) היה מדען ישראלי-אמריקאי, יליד רומניה, חוקר בתחומי האסטרונומיה של קרינת גמא, אסטרופיזיקה גרעינית, וקרינה קוסמית. היה שותף מרכזי בפרויקט HESSI, לוויין מחקר של נאס"א (High Energy Solar Spectroscopic Imager).

ראובן רמתי - ילדות וצעירות

 
רמתי נולד ב-1937 בעיר טימישוארה, בחבל באנאט שברומניה, למיכאל רייטר ואליזה לבית מרקוביץ. ב-1948 עלה לישראל יחד עם הוריו. היה מתלמידיה הראשונים של המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, בה סיים את התואר הראשון בשנת 1961. לימד בהמשך פיזיקה בבית ספר תיכון למשך שלוש שנים ולאחר מכן, בשנת 1964 נסע לארצות הברית והחל לימודי דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. את תואר הדוקטור קיבל תוך שנתיים, בשנת 1966.

ראובן רמתי - פעילותו המדעית



ב-1967 התקבל לעבודה במרכז טיסות החלל גודרד. רמתי היה אחד מאנשי התאוריה המרכזיים של מרכז גודרד וב-1980 התמנה לראש המחלקה התאורטית במעבדה לאסטרופיזיקה של אנרגיות גבוהות. מ-1983 שימש גם כפרופסור חבר לפיזיקה באוניברסיטת מרילנד בקולג' פארק.. היה פרופסור אורח באוניברסיטת נאגויה ביפן (1993) מדען אורח באוניברסיטאות סטנפורד,ברקלי,סן דייגו, פנסילבניה.
 
רמתי נודע קודם כל הודות למחקריו בתחום האינטראקציות של החלקיקים בהתלקחויות הסולאריות. יחד עם ריצ'רד לינגפלטר, שהיה שותפו למחקרים לאורך שנים רבות, רמתי הראה בשנת 1967 שקווי קרינת גאמא ומדידות נאוטרונים מתוך ההתלקחויות הסולאריות עשויים להיות כלי אבחוני רב עוצמה בהערכת התכונות של חלקיקים מואצים בהתלקחויות הסולאריות.
 
מאוחר יותר, יחד עם בנץ קוזלובסקי מאוניברסיטת תל אביב ואחרים, המשיך רמתי לשכלל טרכניקות אלה.
 
מחקריהם רחבי היקף שכללו מדידות ההתלקחויות הסולאריות במסגרת הפרויקט Solar Maximum Mission והמצפה קומפטון עם קרני גאמא בדקו מנגנוני האצת חלקיקים ואת גודש החלקיקים המואצים והגודש הקורונלי. יחד עם לן פיסק מאוניברסיטת ניו המפשייר ובן ציון קוזלובסקי מאוניברסיטת תל אביב, הציע רמתי תאוריה שזכתה להסכמה רחבה בימינו, לפיה מקור הקרינה הקוסמית האנומלית, בעלת האנרגיה הנמוכה, הוא ביוניזציה ובהאצת הגז הבין-כוכבי הנאוטרלי בהליוספרה החיצונית.
 
לרמתי,פיסק וקוזלובסקי נודעו, בין השאר בתואריה, הזוכה בימינו להסכמה כללית, לגבי מקור הקרינה הקוסמית האנומלית, בעלת אנרגיה נמוכה. לראובן רמתי הייתה תרומה מכריעה גם בפרויקט הלוויין HESSI - High Energy Solar Spectroscopic Imager. רמתי היה פעיל במרכז גודרד יותר מ-30 שנה, עד מותו.
 
ראובן רמתי נפטר בשנת 2001 מסיבוכים של מחלת לו גריג, בביתו בסילבר ספרינג, מרילנד. עיין נתונים חדשים על הקרניים הקוסמיות עד לשעות חייו האחרונות. השאיר אשה, ורה, שתי בנות - דפנה ודבורה, וחמשה נכדים.

ראובן רמתי - פרסים וכיבודים



1975 - פרס הקרן על שם אלכסדנר פון הומבולדט למדענים אמריקאים בכירים.

1981 - מדליית נאס"א להישג מדעי יוצא דופן.

2001 - פרס יוד לקרינה קוסמית מטעם האיחוד הבינלאומי לפיזיקה.

לאחר מותו הוסב שם הלוויין HESSI על שמו: Reuven Ramati High Energy Solar Spectroscopic Imager.

ורה רובין



ורה רוּבּין (באנגלית: Vera Cooper Rubin;‏ 23 ביולי 1928 - 25 בדצמבר 2016) הייתה אסטרונומית אמריקאית יהודייה. נודעה במחקריה על תנועת גז וכוכבים בגלקסיות, מחקרים שהייתה להם תרומה משמעותית בגילוי מרכיבים בלתי ידועים של היקום ובמיוחד החומר האפל.

ורה רובין - קורות חייה



ורה רובין נולדה בפילדלפיה ב-23 ביולי 1928, למשפחה יהודית. אביה פיליפ קופר, יליד וילנה, היה מהנדס חשמל. אמא רוזה אפלבאום, ילידת בסרביה, עבדה בחברת הטלפון בל. בגיל צעיר עברה עם משפחתה לוושינגטון. כבר בילדותה התעניינה באסטרונומיה. אביה עודד אותה בכך, לקח אותה למפגשי אסטרונומים חובבים ועזר לה לבנות את הטלסקופ הראשון שלה, כשהייתה בת 14.
 
בגיל 20 נישאה לרוברט רובין, כימאי פיזיקלי, שאותו הכירה במהלך לימודיהם באוניברסיטת קורנל. לזוג בת ושלושה בנים, וארבעתם הם בעלי תואר דוקטור למדעים. ב-25 בדצמבר 2016 נפטרה רובין.

ורה רובין - השכלה ומסלול מדעי



ורה קיבלה תואר ראשון בקולג' ואסאר בשנת 1948. היא רצתה ללמוד אסטרונומיה באוניברסיטת פרינסטון, אולם נשים לא יכלו ללמוד במסלול זה עד לשנת 1975. על כן למדה לתואר שני במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת קורנל, את התואר השלימה ב-1951. בין מוריה היו ריצ'רד פיינמן והאנס בתה.
 
את הדוקטורט קיבלה בשנת 1954 מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, המנחה שלה בדוקטורט היה ג'ורג' גאמוב. עם תום לימודיה הועסקה כעוזרת מחקר באוניברסיטת ג'ורג'טאון. ב-1962 קודמה שם לדרגת פרופסור חבר. החל מ-1965 קיבלה גם מינוי כאסטרונומית במכון קארנג'י בוושינגטון. שם היא הגיעה למעמד של חוקר בכיר (Senior Fellow). בשנת 1965 גם זכתה להיות האישה הראשונה שהורשתה להשתמש בטלסקופים של מצפה הכוכבים פאלומר.
 
רובין הייתה שותפה בכתיבת למעלה מ-110 מאמרים מדעיים.

ורה רובין - המאבק המיגדרי



רובין גילתה כבר בשלב מוקדם בחייה את האפליה המגדרית במערכת המדעית. היא ניסתה להתקבל ללימודי התואר השני באסטרונומיה באוניברסיטת פרינסטון אלא שהם לא קיבלו נשים באותן השנים. ניסיון מוקדם זה הביא אותה למאמץ מתמשך להשגת שוויון לנשים במדעי הטבע.
 
במיוחד בתחום שלה, האסטרונומיה. היא נאבקה לשיתוף יותר נשים במחקר האקדמי, לצירוף יותר נשים לאקדמיה הלאומית למדעים ולוועדות שיפוט אקדמיות.

ורה רובין - פעילותה המדעית


רובין נודעה במחקריה על דינמיקת גז וכוכבים בגלקסיות, מחקרים שהייתה להם תרומה משמעותית בגילוי מרכיבים בלתי ידועים של היקום ובמיוחד החומר אפל. עוד במהלך לימודיה לתואר השני הייתה מהראשונים לגילוי הסטיות מקבוע האבל של הגלקסיות. היא העלתה השערה, שהייתה שנויה במחלוקת בזמנה, שהגלקסיות מסתובבות סביב גורם לא ידוע, זאת בנוסף לתנועתן "החוצה" על פי תאוריית המפץ הגדול.
 
הדוקטורט שלה היה מהעבודות הראשונות על קיום צבירי גלקסיות, תאוריה שהפכה למקובלת רק שני עשורים מאוחר יותר. מחקריה הראשונים, לאחר סיום הלימודים, עסקו בעקומות סיבוב של גלקסיות (rotation curves of galaxies). היא גלתה את אי ההתאמה בתנועה הזוויתית של הגלקסיות בין הערכים המחושבים לפי התאוריה לבין הערכים הנצפים. המהירות הזוויתית של הסיבוב, כפי שנצפתה על ידה, הייתה צריכה להביא ל"העפה" החוצה של חלקי הגלקסיה החיצוניים. רובין ראתה בכך הוכחה נסיונית לקיום החומר האפל.

ורה רובין - תפקידים ואותות הוקרה

 
חברה באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) - 1981 - האסטרונומית השנייה שנבחרה להיות חברה.

פרס דיקסון למדעים - 1993
המדליה הלאומית למדעים - 1993
חברה בחברה הפילוסופית האמריקאית - 1995
מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה - 1996. האישה השנייה הזוכה במדליה, אחרי קרוליין הרשל שזכתה במדליה בשנת 1828.

חברה באקדמיה האפיפיורית למדעים - 1996
פרס מכון ויצמן למדעניות מצטיינות - 1996
פרס גרובר לקוסמולוגיה - 2002
מדלית ברוס לאסטרונומיה - 2003
מדליית ג'יימס קרייג ווטסון - 2004
קיבלה מספר תוארי דוקטור לשם כבוד, בין השאר מאוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת ייל.
 
על שמה נקראים:

אפקט רובין-פורד (Rubin–Ford effect)

האסטרואיד רובין 5726

הנרי נוריס ראסל



הנרי נוריס ראסל (באנגלית: Henry Norris Russell, ‏25 באוקטובר 1877 - 18 בפברואר 1957) היה אסטרונום אמריקני, שפיתח ב-1910, במקביל לאיינר הרצשפרונג, את דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל. בשנת 1923 פיתח יחד עם פרדריק סונדרס את "צימוד RS" (ידוע גם בשם "צימוד LS").

הנרי נוריס ראסל - ביוגרפיה



ראסל נולד בשנת 1877 באויסטר ביי שבניו יורק. הוא למד אסטרונומיה באוניברסיטת פרינסטון, וקיבל את התואר הראשון שלו ב-1897. את תואר הדוקטור קיבל ראסל ב-1899, כתלמידו של צ'ארלס אוגוסטוס יאנג. בין 1903 ל-1905 עבד במצפה קיימברידג' יחד עם ארתור רוברט הינקס, כעוזר מחקר במכון קרנגי.
 
לאחר-מכן חזר ראסל לפרינסטון, שם שימש כמרצה לאסטרונומיה (1905-1908), כמרצה בכיר (1908-1911), כפרופסור (1911-1927), וכפרופסור מחקר (1927-1947). כמו כן, ניהל את מצפה אוניברסיטת פרניסטון בין השנים 1912 ל-1947. הוא נפטר בפרינסטון, בשנת 1957, בגיל 80.

הנרי נוריס ראסל - פרסומים



בשנת 1927 פרסם ביחד עם ריימונד סמית' דוגאן וג'ון קווינסי סטיוארט ספר לימוד רב-השפעה בן שני כרכים, "Astronomy: A Revision of Young's Manual of Astronomy". הספר הפך לספר הלימוד המקובל במשך כשני עשורים. הכרך הראשון נקרא "The Solar System", והשני - "Astrophysics and Stellar Astronomy". הספר תרם לפופולריות של הרעיון לפיו מאפייני הכוכב (רדיוס, טמפרטורת פני השטח, בהירות ועוד) נקבעים במידה רבה לפי מסת הכוכב והרכבו הכימי. רעיון זה התפרסם כמשפט ווט-ראסל (ווט הגיע לאותה מסקנה באופן עצמאי). מכאן, ולאור העובדה שהרכבו הכימי של כוכב משתנה עם הזמן, נובע מהלך חייו של כוכב.

הנרי נוריס ראסל - מחוות והוקרות - פרסים



מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה (1921)

מדליית הנרי דרפר (1922)

מדליית ברוס (1925)

מכון פרנקלין, מדליית בנג'מין פרנקלין (1934)

הנרי נוריס ראסל - מחוות והוקרות - הנצחה



משרת הנרי נוריס ראסל של האגודה האסטרונומית האמריקנית

מכתש ראסל בירח

מכתש במאדים

האסטרואיד 1762 ראסל

דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל (עם איינר הרצשפרונג)

יום ראשון, 15 בינואר 2017

פרנק קמני - שנים מוקדמות



ד"ר פרנקלין אדוארד "פרנק" קמני (באנגלית: Franklin Edward "Frank" Kameny;‏ 21 במאי 1925 בניו יורק, ארצות הברית – 11 באוקטובר 2011) היה "אחת מהדמויות החשובות ביותר במאבקה של התנועה לזכויות להט"ב בארצות הברית".

פרנק קמני - שנים מוקדמות



קמני שירת בצבא ארצות הברית אשר לחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בנוסף הוא היה חבר כעשרים שנה בחבר המנהלים של מערכת השירות הסלקטיבי של צבא ארצות הברית. הוא למד פיזיקה בקווינס קולג' וקיבל תואר ראשון ב-1948. הוא המשיך בלימודי אסטרונומיה אוניברסיטת הרווארד וקיבל תואר שני ב-1949 ודוקטורט ב-1956. בשנת 1957 פוטר קמני ממשרתו בוושינגטון די. סי. כאסטרונום בצבא ארצות הברית מכיוון שהיה הומוסקסואל. הפיטורים דחפו אותו "להוביל מאבק ענקים נגד המוסדות האמריקאיים, ולעמוד בראש החנית של מאבקים כוחניים של התנועה למען זכויות הומוסקסואלים בתחילת שנות ה-60 בארצות הברית".
 
קמני מחה על פיטוריו בפני הוועדה לשירות אזרחי, ותבע בבית המשפט כי יוחזר לעבודתו. התביעה הגיעה בשנת 1961 לבית המשפט העליון של ארצות הברית. למרות שבית המשפט דחה את התביעה, היא נודעה כמקרה הראשון של דרישה לזכויות אזרח על רקע נטייה מינית ומיצבה את קמני כחלוץ בתחום זה בארצות הברית. מאוחר יותר באותה שנה חבר קמני לג'ק ניקולס (Jack Nichols) והשניים הקימו סניף וושינגטון של אגודת מאטאשין, סניף שפעל באופן אגרסיבי יותר ממקביליו למען זכויות אזרח ללהט"בים ומניעת אפליה על רקע נטייה מינית. בשנת 1963 עמדה הקבוצה במרכזו של שימוע שנערך בקונגרס של ארצות הברית ועסק בזכותה של הקבוצה לאסוף תרומות, על פי חוק שדרש מאגודות המתרימות להרשם ולהצהיר על מטרתם.

פרנק קמני - שנים מאוחרות



בשנת 2006 בקשה ספריית הקונגרס מקמני להפקיד ברשותה מסמכים המתעדים את חייו ואת פועלו.
 
בשנת 2007 הציג המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית של סמית'סוניאן את השלטים אותם נשא קמני בהפגנה מול הבית הלבן בתערוכה מיוחדת בשם "אוצרות של היסטוריה אמריקנית". כיום מוצגים במוזיאון 12 מהשלטים אותם נשאו המפגינים.
 
בפברואר 2009 הכריזה מועצת השימור ההיסטורי של מחוז קולומביה על ביתו של קמני בוושינגטון כאתר מורשת היסטורי לשימור.
 
ב-29 ביוני 2009 התנצל ג'ון בארי, יו"ר המשרד הפדרלי לכוח אדם, באופן רשמי בפני קמני בשם הממשל הפדרלי של ארצות הברית. בארי, אשר הוא בעצמו הומוסקסואל מוצהר, הגיש לקמני את הפרס על שם תיאודור רוזוולט - הפרס היוקרתי ביותר המוענק על ידי הארגון.
 
קמני היה חבר במועצת היועצים של קרן המשולש.

אנני ג'אמפ קאנון


אנני ג'אמפ קאנון (אנגלית: Annie Jump Cannon, ‏11 בדצמבר 1863 - 13 באפריל 1941) הייתה אסטרונומית אמריקאית משפיעה, זוכת מדליית הנרי דרייפר לשנת 1931. עבודתה המרכזית שבזכותה התפרסמה היא סיווג ספקטרלי של כוכבים. סיווג זה, המשמש בגרסתו המורחבת גם בימינו, סייע רבות בהבנת דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, תרשים הקושר את הבהירות המוחלטת של כוכב לטמפרטורת פני השטח שלו.

אנני ג'אמפ קאנון - ביוגרפיה


 
אנני ג'אמפ קאנון נולדה בדובר שבמדינת דלאוור בארצות הברית ב-11 בדצמבר 1863. היא הייתה הבת המבוגרת מבין שלוש בנותיו של וילסון קאנון, בונה ספינות וסנטור ולאשתו השנייה מארי ג'אמפ. כבר מילדותה סבלה מלקות שמיעה. עניינה באסטרונומיה החל בגיל צעיר, כאשר אמה מארי לימדה אותה לזהות את קבוצות הכוכבים. אמה הציעה לה לפנות ללימודי מדע: מתמטיקה, כימיה וביולוגיה במכללת נשים, מכללת ולסלי. במכללה זו רכשה קאנון את השכלתה המקצועית.
 
לאחר פטירתה של אמה, ב-1894 חזרה קאנון למכללת ולסלי למחלקת פיזיקה.
 
ב-1896 לקחה חלק בניסוי ראשון בקרינת רנטגן והחלה את עבודתה במצפה מכללת הרווארד (אנ').

אנני ג'אמפ קאנון - ביוגרפיה - לימודים והשכלה



השכלתה של קאנון הייתה מאוד לא אופיינית עבור אישה של תקופתה. בסוף המאה ה-19. בתקופה זו רק מעט נשים עסקו במדע.
 
קאנון רכשה תואר ראשון במכללת ולסלי ב-1884 ובאותה השנה הפכה ל"סטודנטית מיוחדת" במחלקת אסטרונומיה במכללת רדקליף. ב-1896 הצטרפה לצוות מחקר במצפה מכללת הרווארד תחת הנחייתו של אדוארד צ'ארלס פיקרינג (אנ'). עסקה באיסוף נתונים אסטרונומיים מהמצפה ובסיווגם של כוכבים, דבר שהפך לעיסוקה המקצועי.
 
השלימה תואר שני במכללת ולסלי ב-1907. ב-1918 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דלאוור. קאנון הייתה האישה הראשונה שהוענק לה תואר דוקטור באסטרונומיה מאוניברסיטת חרונינגן והאישה הראשון שהוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד, תואר שהוענק לה ב-1925. בנוסף, ב-1925 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד במכללת ולסלי, בה רכשה את התואר הראשון והשני שלה. ב-1935 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוגלתורפ וב-1937 ממכללת מאונט הוליוק (אנ').
 
במכללת וולסלי השתייכה למחלקת פיזיקה, מכיוון שמחלקת אסטרונומיה לא הייתה קיימת בה באותה התקופה. מחלקת המדעים המדויקים של המכללה נחשבה למחלקה חזקה בזכות תמיכה של מספר פרופסורים בכירים מאוניברסיטת הרווארד, אשר יצרו מעבדת הוראה לפיזיקה לתואר ראשון הדומה למעבדת ההוראה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, שנחשב לאחד ממכוני המחקר המובילים בעולם. שרה פרנסס ויטינג (אנ') הייתה ראש המעבדה והמנחה של קאנון והשפיעה רבות על התעניינותה בספקטרוסקופיה, שיטה חיונית לסיווג ספקטרלי שהפך לעיסוקה של קאנון.

אנני ג'אמפ קאנון - ביוגרפיה - קריירה



לאחר השלמת תואר ראשון, ב-1896 הצטרפה לצוות מחקר בהנחייתו של אדוארד צ'ארלס פיקרינג. עבודתה כללה קיטלוג וסיווג של כוכבים נראים. צוות מחקר זה כלל מספר נשים שעסקו בחישובים מורכבים והשתכרו חצי דולר ליום, סכום שנחשב לנמוך באותה התקופה. צוות מחקר זה מוכר בכינוי "מחשבי הרווארד" (אנ') או "הרמונו של פיקרינג" וכלל בין היתר מדעניות כמו וילמינה פלמינג והנרייטה ליוויט. בחירתו של פיקרינג להעסיק נשים נבעה כנראה מסיבות כלכליות, מכיוון ששכר הנשים המקובל באותן השנים היה נמוך מאוד ביחס לשכר המקובל עבור גברים ובכך התאפשר לו להעסיק כמות גדולה יותר של חוקרים. צוות מחקר זה פרסם קטלוג כוכבים חשוב בשם קטלוג הנרי דראפר, (Henry Draper Catalogue (HD, המסווג 225,300 כוכבים לפי נתונים ספקטרליים שלהם. הקטלוג כיסה כמעט את כל הכוכבים הנראים (עד לבהירות נראית של 9+) המוכרים באותה התקופה. נחשב כפריצת דרך משמעותית בתקופתו ומהווה בסיס לקטלוגים שבאו אחריו. לקטלוג יצאו מספר המשכים ועדכונים, כך שבמצטבר כ-350 אלף כוכבים סווגו על ידי קאנון.
 
עבודתה של קאנון בצוות הובילה למספר פרסים אקדמאיים. ב-1929 הוגדרה כאחת מ-12 הנשים הגדולות בארצות הברית על ידי ארגון ליגת הנשים המצביעות.
 
ב-1938 קיבלה משרה קבועה במצפה הכוכבים של הרווארד. קאנון נחשבה למומחית עולמית בתחום של סיווג כוכבים ותרמה רבות לשיטת הסיווג ספקטרלי המקובלת באסטרופיזיקה.

אנני ג'אמפ קאנון - ביוגרפיה - שנים מאוחרות ומותה



לאחר קריירה מדעית המתפרסת על כ-40 שנים, בשנת 1940 פרשה קאנון לגמלאות. באותה התקופה עסקה במתן עזרה לנשים לקבל הכרה והערכה של הקהילה המדעית. עבודתה כאשת מקצוע בעלת שם עולמי תרמה רבות להכרתן של נשים באסטרונומיה.
 
אנני קאנון נפטרה ב-1941 בקיימברידג' שמסצ'וסטס בגיל 77. האגודה האסטרונומית האמריקנית מעניקה מדי שנה פרס הקרוי על שמה, פרס אנני ג'אמפ קאנון לאסטרונומיה (Annie Jump Cannon Award in Astronomy). פרס זה מוענק לנשים בעלות הישגים בולטים בתחום חקר החלל.

אנני ג'אמפ קאנון - סיווג ספקטרלי



עבודתה של קאנון התמקדה בסיווג כוכבים על פי ספקטרום הפליטה שלהם, שיטה הנהוגה בקרב אסטרונומים גם בימינו. בתקופת עבודתה במצפה, הצוות השתמש בספקטרוסקופים על מנת ליצור תצלום ספקטרה של מאות אלפי כוכבים. הספקטרום המדויק של כל כוכב מצביע על הרכבו הכימי ועל הטמפרטורה האפקטיבית שלו ובכך מהווה "טביעת אצבע" אופיינית של הכוכב.
 
עבודת הקיטלוג של קאנון וצוות המחקר שלה הייתה לסווג כוכבים שונים לסוגים שונים המוכרים באותיות O, B, A, F, G, K, M. סיווג זה שהיה פרי המצאתה מוכר גם בשם "סיווג הרווארד" משמש את האסטרופיזיקאים עד ימינו. השיטה מבוססת על עוצמת קווי בליעה בסדרת בלמר. נטען כי הנרי נוריס ראסל היה זה שהמציא את משפט המנמוניקה Oh, Be A Fine Girl, Kiss Me הנועד לעזור לזכור את סדר סוגי הכוכבים.
 
במצטבר סיווגה קאנון יחד עם צוות המחקר למעלה מרבע מיליון כוכבים. קטלוג ה-HD שאותו פרסמו משמש רבות גם במחקר מודרני.

אנני ג'אמפ קאנון - עיסוקים אחרים



פרט להיותה מדענית, עסקה קאנון במספר תחומים אחרים, על אף מגבלת השמיעה שלה: היא ניגנה בפסנתר והייתה חובבת טיולים וצלמת חובבת ואף הוציאה חוברת צילומים מטיולה באירופה ב-1892. הייתה פעילה למען זכות בחירה לנשים וחברה במפלגת הנשים הלאומית.

אנני ג'אמפ קאנון - פרסים והנצחה



קאנון זכתה במספר פרסים חשובים, הבולטים ביניהם הם מדליית הנרי דרייפר ב-1931 ופרס אלן ריצ'רדס ב-1932. על שמה קרויים מספר דברים במדע:

מכתש קאנון על הירח.

אסטרואיד 1120 Cannonia.

פרס שנתי המיועד לנשים משפיעות במדעי החלל המחולק משנת 1934 נקרא Annie Jump Cannon Award in Astronomy.

במספר ערים בעולם קיים רחוב על שמה.

פריץ צוויקי



פריץ צוויקי (Fritz Zwicky; ‏ 14 בפברואר 1898 – 8 בפברואר 1974) היה אסטרו-פיזיקאי ממוצא שווייצרי. במשך מרבית הקריירה שלו עבד במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק) בפסדינה.

פריץ צוויקי - קורות חייו



צוויקי נולד בורנה, בולגריה. אביו היה תעשיין שתכנן ובנה את בית המשפחה ב-ורנה. אביו גם כיהן כשגריר נורווגיה בבולגריה. בילדותו נשלח לבית סבו וסבתו בשווייץ כדי ללמוד מסחר, אך הוא החליט לעבור למכון הטכנולוגי של ציריך, כדי ללמוד מתמטיקה ופיזיקה ניסויית. הוא למד במכון בעת שאלברט איינשטיין שימש שם כמרצה, אך אין עדות לכך שהיה תלמידו הישיר. בשנת 1925 היגר לארצות הברית. הוא נקרא על ידי רוברט מיליקן לעסוק בחזית המחקר בקלטק. על עימותיו עם מיליקן פטרונו נפוצו סיפורים ואנקדוטות רבות. ב-1942 התמנה לפרופסור באסטרונומיה, ובמקביל עבד כיועץ בחברה להנעה סילונית, וכן שימש כאיש סגל במצפה הכוכבים בהר וילסון ובמצפה הכוכבים פאלומר, המופעלים על ידי קלטק. צוויקי רשם למעלה מ-50 פטנטים, בעיקר בתחום של מנועי סילון; בין היתר, המציא את מנוע הסילון התת-ימי, שהוא סוג של מנוע מגח סילון.

פריץ צוויקי - קורות חייו - חייו האישיים



כשווייצרי שגדל בנוף הרים מושלגים, צוויקי היה חובב נלהב של טיפוס הרים וגלישת סקי. הוא סיפר שאחת הסיבות שקיבל את הזמנתו של מיליקן לעבוד בקלטק הייתה הקירבה להרי הסיירה נבדה המושלגים של קליפורניה, בהם שוכן הר וילסון והמצפה של המכון, כמו גם אתרי סקי רבים.
 
בשנת 1932 נשא צוויקי לאשה את דורותיאה גייטס, בתו של סנאטור מקומי עשיר. כספה של אשתו סייע במימון הפעילות במצפה פאלומר, בזמן השפל הגדול בארצות הברית. בשנת 1941 התגרש הזוג, וצוויקי נשא לאישה את אנה זורשר משווייץ.
 
צוויקי נפטר ב-1974 בפסאדינה, ונקבר בשווייץ.
 
כתבי היד המקוריים של מאמריו שמורים כיום במוזיאון פריץ צוויקי בעיר גלארוס שבשווייץ.

פריץ צוויקי - עבודתו המדעית



צוויקי היה פורה מאד בפיתוח תאוריות בתחום הקוסמולוגיה. צוויקי ועמיתו ואלטר באדה היו החלוצים בשימוש בטלסקופ שמידט. צוויקי הביא בעצמו את העדשות מהיצרן ברנרד שמידט בגרמניה למצפה הכוכבים בארצות הברית.

פריץ צוויקי - עבודתו המדעית - סופרנובה


 
במשך אלפי שנים, כמעט מאז ראשית התרבות האנושית, נצפו התפוצצויות כוכבים שהיו ידועות בשם הכללי נובה. צוויקי ובאדה חקרו את התופעה, וב-1931 הציעו את ההסבר, שהגורם לפיצוץ הוא קריסה של כוכב זקן תחת כוחות הכבידה שלו. כדי להסביר את האנרגיה העצומה שמשתחררת, הגורמת לכוכב להיות זוהר יותר ממספר רב של גלקסיות ביחד, היה צורך לשער שהכוכב נדחס כל כך עד שחלקיקיו הופכים לחסרי מטען חשמלי. במקרה, באותה תקופה נוצרה ההשערה בדבר קיומם של נייטרונים. צוויקי ובאדה העניקו לעצם הדחוס החדש שנוצר את השם כוכב נייטרונים. השערתם נותרה מקובלת עד היום הזה. שניהם גם טבעו את השם המקובל כיום לתופעה, סופרנובה.
 
צמד המדענים גם שיער שסופרנובה הוא גם מקורה של הקרינה הקוסמית. כדי לתמוך בהשערה, השקיע צוויקי 52 שנה בחיפוש סופרנובות, ומצא 120 מהן – שיא הקיים עד היום (2006). בשנת 1938 הציע באדה להשתמש בסופרנובות מטיפוס Ia כנרות סטנדרטיים, מונח מפתח במדידת המרחקים לגלקסיות מרוחקות.

פריץ צוויקי - עבודתו המדעית - עידוש כבידתי



בשנת 1937 צוויקי פרסם את השערתו, שגופים קוסמיים מסיביים, כצבירי גלקסיות, יכולים לשמש כעדשות באמצעות כוח הכבידה שלהם. נדרשו 42 שנה, עד שהתופעה אושרה בתצפיות בצמד הקוואזרים Q0957+561

פריץ צוויקי - עבודתו המדעית - חומר אפל



בשנת 1933 ביצע צוויקי שורה של מדידות על צביר הגלקסיות קומה, שבו יותר מ-1000 גלקסיות. תוך שימוש במשפט הוויראליות, הוא חישב את המאסה הכוללת של הצביר, והתברר שהיא גדולה פי 400 מהמאסה הנצפית באמצעות הבהירות. מכאן הסיק צוויקי את קיומו של חומר אפל. היה זה רעיון אופייני לאורח החשיבה המוזר של המדען; אולם ההשערה קיבלה תוקף של תאוריה מקובלת, בעקבות תצפיות וחישובים מאוחרים.

פריץ צוויקי - עבודתו המדעית - האור המתעייף



תגליתו הידועה של אדווין האבל בדבר ההסחה לאדום של האור המגיע מגלקסיות רחוקות, הובילה למסקנה שהגלקסיות מתרחקות זו מזו במהירות הולכת וגדלה ככל זה שהמרחק ביניהן גדול יותר. מסקנה זו היא הבסיס העיקרי לתיאורית המפץ הגדול, המקובלת כיום כהסבר להיווצרות היקום.
 
צוויקי התנגד לתיאורית התפשטות היקום, מפני שהחישובים אז הראו מהירות התפשטות שהייתה גדולה מדי ביחס לתצפיות. מיד עם פרסום התגלית ב-1929, צוויקי סיפק השערה חלופית במקום התאוריה החדשה. הוא טען, שהאור מאבד אנרגיה במהלך מסעו בחלל, כתוצאה מפעולה הדדית כבידתית בין חלקיקי האור לבין גופים מסיביים בחלל. הרעיון הזה זכה לכינוי המלגלג האור המתעייף. רק בשנת 1956 תיקן ידידו ואלטר באדה את התצפיות, בהתבססו על משתנים קפאידיים, באופן שתאם את החישובים.

פריץ צוויקי - עבודתו המדעית - קטלוג הגלקסיות



צוייקי הקדיש שנים רבות למיון של גלקסיות וצבירי גלקסיות. בין השנים 1961 ל-1968 פרסמו הוא ועמיתיו בהוצאת קלטק קטלוג מקיף בשישה כרכים של כל הגלקסיות הידועות, החל מעוצמת הארה מוגדרת. כמו כן, פרסם צוויקי ביחד עם רעייתו מרגריטה, קטלוג של גלקסיות ננסיות.

פריץ צוויקי - עבודתו המדעית - רעיונות משונים



לצוויקי היה מוח פורה מאד והוא ניחן בחשיבה "מחוץ לקופסה". רבים מרעיונותיו המוזרים דווקא הבשילו לכלל תאוריות מקובלות. אולם לעומתם, רעיונות אחרים נשארו בגדר קוריוזים שנשמעים היום מגוחכים.

בין רעיונותיו שנחשבו משונים:הוא הגה את הרעיון של מטאורים מלאכותיים, ואף ניסה ליצור כאלה בשנת 1957. ניסיונו הראשון היה לשגר רקטה מדגם V-2 חמושה בראש נפץ מיוחד, שיופעל מחוץ לאטמוספירה, וקליעים שיועדו לחדור את האטמוספירה. הניסיון נכשל, ובקשותיו של צוייקי להמשך הניסויים נדחו. אולם אחרי שברית המועצות הדהימה את העולם בשיגור הספוטניק, הלוויין הראשון, שיגר צוויקי בהצלחה את הקליעים שלו על גבי רקטה אחרת. את הקליעים החוזרים לאטמוספירה ניתן היה לראות ממצפה הכוכבים פאלומר. ייתכן שקליע אחד לפחות צבר את מהירות המילוט הדרושה כדי לעזוב את שדה הכבידה של כדור הארץ. אם הדבר נכון, כי אז מדובר בחפץ הראשון אי פעם ששוגר בידי אדם למסלול סביב השמש.

בהרצאה בשנת 1948 הוא טען שאפשר יהיה בעתיד לשנות את מסלולם של כוכבי-לכת, ובשנות השישים אף העלה רעיון לשגר את מערכת השמש כולה למסע בין כוכבים. הוא הגה רעיון להנעת חללית באמצעות ירי של קליעים לעבר השמש, כדי ליצור מה שכינה "פיצוצי היתוך א-סימטריים". מקור הינע זה אמור להקנות למערכת מהירות מספיקה, כדי להגיע אל הכוכב הקרוב ביותר מחוץ למערכת, אלפא קנטאורי, בתוך 2500 שנה בלבד.

צוויקי פיתח שיטה כללית לאנליזה מורפולוגית, המשמשת למציאת כל הפתרונות של בעיות מרובות ממדים. בעיקרה, השיטה בודקת את כל הפתרונות האפשריים, כולל כאלה שנראים אבסורדיים על פניהם. לטענתו, הוא השתמש בשיטה פעמים רבות למציאת פתרונות לא שגרתיים. כפי הנראה, זהו גם מקורם של רעיונותיו על הזזת פלנטות ממסלולן או הזזת מערכת השמש.

פריץ צוויקי - יחסיו הבין-אישיים

 
צוויקי נודע כאדם קשה ביחסיו עם בני אדם רבים; הוא נודע בקרב עמיתיו כ"בעל פה גדול," והתפרסם כאדם דעתן, האומר את דעתו מבלי ליפות אותה. "צניעות היא שקר," נהג לומר. עקשנותו התבטאה, למשל, בכך ששמר כל ימיו על אזרחותו השווייצרית, על אף שבילה את ארבעים שנות חייו האחרונות בארצות הברית.

פריץ צוויקי - יחסיו הבין-אישיים - אנקדוטות המעידות על אופיו



מסופר, שצוויקי נהג לנהל ויכוחי מסדרון בין כתלי קלטק. כשבן שיחו לא היה מוכר לו, נהג לפנות אליו: "ומי לעזאזל אתה?"

בעת שנכח בהרצאה של עמית, לא היה זה נדיר לראות אותו קם, ניגש אל המרצה, וטוען בפניו שהבעיה אותה הציג כבר נפתרה, על ידי צוויקי עצמו.

בלילות הארוכים של תצפיות בהר וילסון, לעתים גרמו מערבולות אויר באטמוספירה להפרעות לתצפיות; זוהי מגבלה ידועה של טלסקופים יבשתיים, מגבלה המוצאת את פתרונה בטלסקופ חלל. הפתרון שהגה צוויקי היה לירות ברובה דרך החריץ בכיפת המצפה המשמש לתצפית. לפקודתו, ירו עוזריו באוויר הלילה, בתקווה שהדף הקליעים ירגיע את המערבולות. ככל שידוע, השיטה לא פעלה היטב.

בויכוח שניהל על ראשית היקום, טען בן שיחו שהיה כומר, שהיקום נברא כשאמר אלוהים "יהי אור". צוויקי ניסה לשכנעו, שמה שאלוהים באמת אמר היה: "יהי אלקטרו-מגנטיות."

הוא נהג לכנות את עמיתיו למצפה בהר וילסון "ממזרים כדוריים," והסביר שהם נראים ממזרים מכל זווית שצופים בהם. לעתים, כשסטודנטים הגיעו לבקרו בביתו, קראה לו רעייתו דורותיאה: "פריץ, הממזרים הגיעו!"

למרות אופיו המחוספס, סברו רבים מעמיתיו ששמו ראוי להיחרת בהיסטוריה של המדע וההנדסה. ידידו המדען תאודור פון-קארמן התבדח: "אנחנו חייבים להמציא שם למידת החספוס של כנפי המטוס או הטיל. נמדוד את זה ביחידות של צוויקי; אבל בעצם, צוויקי שלם הוא חספוס גדול מדי, כזה יש רק אחד בעולם. באופן מעשי, חספוס הכנף יימדד במיקרו-צוויקים."
 
עמיתו למחקר הסופרנובות, ואלטר באדה, ניחן באופי נוח לבריות, והיווה את ההיפך הגמור מצוויקי. אף על פי כן, מצאו שני המדענים המבריקים שפה משותפת, ותכונותיהם הנוגדות השלימו זו את זו לכדי שיתוף פעולה פורה.
 
שיגור לוויין הספוטניק על ידי הסובייטים, העניק דחיפה חזקה לפיתוח מנועי סילון שנועדו לפעול ללא אויר. צוויקי היה בין התורמים למאמץ, אולם למרות זאת, הוא הורחק מהשתתפות במאמץ האמריקאי בתחום טיסות החלל. כתוצאה מכך, כנראה, האירוע הדרמטי של נחיתת האדם הראשון על הירח לא נזכר כלל ביומניו.

פריץ צוויקי - פעילותו ההומניטרית



בצד אופיו הקשה והבלתי מתפשר, היה בו צד אחר, הומני מאד, שהתבטא בפעילות נדבנית וביוזמות לטובת הציבור. בעקבות מלחמת העולם השנייה, הוא אסף אלפי ספרים בנושאים מדעיים ושיגר אותם לספריות ברחבי אירופה, שנפגעו במלחמה. כמו כן, תמך בקרן סיוע ליתומים באירופה, וקיבל ב-1955 את מדליית הכבוד של הארגון.
 
צוייקי היה מבקר חריף של ארגוני דת ממוסדים, על אף שלא התנגד לאמונה דתית אינדיבידואלית. הוא היה ידוע כמתנגד ללאומנות, לגינוני טקס צבאיים, וכן לשימוש בנשק גרעיני.
 
בשנות לימודיו בציריך, גר צוויקי כפי הנראה בדירה שכנה לולדימיר לנין. נטען, שהאווירה החופשית בשווייץ של העשרים השפיעה לטובה על שורה של הוגים מקוריים מכל התחומים, ובהם לנין, איינשטיין, קרל יונג, וכנראה גם צוויקי.

פריץ צוויקי - פרסים והנצחה



בעקבות תרומתו המדעית בעת המלחמה העולמית, קיבל מהנשיא טרומן את מדליית החירות הנשיאותית, אחד משני אותות הכבוד האזרחיים הגבוהים ביותר.
 
בשנת 1972 קיבל מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה.
 
על שמו קרויים גלקסיה I Zwicky 18, אסטרואיד 1803 Zwicky, ומכתש על פני הירח Zwicky (crater).
רשימת הפרסומים המדעיים של צוויקי כוללת מאות מאמרים, מהם מרכזיים, והם מכסים טווח נרחב מאד של תחומים מדעיים, וביניהם: קוסמולוגיה, אסטרונומיה, אסטרופיזיקה, ספקטרוסקופיה, טלסקופים, הנעה סילונית, מכניקה קוונטית, ועוד.

סוברהמניאן צ'נדראסקאר



סוּבּרהמַניאן צַ'נדראסֶקאר (19 באוקטובר 1910 – 21 באוגוסט 1995) היה אסטרופיזיקאי ומתמטיקאי אמריקאי ממוצא טמילי.

סוברהמניאן צ'נדראסקאר - קורות חייו



סוּבּרהמַניאן צַ'נדראסֶקאר נולד ב־19 באוקטובר 1910 בלאהור (כיום בפקיסטן) למשפחה טמילית הינדית אמידה ומשכילה. דודו היה ונקאטה רמאן, חתן פרס נובל בפיזיקה לשנת 1930[1]. הוא למד לתואר בפיזיקה בפרזידנסי קולג' בצ'נאי שבמדראס. בשנת 1930 זכה במלגה מטעם ממשלת הודו באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, בה למד לקראת תואר דוקטור. בשנה השלישית ללימודיו שהה במכון לפיזיקה תאורטית בקופנהגן, דנמרק, בניהולו של נילס בוהר. בצעירותו נודע כגאון, והתמחה לא רק בפיזיקה אלא גם בגרמנית ובספרות אנגלית. צַ'נדראסֶקאר העיד על עצמו שיכל לקרוא בקלות 100 עמודים בשעה.
 
ב־1935 חישב את גבול צ'נדראסקאר, קבוע פיזיקלי המגדיר את המסה הסופית המקסימלית שיכולה להיות לננס לבן, הקרוי על שמו.
 
ב־1942 הוא גילה ביחד עם הפיזיקאי הברזילאי מריו שונברג את גבול שונברג־צ'נדראסקאר, המבטא את המסה המקסימלית של ליבתו של כוכב היכולה למנוע את קריסתן הכבידתית של השכבות העליונות בכוכב לתוך הליבה, עם כילוי מאגרי המימן בה.
 
בשנת 1983 זכה ביחד עם ויליאם אלפרד פוֹלֶר בפרס נובל בפיזיקה על מחקרו בתחום המבנה וההתפתחות של כוכבים. הוא מעט נעלב שהפרס התייחס רק לעבודותיו המוקדמות וראה בו התכחשות מסוימת למפעל חייו המלא. הפרס חולק באופן שווה בינו לבין פולר.
 
צ'נדראסקאר היה חבר באוניברסיטת שיקגו מ־1937 ועד ליום מותו, בגיל 84. הוא קיבל אזרחות אמריקאית בשנת 1953.
 
עם הפרסים ואותות ההצטיינות שזכה בהם נמנים : מלגת הנרי נוריס ראסל ב־1949, מדליית ברוס ב־1952, מדליית הזהב של האגודה האסטרונומית המלכותית ב־1953, מדליית הנרי דרייפר ב־1971 ומדליית קופלי ב־1984.
 
בשנת 1999 החליטה נאס"א לקרוא על שמו את השלישי מבין ארבעת הטלסקופים הגדולים ששיגרה לחלל. טלסקופ קרני ה־X צ'אנדרה שוגר במעבורת החלל קולומביה ב־23 ביולי 1999.

סוברהמניאן צ'נדראסקאר - פעילויות אחרות



בין השנים 1990 ל-1995 צ'נדרסקאר החל בפרויקט אישי שמטרתו להפוך את ספרו של אייזק ניוטון "פרינקיפיה - עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע" לנגיש יותר לקורא המודרני. צ'נדרסקאר תרגם את הספר מהשפה הגאומטרית המורכבת שלו לשפת החשבון האינפיניטסימלי המודרנית. התוצר של הפרויקט הזה הוא ספרו "Newton's Principia for the common reader", שנחשב בעיני רבים למדריך הטוב והמעמיק ביותר לפרינקיפיה של ניוטון. בספר צ'נדרסקאר מנתח לעומק כמעט את כל התכנים של הספר הראשון והשלישי של הפרינקיפיה, כמו גם מספר קטעים נבחרים חשובים מהספר השני.

אדוארד צ'ארלס פיקרינג



אדוארד צ'ארלס פיקרינג (אנגלית: Edward Charles Pickering‏, 19 ביולי 1846 – 3 בפברואר 1919) היה אסטרונום אמריקאי. חקר כוכבים
כפולים ונחשב, יחד עם הרמן קרל פוגל למגלה של זוגות ספקטרוסקופיים.
צוות אותו ניהל קיטלג כוכבים רבים והיה שותף למספר תגלית מדעיות.

אדוארד צ'ארלס פיקרינג - ביוגרפיה



פיקרינג נולד בבוסטון ב-1846. ב-1865 השלים תואר ראשון באוניברסיטת הרווארד. בשנים 1865–1867 לימוד מתמטיקה בהרווארד. בשנים 1867–1877 לימד פיזיקה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.
 
ב-1877 התמנה למנהל של מצפה הכוכבים הרווארד, תפקיד אותו הוא מילא עד מותו ב-1919.
 
כמנהל המצפה, מינה צוות מחקר רחב, הכלל מעל 80 נשים לאורך השנים. בין המדעניות שעבדו בצוות המחקר שלנו ניתן למנות את אנני ג'אמפ קאנון, הנרייטה ליוויט, אטוניה מאורי, וילמינה פלמינג, אוולין לילנד ועוד. הצוות הורכב מנשים בלבד מכיוון ששכר המקובל לנשים באותה התקופה היה נמוך בהרבה ביחס לשכר הגברים במשרה אקדמאית והדבר איפשר לפיקרינג להסיק יותר חוקרים באותו התקציב. הצוות זכה לכינויים "מחשבי הרוואד" ו"הרמונו של פיקרינג".
 
צוות המחקר בראשותו של פיקרינג היה מתקדם מאוד בתחומו וגילויו משמשים את המדע גם כמאה שנים לאחר הגילוי.

אדוארד צ'ארלס פיקרינג - עבודתו



ב-1882 פיתח פיקרינג שיטה למדידת ספקטרום פליטה של מספר כוכבים בו זמנית על ידי נחת מספר מנסרות על משטח צילום. הדבר אפשר סיווג ספקטרלי של מספר כוכבים בו זמנית ובכך תרם לקיטלוג הכוכבים.
 
יחד עם אנני ג'אמפ קאנון ווילמינה פלמינג הרכיב קטלוג