מסופר, שצוויקי נהג לנהל ויכוחי מסדרון בין כתלי קלטק. כשבן שיחו לא היה מוכר לו, נהג לפנות אליו: "ומי לעזאזל אתה?"
בעת שנכח בהרצאה של עמית, לא היה זה נדיר לראות אותו קם, ניגש אל המרצה, וטוען בפניו שהבעיה אותה הציג כבר נפתרה, על ידי צוויקי עצמו.
בלילות הארוכים של תצפיות בהר וילסון, לעתים גרמו מערבולות אויר באטמוספירה להפרעות לתצפיות; זוהי מגבלה ידועה של טלסקופים יבשתיים, מגבלה המוצאת את פתרונה בטלסקופ חלל. הפתרון שהגה צוויקי היה לירות ברובה דרך החריץ בכיפת המצפה המשמש לתצפית. לפקודתו, ירו עוזריו באוויר הלילה, בתקווה שהדף הקליעים ירגיע את המערבולות. ככל שידוע, השיטה לא פעלה היטב.
בויכוח שניהל על ראשית היקום, טען בן שיחו שהיה כומר, שהיקום נברא כשאמר אלוהים "יהי אור". צוויקי ניסה לשכנעו, שמה שאלוהים באמת אמר היה: "יהי אלקטרו-מגנטיות."
הוא נהג לכנות את עמיתיו למצפה בהר וילסון "ממזרים כדוריים," והסביר שהם נראים ממזרים מכל זווית שצופים בהם. לעתים, כשסטודנטים הגיעו לבקרו בביתו, קראה לו רעייתו דורותיאה: "פריץ, הממזרים הגיעו!"
למרות אופיו המחוספס, סברו רבים מעמיתיו ששמו ראוי להיחרת בהיסטוריה של המדע וההנדסה. ידידו המדען תאודור פון-קארמן התבדח: "אנחנו חייבים להמציא שם למידת החספוס של כנפי המטוס או הטיל. נמדוד את זה ביחידות של צוויקי; אבל בעצם, צוויקי שלם הוא חספוס גדול מדי, כזה יש רק אחד בעולם. באופן מעשי, חספוס הכנף יימדד במיקרו-צוויקים."
עמיתו למחקר הסופרנובות, ואלטר באדה, ניחן באופי נוח לבריות, והיווה את ההיפך הגמור מצוויקי. אף על פי כן, מצאו שני המדענים המבריקים שפה משותפת, ותכונותיהם הנוגדות השלימו זו את זו לכדי שיתוף פעולה פורה.
שיגור לוויין הספוטניק על ידי הסובייטים, העניק דחיפה חזקה לפיתוח מנועי סילון שנועדו לפעול ללא אויר. צוויקי היה בין התורמים למאמץ, אולם למרות זאת, הוא הורחק מהשתתפות במאמץ האמריקאי בתחום טיסות החלל. כתוצאה מכך, כנראה, האירוע הדרמטי של נחיתת האדם הראשון על הירח לא נזכר כלל ביומניו.
