יום רביעי, 25 באפריל 2018

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת



הרי קלאמת (באנגלית: Klamath Mountains) הם סדרה של רכסי הרים תלולים. המאוכלסים בדלילות, המשתרעים מדרום מערב מדינת אורגון ועד צפון מערב קליפורניה במערב ארצות הברית. הגאולוגיה של ההרים מגוונת, עם שטחים נרחבים של סרפטיניט ושיש, והאקלים מאופיין על ידי חורפים קרים באופן מתון המשופעים בשלג רב וקיצים חמים ויבשים מאוד עם מעט מאוד גשם, בייחוד בדרום. כתוצאה מהגאולוגיה ומסוגי הקרקע, גדלים בו כמה מיני עצים אנדמיים או כמעט אנדמיים, שיוצרים את אחד האוספים הגדולים ביותר של מחטניים בעולם. ההרים הם גם בית גידול למגוון גדול של דגים ובעלי חיים אחרים, כולל דובים שחורים, מיני חתולים גדולים, תנשמות, עיטים ומינים רבים של סלמון. אלפי קילומטרים משטח ההרים מנוהלים על ידי שירות היערות של ארצות הברית.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - גאוגרפיה



הרי קלאמת משתרעים על שטח של 25,595 קמ"ר, אורכם המקסימלי (מצפון לדרום) 249 קילומטרים ורוחבם המקסימלי (ממזרח למערב) הוא 118 קילומטרים. ההרים כוללים כמה רכסי הרים: הרי סיסקיו (Siskiyou Mountains), הרי השיש (Marble Mountains) הרי סקוט (Scott Mountains), הרי טרינטי (Trinity Mountains), האלפים של טרינטי (Trinity Alps), הרי סלמון (Salmon Mountains), והרי יולה-בולי הצפוניים (Yolla-Bolly Mountains). הרכס הוא חלק מהאזור הפיזיוגאוגרפי פרובינציית הגבול הפסיפי (Pacific Border province), שבתורו הוא חלק מהאזור הפיזיוגאורגפי של רכסי החוף הפסיפי (Pacific Coast Ranges). 

שלוש הפסגות הגבוהות ביותר בהרי קלאמת הם הר אדי (Mount Eddy) במחוז סיסקיו בגובה 2,751, פסגת תומסון (Thompson Peak) והר הילטון (Mount Hilton) במחוז טריניטי בגובה 2,744 מטרים ו-2,723 מטרים בהתאמה. שרשרת ההרים הצפונית והגדולה ביותר הם הרי סיסקיו.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - גאוגרפיה - שמורות טבע



חלק גדול מהרי קלאמת מנוהל על ידי שירות היערות של ארצות הברית. כמה יערות לאומיים שוכנים באזור הרי קלאמת, כולל היער הלאומי שסטה-טרינטי (Shasta-Trinity National Forest), היער הלאומי סיסקיו (Siskiyou National Forest), היער הלאומי קלאמת (Klamath National Forest), היער הלאומי סיקס ריוורס (Six Rivers National Forest) והיער הלאומי מנדוסינו (Mendocino National Forest). 

בתוך הרי קלאמת יש 11 שטחים פתוחים מוכרים רשמית שהם חלק מהמערכת הלאומית לשימור השטחים הפתוחים (National Wilderness Preservation System), הן באורגון והן בקליפורניה.

צ'נצ'לולה (Chanchelulla Wilderness)
קאלמיופסיס (Kalmiopsis Wilderness)
הר השיש (Marble Mountain Wilderness)
הר לאסיק (Mount Lassic Wilderness)
המזלג הצפוני (North Fork Wilderness)
גבעות אדומות (Red Buttes Wilderness)
ראשן (Russian Wilderness)
סיסקיו (Siskiyou Wilderness)
הר סודה (Soda Mountain Wilderness)
האלפים של טריניטי (Trinity Alps Wilderness)
יולה בולי-איל מרכזי (Yolla Bolly-Middle Eel Wilderness)

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - פעילויות נופש



בהרי קלאמת יש מערכת שבילי הליכה נרחבת, אזורי נופש, ואתרי קמפינג הן פשוטים והן מפותחים. קטע בן 340 קילומטרים של שביל הרכס הפסיפי עובר דרך הרים אלו. קטע זה משביל הרכס הפסיפי מכונה על ידי המקומיים "העיקול הגדול" ("The Big Bend") והוא קטע המעבר בין אזור הצמחייה הים תיכונית של קליפורניה לרכס הקסקייד. 

שביל ביגפוט (Bigfoot Trail) הוא שביל הליכה בן כ-600 קילומטרים דרך הרי קלאמת החל מהשטח הפתוח יולה בולי-איל מרכזי (Yolla Bolly-Middle Eel Wilderness) ועד עיירת החוף קרסנט סיטי (Crescent City) בקליפורניה. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - גאולוגיה



הסלעים של הרי קלאמת נוצרו כפיסות של קשת איים וקרום יבשתי באוקיינוס השקט. פיסות האיים היו בנויות משברים מבוקעים של יבשות שהיו קיימות קודם לכן וגושי איים געשיים שנוצרו מעל אזורי הפחתה. גושי איים אלו מכילים סלעים עתיקים שגילם עד 500 מיליון שנים, מתוארכים לתחילת עידן הפלאוזואיקון. רצף של שמונה פיסות יבשה נעו מזרחה על גבי לוח פרלון העתיק והתנגשו בלוח הצפון-אמריקאי בין לפני 260 מיליון שנים לבין לפני 130 מיליון שנים. כל התקבצות הותירה פיסת יבשה בת גיל מסוים אחד. בזמן ההתקבצות, גרמה ההפחתה של הלוח הנוחת להתמרה של הסלעים הרוכבים וליצירת מאגמה שחדרה לתוך הסלעים הרוכבים כפלוטון. סלעי סרפטיניט שנוצרו מהתמרה של סלעי קרום ימיים בזלתיים וסלעי תהום שהרכבם גברו עד גרנודיוריט הם סלעים הפוצים בהרי קלאמת.

קילוחי לבה מאוחרים יותר שמקורם בהרי הגעש הפעילים של רכס קסקייד והסחיפה של רכס החוף של אורגון מצפון, כיסו חלקית סלעים אלו בבזלת וסלעי משקע. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - צמחייה



כתוצאה מהגאולוגיה מאפשרים ההרים קיום של מגוון ביולוגי עשיר, ובו כמה חברות צמחייה מובחנות, כולל יערות גשם ממוזגים, יערות יבשתיים לחים, יערות אלון וסוואנות, יערות רום, ואחו אלפיני. מקבץ חברות אלו מהווה את האזור האקולוגי של הרי קלאמת (Klamath Mountains ecoregion). אחת מחברות הצומח העיקריות בהרי קלאמת הוא יער מחטניים-אלון שחור הררי נמוך קליפורני ים-תיכוני (Mediterranean California Lower Montane Black Oak-Conifer Forest).]

האזור האקולוגי כולל כמה מינים אנדמיים או כמעט אנדמיים כדוגמת ברושית לאוסון (Chamaecyparis lawsoniana, באנגלית Port Orford cedar או גם Lawson's cypress) ממשפחת הברושיים, אורן בלפור (Pinus balfouriana, באנגלית foxtail pine) ואשוחית ברואר (Picea breweriana, באנגלית Brewer's spruce) ממשפחת האורניים, יוצרים את אחד מהאוספים הגדולים ביותר של מחטניים שונים בעולם. תחום תפוצתו של הצמח בעל הפרחים Kalmiopsis leachiana ממשפחת האברשיים האנדמי להרי קלאמת מוגבל לתת-הרכס סיסקיו באורגון.

בהרים אלו יש ריכוז גדול של מיני עצים מחטניים מגוונים. שלושים מיני מחטניים (או יותר תלוי היכן מציבים את גבולות אזור הרי קלאמת), כולל שני מינים אנדמיים, אשוחית ברואר, וברושית לאוסון, גדלים באזור שעקב כך הוא אחד מאזורי היערות המחטניים העשירים בעולם במונחים של מגוון המינים המרוכז. באזור יש כמה חברות צמחים אדפיות, כלומר מותאמות לסוג הקרקע הספציפי, בייחוד קרקעות סרפנטיניות..

ב-1969 זיהו הבוטנאים ג'ון סוייר (John O. Sawyer) ודייל תורנבורג (Dale Thornburgh)‏ 17 מינים של מחטניים בשטח של כמייל רבוע (כ-2.5 קמ"ר) סביב אגם ליטל דק (Little Duck Lake) ופלג שוגר (Sugar Creek) בשטח הפתוח ראשן (Russian Wilderness). הם כינו אזור מגוון זה "המייל הפלאי" (Miracle Mile). ב-2013 זיהה ריצ'רד מור (Richard Moore) באזור זה את המין ה-18, ערער מערבי (Juniperus occidentalis, באנגלית western juniper) מהסוג ערער ממשפחת הברושיים, בקניון פלג שוגר. אזור זה נחשב למקבץ העשיר ביותר בעולם של מיני מחטניים ביחס לשטח באזורי אקלים ממוזג. 

מיני המחטניים בהרי קלאמת כוללים: אשוח דאגלס חופי (Pseudotsuga menziesii ssp. menziesii), ברושית לאוסון, אורן הזפת (Pinus ponderosa), אורן הסוכר (Pinus lambertiana), צוגה הררית (Tsuga mertensiana), כמה מינים של אשוח דוגמת אשוח לבן (Abies concolor), ואשוח אדום (Abies magnifica shastensis), אשוחית ברואר (Picea breweriana, באנגלית Brewer spruce), סקוויה נאה (Sequoia sempervirens), ארז אדום מערבי (Thuja Plicata) וטקסוס פסיפי (Taxus brevifolia), מין של טקסוס.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - הצמחייה של האלפים של טריניטי



המינים המיוחדים לאזור האלפים של טריניטי כוללים, אשוח דאגלס, אורן הזפת, אשוח אדום, אשוח לבן, אשוח תת-אלפיני, מיני האלונים אלון שחור קליפורני (Quercus kelloggii), אלון צהוב-קשקשים (Quercus chrysolepis, באנגלית canyon live oak), מין הקטלב Arbutus menziesii  (באנגלית Pacific madrone), מין האדר אדר גדול-עלים (Acer macrophyllum, ערמונית קליפורנית (Aesculus californica, באנגלית California Buckeye), מין במשפחת הסבונניים, קלוצדרוס מפושק ואורן ג'פרי (Pinus jeffreyi, באנגלית Jeffrey pine). החורשה הצפונית ביותר של אורן סבין (Pinus sabiniana, באנגלית gray pine) שוכנת באזור זה לאורך היובל הדרומי של נהר סלמון.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - בעלי חיים



שטחי הבר המיוערים הנרחבים, בתוספת להתיישבות אנושית מועטה בשטחים ההרריים המרוחקים יוצרים בית גידול מעולה לקרוב ל-400 מינים של בעלי חיים. מיני היונקים כוללים: פומת ההרים, דוב שחור אמריקני, שונר מצוי, שונר, דביבון מצוי, דלק, דלק דייג, בונה, שועל מצוי, שועל אפור מצוי, סנאי דואה אמריקני צפוני ושפע של מיני איילים. מיני העופות כוללים: עיט זהוב, עיטם לבן-ראש, נקר כרבולתי (Dryocopus pileatus)‏, Patagioenas fasciata (מין יונה אמריקאית הקרוי באנגלית Band-tailed pigeon) כמה מיני נצים כולל נץ גדול, כמה מיני דורסי לילה, כולל לילית מנוקדת ומגוון נרחב של מינים נוספים רבים.

בעבר שכנו באזור גם דובי גריזלי וזאבים מצויים. מיזם להשיב לאזור את תת-המין Cervus canadensis roosevelti של האייל הקנדי (באנגלית Roosevelt elk) החל ב-1985 בהרי השיש המערביים, בסמוך לפלג אלק (Elk Creek), במהלך עשר השנים אחר כך הורחב מספרם של בעלי החיים והוגדל תחום תפוצתם, וניתן לצפות באיילים משוטטים בכל רחבי השטח הפתוח הר השיש, בהרי סיסקיו הצפוניים, ולאורך היובל הדרומי של הנהר סלמון. 

שמועות על צפייה בביגפוט מתפרסמות מדי פעם, בייחוד בחלק מהאזורים המרוחקים ביותר של הרי קלאמת, והיצור האגדי משחק תפקיד בסיפורי העם של האוכלוסיות של האינדיאנים.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - נהרות ודגים



נהרות עיקריים בהרי קלאמת כוללים את הנהרות קלאמת (Klamath) רוג, טריניטי (Trinity), סמית (Smith), סלמון (Salmon), סקוט (Scott) וחלקו העליון של הנהר סקרמנטו. האגם העיקרי בהרי קלאמת הוא אגם קאסל (Castle Lake). 

הפלגים והנהרות הרבים בהרים משמשים אתר רבייה עיקרי לכמה מיני של טרוטה וסלמון ועם זאת מהמחצית השנייה של המאה ה-20 חלה ירידה דרסטית בכמות הדגים בייחוד של דגי הסלמון. הנהרות והפלגים של האזור האקולוגי משמשים בית לתשעה מינים של סלמון. הירידה בכמות הדגים התרחשה בעיקר בשל הקמת סכרים וכריתת עצים על המדרונות התלולים שגרמו לכמויות גדולות של סחף על קרקעית הנחלים, תהליך שפוגע ברבייה של הסלמון. נקבת הסלמון נוהגת להטיל את ביציה רק על קרקעית המכוסה בחצץ.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - הרי סן ברנרדינו



הרי סן ברנרדינו (באנגלית: San Bernardino Mountains; בשפת המוהאבי: Huwaaly Kwasakyav) הם רכס הרים קצר המשתרע מצפון וממזרח לעיר סן ברנרדינו בדרום קליפורניה, ארצות הברית. רכס סן ברנרדינו נמשך לאורך כ-100 קילומטרים וכיוונו הכללי מזרח-מערב, בגבולו הדרומי של מדבר מוהאבי, בחלקו הדרום-מערבי של מחוז סן ברנרדינו. בין רכס סן ברנרדינו לבין הרי סן גבריאל שלמערבם עובר מעבר קייהון. בין רכס סן ברנרדינו להרי סן יקינטו שלדרומם ודרום-מזרחם, משתרע מעבר בנינג. חלקו הדרומי של הרכס תחום על ידי העתק סן אנדראס. 

הפסגה הגבוהה ברכס היא הר סן ג'ורג'יו (3,505 מטר) הגבוה בין הרי דרום קליפורניה. הרי סן ברנרדינו הקטנים הוא רכס הנפרש דרום-מזרחה מן הרכס העיקרי. 

רובו של רכס סן ברנרדינו נמצא בתחומי שמורת היער הלאומי סן ברנרדינו. בתחום הרכס נמצאים אף ארבעה אתרי נופש פופולריים באזור. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - סיירה נבדה



סיירה נבדה (באנגלית: Sierra Nevada) הוא רכס הרים השוכן במדינת קליפורניה שבארצות הברית, ובמקומות מסוימים הוא משתרע לתוך שטחה של מדינת נבדה. שמותיו הנוספים (אך הלא רשמיים) של הרכס הם סיירה, הסיירה הגבוהה והסיירות. 

ברוב שטחי הסיירה נבדה יש הגבלות או איסורים מקיפים על הפיתוח. המערכת המורכבת של יערות לאומיים, פארקים לאומיים, אזורי טבע בראשיתי ואזורים זואולוגיים אפשרה לנצל את הקרקע של הסיירה נבדה. האזורים הללו מנוהלים במשותף על ידי שירות היערות, לשכת ניהול הקרקעות ושירות הפארקים הלאומיים. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - סיירה נבדה - שם הרכס



חואן רודריגס קבריו צפה בהרי סנטה קרוז ב-1542 כאשר שהה באזור חצי האי של סן פרנסיסקו, והעניק להם את השם סיירה נבדה שמשמעותו בספרדית היא הרכס המושלג. כאשר אזורי החוף של קליפורניה כונו בשמות יותר ייחודיים, השם שימש באופן כללי לתיאור רכסים פחות מוכרים בפנים היבשת. באפריל 1776 הכומר פדרו פונט מהמשלחת השנייה של חואן באוטיסטה דה אנזה, שהביט אל מעבר לאגם טולארה, תיאר את ההרים שהוא ראה: 

”כאשר אנו מתבוננים לכיוון צפון-מזרח אנו רואים מישור ללא עצים, שדרכו המים זורמים למרחק רב, ובהם יש כמה איים קטנים. ולבסוף, הצד האחר של המישור העצום, ובמרחק של כארבעים ליגות, ראינו סיירה נבדה גדול שנטייתו נראתה לי מדרום-דרום-מזרח לצפון-צפון-מערב “

הכינוי הנפוץ ביותר של הסיירה נבדה הוא רכס האור, ומקורו הוא בג'ון מיור. תיאור זה נובע בחלקו מהגרניט הבהיר שנחשף על ידי פעילות הקרחונים.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - סיירה נבדה - היסטוריה של המחקר



התושבים הראשונים בחלק המזרחי של הסיירה נבדה היו אינדיאנים משבט הפאיוט, ואילו בחלק המערבי התיישבו אינדיאנים משבטי המונו והסיירה מיווק. בין השבטים נתגלעו מספר מחלוקות. כיום ניתן למצוא בשטח ראשי חץ מזכוכית געשית שנשכחו במקום על ידי השבטים. החוקרים האירופים-אמריקאיים הגיעו לאזור בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19. בחורף 1844 לוטננט ג'ון פרימונט וקיט קרסון היו הלבנים הראשונים שצפו באגם טאהו. 

בשנות ה-60 של המאה ה-19 היה מחקר מועט של הרכס, אף שבעקבות הבהלה לזהב הגיעו תושבים רבים לקצות הרכס. כתוצאה מכך בית המחוקקים של קליפורניה אישר לסוכנות הסקר הגאולוגי של קליפורניה לחקור את הסיירה נבדה באופן רשמי (ולסקור את שאר המדינה). לראש קבוצת המחקר מונה ג'וזיה ויטני. 

חברי המשלחת, ובעיקר ויליאם ברואר, צ'ארלס פ. הופמן וקלארנס קינג, חקרו את האזור שעתיד היה להפוך ב-1863 לפארק הלאומי יוסמיטי. שנה אחת לאחר מכן הם חקרו את האזור המקיף את קינגס קניון, וקינג אף כתב על כך ספר. קינג טעה ב-1871 כאשר חשב כי הר לנגלי הוא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס, וטיפס עליו. אולם, לאחר שטיפס על הר ויטני (הנקודה הגבוהה ביותר ברכס) הוא גילה שם פתק מדייג מלון פיין שהקדים אותו. 

תאודור סולומונס היה הראשון שניסה למפות את האזור לאורך פסגת הסיירה. מאוחר יותר האזור מופה וזכה לשם שביל ג'ון מיור, אך הנתיב של השביל היה שונה מזה של סולומונס.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - סיירה נבדה - גאוגרפיה



אורך הרכס הוא כ-650 ק"מ, והוא משתרע בין מעבר פרדונייר בצפון למעבר טהאצ'אפי בדרום. בגבול המערבי של הרכס נמצא העמק המרכזי של קליפורניה, ובגבול המזרחי נמצא האגן הגדול. 

בחלוקה פיזיוגאוגרפית הרכס שייך לפרובינציית הרי קסקייד-סיירה, שהיא חלק מהחטיבה הפיזיוגאוגרפית מערכת ההרים הפסיפית. 

גובה הרכס גדל בכיוון המדרונות המערביים, ואילו המדרונות המזרחיים הם בצורת צוק תלול. לכן, עיקר הפסגות ברכס נמצאות לאורך השוליים המזרחיים שלו. הנהרות הזורמים מפסגות הרכס מתנקזים לאוקיינוס השקט, ואילו הנהרות המתנקזים לכיוון מזרח מגיעים אל האגן הגדול. אולם, המים של חלק מהנחלים ושל נהר אוונס מוכוונים אל לוס אנג'לס, ומשם אל האוקיינוס השקט. 

המאפיינים הגאוגרפיים הבולטים של הסיירה נבדה הם: 

אגם טאהו הוא אגם מים מתוקים גדול בצפון הרכס, הנמצא בגובה של 1,897 מטרים ומשתרע על פני שטח של 489 קמ"ר. האגם נמצא בין החלק העיקרי של רכס הסיירה ובין רכס קרסון שהוא רכס צדדי המסתעף מהסיירה נבדה.

העמקים הידועים ביותר בצעד המערבי של הסיירה נבדה הם עמק הץ' הצ'י, עמק יוסמיטי, קינגס קניון, עמק טהיפיטה וקניון קרן.

הר ויטני שגובהו 4,421 מטרים הוא הנקודה הגבוהה ביותר ב-48 המדינות הרציפות של ארצות הברית, והוא נמצא על הגבול המזרחי של הפארק הלאומי סקוויה.

חורשות סקוויה ענקית לאורך פס גובה צר בצד המערבי של הרכס.

גובה הרי הרכס הולך וגדל מכיוון צפון לדרום. בין אגם טאהו למעבר פרדונייר גובה הפסגות הוא בין 1,524 ל-2,438 מטרים. הפסגה הסמוכהלאגם טאהו היא בערך בגובה 2,700 מטרים, כאשר חלק מהפסגות גבוהות כמעט כמו פסגת פריל שגובהה 3,316 מטרים. בין הפסגות הללו ניתן למנות את הר רוז שגובהו 3,285 מטרים, וממנו ניתן להשקיף על העיר רינו שבנבדה. גובה הפסגה הסמוכה לפארק יוסמיטי הוא כ-4,000 מטרים, וגובהו המרבי של הרכס הוא 4,421 מטרים בהר ויטני. גובה הרכס הולך ופוחת בכיוון דרום מהר ויטני, אך ישנן כמה פסגות בולטות כגון פסגת פלורנס (3,781 מטרים) ופסגת אולנצ'ה (3,695 מטרים). גובה הרכס ליד אגם איזבלה הוא כ-3,048 מטרים (10,000 רגל), אך דרומית לאגם הרכס מגיע רק עד לגובה של 2,438 מטרים.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - סיירה נבדה - גאולוגיה



בין הדבון לפרם חלה הפחתה של לוח פָרָלוֹן אל מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. בעקבותיה התפתחה בגבול בין הלוחות געשיות שגרמה להיווצרותה של קשת איים במהלך הקרבון. בשלהי הטריאס, לפני כ-210 מיליון שנים, החלה געשיות תת-קרקעית שנמשכה אל תוך היורה והסתיימה לפני כ-150 מיליון שנים. לאחר שוך הגעשיות התגברה נדידתו של הלוח הצפון-אמריקאי לצפון-מערב. התנועה הטקטונית הובילה לאורוגנזת נבדה, במסגרתה חלה התמרה של סלעים ונוצר רכס הרי נבדה שהתרומם לגובה של כ-4,500 מטרים. ברכס זה נוצרו מאוחר יותר הרי סיירה נבדה. השרידים היחידים לפעילות זאת הם כמה סלעים מותמרים בחלק מפסגות הסיירה נבדה. ביורה התרחשה סדרה של התפרצויות געשיות, שלוותה בחדירת מאגמה לסלעי הקרום. חדירה זו יצרה את הבתולית של הרכס בעומק של כ-10 ק"מ מתחת לפני השטח, שגרם להתרוממות הרי סיירה נבדה. המחדר הורכב בעיקר מגרניט, וכ-95% מן הסלעים נסחפו מאוחר יותר בתהליך שהאיץ את התרוממות הרכס.

בקרטיקון התרחש שלב געשי תת-קרקעי שהחל לפני כ-120 מיליון שנים והסתיים לפני כ-80 מיליון שנים, במקביל לאורוגנזה הסוויירית שפעלה על מערב אמריקה הצפונית, מקנדה בצפון ועד מקסיקו בדרום. שלב געשי נוסף החל בנאוגן לפני כ-20 מיליון שנים והסתיים לפני כ-5 מיליון שנים, במהלכו התרחשו התפרצויות בהרי הגעש של רכס קסקייד שאינם פעילים עוד. בפליסטוקן, לפני כ-700,000 שנים, נוצרה הקלדרה של לונג ואלי. השלב הגעשי האחרון החל בסוף הפליסטוקן, לפני כ-60,000 שנה, והסתיים בהולוקן, לפני כ-600 שנים. תוצריו ניכרים בלועות מונו-איניו (Mono-Inyo) באזור אגם מונו ודרומית לו. 

בפליוקן, לפני 10 מיליון שנים, החלה התרוממות של הרי הסיירה נבדה לאורך העתק סיירה, תחילה אנכית ולאחר מכן חלה נטייה של הגוש, שהגבירה את ההתרוממות ויצרה מדרונות מזרחיים מתונים ומדרונות מערביים תלולים יותר. השיפוע החד האיץ את זרימת המים בנחלים ובנהרות במורדות המערביים, שהתחתרו במסלע ביתר-שאת ויצרו עמקים תלויים ומפלים. שלב נוסף של התרוממות נבע מהתפתחותם של העתקים גדולים ממזרח ליוסמיטי, בייחוד היווצרותו של עמק אוונס, והתפתחות מבנה אגן ורכס. האצה נוספת של תהליך ההתרוממות התרחשה בפליסטוקן, לפני כ-2 מיליון שנים. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - סיירה נבדה - אקולוגיה



הסיירה נבדה מחולק לכמה מערכות אקולוגיות: 

החלק המזרחי של הרכס, בגובה 1,500 עד 2,000 מטרים, מאופיין על ידי יער ערער ואורן. מינים בולטים: Gymnorhinus cyanocephalus, כבש גדול-קרניים מדברי.

יער הררי נמוך: בחלק המערבי בגובה של 1,000 עד 2,100 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה 2,100 עד 2,600 מטרים. מינים בולטים: אורן ג'פרי, אורן הזפת, סקוויה ענקית, אייל פרדי שחור-זנב, דוב שחור אמריקני.

יער הררי גבוה: בחלק המערבי בגובה של 2,100 עד 2,700 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה של 2,600 מטרים עד 3,100 מטרים. מינים בולטים: אורן מפותל, צוגה הררית (Tsuga mertensiana), ערער סיירה, דלק.

יער תת-אלפיני: בחלק המערבי בגובה 2,700 עד 3,100 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה 3,100 עד 3,500 מטרים. מינים בולטים: אורן לבן-קליפה ואורן בלפור (Pinus balfouriana, מכונה גם אורן זנב-שועל), העורב Nucifraga columbiana (מכונה גם מפצח האגוזים קלארק).

יער אלפיני: בחלק המערבי מעל גובה של 3,100 מטרים, ובחלק המזרחי מעל גובה של 3,500 מטרים. מינים בולטים: פיקה, מרמיטה זהובת-בטן, זן סיירה במין כבש גדול-קרניים (Ovis canadensis sierrae).

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - סיירה נבדה - אקלים ומטאורולוגיה



בסתיו, בחורף ובאביב כמות המשקעים נעה בין 500 ל-2,000 מ"מ, והיא מתבטאת בעיקר בשלג היורד בגובה שמעל 1,400 מטרים. הקיץ יבש והלחות בו נמוכה, אך בשעות אחר הצהריים יש לעיתים סופות רעמים. טווח הטמפרטורות בקיץ הוא בין 5 ל-16 מעלות צלזיוס. עונת הגדילה נמשכת בין 20 ל-230 יום, והיא תלויה במידה רבה בגובה. 

תופעה חריגה המאפיינת את הסיירה נבדה היא שבתנאים מסוימים צינור אוויר גדול מתחיל להתגלגל בצד הדרום-מזרחי. תופעה זו ידועה בשם רוטור סיירה נבדה. הגל ההררי הזה נוצר כאשר רוחות יבשתיות יבשות מהמזרח גורמות להיווצרות צילינדרים של אוויר המסתובבים נגד כיוון השעון ומגיעים לסטרטוספירה. נכון ל-2004 לא הצליח אף דאון לגלות את קצה התופעה. תופעות דומות מתרחשות ברכסי הרים רבים, אך בסיירה נבדה ניתן לצפות ולנצל את התופעה פעמים רבות. תופעה זו הייתה נושא המחקר של חיל האוויר האמריקני בתחילת שנות ה-50[. 

הסיירה נבדה הופך את העמקים שממזרח לו למדבר צל גשם, ובעקבות זאת הוענק לעמק המוות ועמק אואנס הכינוי "הארץ מעוטת הגשם.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק



רכס אלק (באנגלית: Elk Range;מילולית: רכס האייל) הוא רכס הרים במחוז מנדוסינו במדינת קליפורניה שבארצות הברית. גובהו של הרכס 380 מטרים מעל פני הים.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - הר שסטה



הר שסטה (באנגלית: Shasta) הוא הר געש המתנשא לגובה 4,322 מטר, הוא ההר השני בגובהו ברכס קסקייד והחמישי בגובהו במדינת קליפורניה של ארצות הברית. 

הוא נמצא במחוז סיסקיו של קליפורניה. 

עד לפני כ-4500 שנה, היה ההר מתפרץ בכל 800 שנים, אך מאז עלתה התדירות לפעם ב-600 שנים. התפרצותו האחרונה של שסטה התרחשה לפני כ-200 שנה. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - תיאור - גאוגרפיה



קרייטר לייק (באנגלית: Crater Lake) הוא אגם קלדרה בדרום-מרכז מדינת אורגון שבמערב ארצות הברית. זוהי תצורת הנוף הבולטת ביותר בפארק הלאומי קרייטר לייק הקרוי על שמו. האגם נודע בשל צלילות מימיו וצבעם הכחול העמוק. האגם ממלא חלקית קלדרה שעומקה 655 מטרים, שנוצרה בעקבות התפרצות געשית עזה בשנת 5,677 לפנה"ס (150‏± שנים). שגרמה להתמוטטות הר הגעש מזאמה.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - תיאור - גאוגרפיה



קרייטר לייק שוכן במחוז קלאמת, כ-100 קילומטרים צפונית מערבית לקלאמת פולס (Klamath Falls), בירת המחוז וכ-130 צפונית מזרחית לעיר מדפורד.

האגם שוכן בתוך קלדרה שגובהה הממוצע הוא 2,188 מטרים מעל פני הים. אורכה, ממזרח למערב, הוא 9.7 קילומטרים, ורוחבה, מצפון לדרום הוא 7.3 קילומטרים. האגם שוכן כ-305 מטרים מתחת לשפת הקלדרה, בגובה של 1,883 מטרים מעל פני הים, ושטח פניו 52.9 קמ"ר. עומק המים באגם משתנה עם הטופוגרפיה ותלוי גם בכמות המשקעים. עומקו המקסימלי ביולי 2000 היה 594 מטרים, אבל ב-1959 היה עומקו המקסימלי 589 מטרים. עומקו הממוצע 350 מטרים ועומקו המינימלי (סמוך לאי פנטום שיפ) הוא בין חמישה לשמונה מטרים. 

בעומק של 594 מטרים, האגם הוא האגם העמוק ביותר בארצות הברית, השני באמריקה הצפונית (אחרי ימת העבדים הגדולה בקנדה) והתשיעי בעולם. אם כי במדד של עומק ממוצע קרייטר לייק הוא העמוק ביותר בחצי הכדור המערבי, והשלישי בעולם (אחרי ימת באיקל ואגם טנגנייקה), או אפילו העמוק ביותר, אם מתעלמים מהחלק שמתחת לפני הים באגמים העמוקים יותר. 

במימי האגם שוכנים שני איים: 
האי ויזארד (Wizard Island) - קצה של חרוט אפר שנוצר בהתפרצות שאירעה בשנת 4,600 לפנה"ס, לאחר ההתפרצות הגדולה שיצרה את הקלדרה. שטח האי 1,270 דונם, צורתו חרוטית, ומדרונותיו מיוערים. הוא מתנשא לגובה של 2,133 מטרים מעל פני הים, כ-234 מטרים מעל פני האגם. בפסגתו לוע הר געש בקוטר של 90 מטרים ובעומק של 27 מטרים.
פנטום שיפ (Phantom Ship) – צוק סלע הבולט מעל פני המים, וצורתו מזכירה, בייחוד בערפל, ספינת רפאים, ומכאן שמו.

בנוסף, קרוב ל-100 שנים צף אנכית במי האגם גזע עץ שלם שקיבל את כינוי החיבה "האיש הזקן של האגם" (Old Man of the Lake). הטמפרטורה הנמוכה של המים האטה את הריקבון של העץ, ומכאן אריכות הימים של הגזע. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - תיאור - הידרוגרפיה



נהרות אינם נשפכים לאגם או זורמים ממנו, ועל ההתאיידות מפצים משקעים בצורת גשמים ושלגים בקצב שבו מתחלפים מימיו של האגם לחלוטין כל 250 שנים. 

האגם הוא אחד האגמים הצלולים בעולם, בעיקר משום שאף נחל לא זורם לתוכו, ולכן לא חודרים למימיו מזהמים. תוצאות בדיקת צלילות המים באמצעות דסקת סקי הן בממוצע בין 27 ל-30 מטרים. שיא הצלילות נמדד ב-25 ביוני 1997 – 43.3 מטרים. במי האגם יש כמות יחסית גדולה של מלחים מומסים, וה-pH הממוצע של מימיו נע בין 7 ל-8. עומקו הרב של האגם וצלילות מימיו גורמים למים לספוג את כל הצבעים באור הנראה למעט כחול, ועקב כך יש למים גוון אינדיגו אופייני. טמפרטורת המים הממוצעת (מעומק של 90 מטרים ומטה) היא 3.3°C; שכבת המים העליונה יכולה להתחמם בקיץ ולהגיע לטמפרטורה שבין 12°C ל-15°C. למרות תנאי האקלים בחורף, האגם קופא לעיתים רחוקות. הפעם האחרונה שבה קפא לחלוטין הייתה ב-1949.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - תיאור - צמחייה ובעלי חיים



מדענים זיהו 157 מינים של פיטופלנקטון ו-12 מינים של זואופלנקטון במימי האגם. מגוון הצמחים ובעלי החיים המיקרוביאליים מוגבל בשל ריכוז נמוך של חנקן במי האגם. על דפנות האגם צומחים מושבות של טחבי עלים עד לעומק של 120 מטרים. מושבות של חיידקים צמחו על קרקעית האגם סביב שני אזורים של פעילות הידרותרמית. 

דגים לא שכנו במקור באגם. בין 1888 ל-1941 הובאו למי האגם שישה מיני דגים, שמתוכם שרדו במי האגם שני מינים: טרוטת עין-הקשת, ואלתית אדומה. הדיג באגם מותר, ויותר מכך, שירות הפארקים הלאומיים מעודד דיג מכיוון שמדובר במינים שאינם מקומיים.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - אקלים



האקלים בקרייטר לייק הוא תת-אלפיני, המסווג כ-Dsc, סוג נדיר במיוחד של אקלים מושלג-ממוזג קר על פי שיטת קפן. בשל הגובה הרב בו מצוי האגם, ובשל ההשפעה החזקה בקיץ של הרמה הברומטרית הקבועה מעל צפון האוקיינוס השקט (North Pacific High), המשפיעה בכל אורגון. בקיץ לכן, מזג האוויר נוח ויבש. החורפים לעומת זאת, קרים מאוד בשל ההשפעה של השקע העונתי העמוק המכונה "השקע הברומטרי של האלאוטים" (Aleutian Low), הנודד דרומה בתקופת החורף. כמות השלג הממוצעת היורדת על קרייטר לייק מגיעה ל-12.5 מטרים בשנה. השלג אינו מפשיר עד אמצע יולי, ומאפשר היווצרות קרחונים על ההרים הסמוכים. בחורף 1949–1950 ירדו על האגם 22.5 מטרים שלג. הכמות היומית הגדולה ביותר של שלג, קרוב למטר, ירדה על האגם ב-28 בפברואר 1971. אפילו בחודשים יוני וספטמבר יכולות להתחולל סופות שלגים, שבהן ירדו בעבר 51 סנטימטרים של שלג. כפור נוצר גם בקיץ. הטמפרטורות יכולות לרדת מתחת לנקודת הקיפאון בין ה-19 באוגוסט ל-7 ביולי. שלג בכמות בת מדידה (20 מ"מ ומעלה) יכול לרדת בין ה-1 באוקטובר ל-15 ביוני. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - היסטוריה - היסטוריה גאולוגית



הר מזאמה הוא הר געש שכבתי שהתמוטט השוכן ברכס קסקייד, חלק מהקשת הגעשית של הקסקייד - קשת געשית המשתרעת מצפון קליפורניה בארצות הברית ועד לדרום מערב קולומביה הבריטית בקנדה. ההר נבנה בהדרגה מקילוחי לבה שהרכבה השתנה מאנדזיט לדקיט ואחר-כך לריודקיט במהלך תקופה של כ-400,000 שנים. הקלדרה שבה שוכן כיום קרייטר לייק נוצרה בעקבות התפרצות געשית עזה בשנת 5,677 לפנה"ס (150‏± שנים). בהתפרצות נפלטו מתא המאגמה של הר מזאמה בין 46 ל-58 קילומטרים מעוקבים של מאגמה ריודקטית שהפכו לכ-100 קילומטרים מעוקבים של טפרה (המאגמה דחוסה יותר עקב הלחץ העז שמופעל עליה). הייתה זו התפרצות מדרגה 7 במדד התפרצות געשית. במקביל שקע כל החלק המרכזי של ההר, שגובהו לפני האירוע מוערך ב-3,700 מטרים, לתוך תא המאגמה שהתרוקן. מאז כל ההתפרצויות בהר מזאמה מוגבלות לקלדרה.


ההתפרצויות שהתרחשו אחר-כך יצרו כמה מבנים געשיים על קרקעית הקלדרה: בשלב ראשון נוצרה "הבימה המרכזית" (central platform) מקילוחי לבה אנדזיטית שהתמצקו ויצרו בימה בגובה של 365 מטרים מעל קרקעית הקלדרה. התפרצויות מאוחרות יותר יצרו את מבני האי ויזארד (Wizard Island), חרוט מריאם (Merriam Cone), ומבנים געשיים אחרים, קטנים יותר, כולל כיפת ריודקיט שנבנתה על גבי הבימה המרכזית. מכל המבנים הללו, רק האי ויזארד מבצבץ מעל פני המים והמבנים האחרים, התת-מימיים, נתגלו בסריקת סונאר. משקעים וחומר מפורר ממפולות אדמה גם הם מכסים את קרקעית הקלדרה.

בסופו של דבר הקלדרה התקררה, ואפשרה לגשמים ולשלגים להצטבר ובסופו של דבר ליצור אגם. מפולות אדמה משפת הקלדרה יצרו אחר-כך מניפות חומר מפורר ומשקעים מזרמי עכירות על קרקעית האגם. פומורולות ומעיינות חמים פעילים היו תופעות נפוצות במהלך תקופה זו. לאחר זמן מה התייצבו מדרונות שפת הקלדרה פחות או יותר. נחלים שיקמו את מערכת הניקוז ההיקפית על ההר, ויערות עבותים החלו לכסות את הנוף הצחיח לאחר ההתפרצות. משערים כי נדרשו כ-720 שנים עד שהאגם הגיע לעומקו הנוכחי (594 מטרים). ברוב התקופה היה האקלים גשום פחות מאשר כיום.

פעילות הידרותרמית עדיין מתרחשת בקרקעית האגם, עובדה המעידה על האפשרות שהר מזאמה יתפרץ שוב בזמן כלשהו בעתיד.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - היסטוריה - פרהיסטוריה



משערים כי אבותיהם הקדמונים של הילידים המקומיים בני עם הקלאמת (Klamath) חזו בהתפרצות הר הגעש, שכן המיתולוגיה של עם זה מספרת כי בהר התגורר אל השאול לאו (Llao) וכי הוא נלחם באל השמים סקל (Skell) (שהתגורר על פי האגדה בהר שסטה, כ-160 קילומטרים דרומה). במהלך הקרב הבריקו ברקים, רעמו רעמים וזרמו נהרות של לבה שקברו כפרים של בני קלאמת. בשיאו של הקרב התמוטט ההר וקבר את לאו מתחתיו. מאז לא שב לאו להפחיד את האנשים ולהרוס את בתיהם. ואף שבמקום הופיע אגם יפה ושליו האמינו בני הקלאמת כי האגם הוא מקום קדוש ורק מי שניחן בכוחות מיוחדים יכול להביט על מקום הקרב הקדוש של האלים מבלי להיענש. 

בני הקלאמת השתמשו בקרייטר לייק למסעי חזון (באנגלית vision quests, טקס חניכה שבו החניך מתבודד במקום מרוחק במשך כמה ימים במטרה למצוא את ייעודו), שכללו טיפוס על קירות הקלדרה ומשימות מסוכנות אחרות. בני השבט העריצו את אלו שהצליחו במשימות אלו כבעלי כוחות רוחניים מיוחדים.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - היסטוריה - היסטוריה מודרנית



ב-1853 הגיעו הלבנים הראשונים אל ההר. הייתה זו משלחת של מחפשי זהב שמומנה על ידי ג'ון וסלי הילמן (John Wesley Hillman), צעיר בן 21, שצבר רכוש בשדות הזהב של קליפורניה. המשלחת חזרה בידיים ריקות, אבל חבריה דיווחו על גילוי אגם שמימיו בצבע כחול עמוק, שאותו הילמן כינה "אגם כחול עמוק". מכיוון שהמקום היה מרוחק ולא נתגלה בו זהב, נשכחה התגלית. תשע שנים אחר-כך, ב-1862, הגיעה משלחת מחפשי זהב נוספת לאגם, ומנהיגה שונסי ניי (Chauncy Nye) פרסם לראשונה בכתב עת מקומי את התגלית, אותה כינה "אגם כחול". 

ב-1863, בעקבות התפרצות מעשי איבה בין מתיישבים לבנים לבין בני קלאמת, הקים צבא ארצות הברית את מצודת פורט קלאמת כ-12 קילומטרים דרומית מזרחית לגבול הפארק הלאומי של ימינו. על מנת להעביר אספקה למצודה נסללה דרך מהיישוב פרוספקט (Prospect) בעמק הנהר רוג (Rogue River). ב-1 באוגוסט 1865 "נתגלה" האגם שוב, והפעם על ידי שני ציידים שנשכרו לשמור על העובדים. אחד מהם היה לאדם הלבן הראשון שירד עד לחוף האגם. השניים הציעו לאגם את השם "האגם המלכותי" (Lake Majesty). 

ב-1869 ביקרה באתר משלחת מהעיירה ג'קסונוויל (Jacksonville) באורגון, בראשות עורך העיתון ג'ים סאטון (Jim Sutton). חברי המשלחת בנו סירה מקנבס והפליגו לאי ויזארד וחקרו אותו. בשובו כתב סאטון מאמר על האגם בעיתונו, "אורגון סנטינל" (Oregon Sentinel). במקום להשתמש בשם "האגם המלכותי" כינה סטון את האגם "קרייטר לייק", כלומר "אגם הלוע", השם שנתקבע בסופו של דבר כשמו של האגם. 

בשנים 1869–1918 הקדיש ויליאם גלדסטון סטיל (William Gladstone Steel‏; 1854-1934), עיתונאי וחובב טבע, את כל מרצו וחלק נכבד מהונו במטרה להבטיח מעמד של פארק לאומי לאתר. הוא השתתף בסקרים מדעיים שנערכו במקום, בהם הסקר שביצע הגאולוג קלרנס דטון ב-1886 מטעם סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית ושבה נמדד עומק האגם באמצעות צינור ומיתר פסנתר. משלחת דטון הגיעה לתוצאה של 608 מטרים, קרוב מאוד למדידות של ימינו (594 מטרים) שהשתמשו בסונאר. חלק גדול מהמקומות לאורך האגם קרויים בשמות שכינה אותם סטיל: האי ויזארד, סלע לאו וכו'. שתדלנותו השתלמה, וב-22 במאי 1902 חתם נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט על החוק שהעניק לקרייטר לייק מעמד של פארק לאומי. פעילותו של סטיל נמשכה גם אחר-כך והודות למאמציו נפתחה אכסניה במקום ב-1915 והושלמה ב-1918 הדרך המקיפה את שולי הקלדרה. בשל פעילותו זו כונה סטיל "אבי קרייטר לייק".

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - קרייטר לייק - היסטוריה - הנצחות



מאז 2002 מוצג קרייטר לייק על אחד הדגמים של לוחיות הרישוי של מכוניות במדינת אורגון.

מטבע הקוורטר בערך נקוב של 25 סנטים המנציח את מדינת אורגון שהוטבע על ידי מטבעת ארצות הברית ב-2005 מנציח את קרייטר לייק בצדו האחורי.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - הר סנט הלנס



הר סנט הלנס (Mount St. Helens) הוא הר געש פעיל במדינת וושינגטון שבצפון ארצות הברית, כ-155 ק"מ דרומית לסיאטל. גובהו מעל 2,549 מטר. ההר נקרא על שם הדיפלומט הבריטי, לורד סנט הלנס, ידידו של מגלה הארצות, ג'ורג' ונקובר, אשר חקר את האזור בסוף המאה ה-18. 

הר סנט הלנס הוא הר געש שכבתי, אחד מהרי הגעש המרכיבים את הקשת הגעשית של רכס קסקייד, המהווה חלק מטבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט. ההר נולד בהתפרצות ענק שהתחוללה לפני כ-2,500 שנה. 

התפרצותו האחרונה הרת האסון של ההר התחוללה ב-18 במאי 1980. הייתה זו ההתפרצות הקטלנית וההרסנית ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. 57 בני אדם נהרגו, ו-250 בתים, 47 גשרים וקילומטרים רבים של מסילות רכבת וכבישים נהרסו. קדמו להתפרצות חודשיים של פעילות סייסמית אינטנסיבית, בעקבותיה נסגר שטח ההר לציבור וניצלו חיי אלפים. ההתפרצות האלימה, דרגה 5 במדד התפרצות געשית, שינתה כליל את צורת ההר, הנמיכה את גובהו מ-2,950 ל-2,550 מטרים והעלימה את כיפתו, אשר במקומה נפער לוע געשי דמוי פרסה, 1.6 ק"מ רוחבו. כמות האפר הגעשי שניפלט בהתפרצות הוערך בכ-2.9 ק"מ מעוקבים. 

כ-10 ק"מ דרומית להר נמצאת מערת הקופים. זהו צינור לבה, מעל שלושה ק"מ אורכה, אשר נוצר מזרימת לבה. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - מזאמה



הר מזאמה (באנגלית: Mount Mazama) הוא הר געש שכבתי שהתמוטט השוכן במחוז קלאמת בחלקה של מדינת אורגון ברכס קסקייד, והוא חלק מהקשת הגעשית של הקסקייד - קשת געשית המשתרעת מצפון קליפורניה בארצות הברית ועד לדרום-מערב קולומביה הבריטית בקנדה. בתוך הקלדרה שנוצרה מהתמוטטות הר הגעש שוכן אגם קרייטר לייק, וכל ההר שוכן בתחומי הפארק הלאומי קרייטר לייק. 

מזאמה נהרס בהתפרצות געשית שהתרחשה בשנת 5,677 לפנה"ס (150‏± שנים). ההתפרצות הקטינה את גובהו המשוער של ההר, כ-3,700 מטרים, בכ-1,500 מטרים. מרבית החומר ממנו היה עשוי הר הגעש צנחה לתוך צינור ההזנה של הלבה ולתוך תא המאגמה שהתרוקנו לאחר ההתפרצות. הנקודה הגבוהה כיום בהר היא פסגת הילמן (Hillman Peak) השוכנת על שפת הקלדרה בגובה 2,487 מטרים. 

השם ניתן להר ב-1896 כאשר מועדון מטפסים מפורטלנד המכונה "המזאמאס" (The Mazamas), שנוסד שנתיים לפני כן, ארגן ביקור בקרייטר לייק. חברי המועדון קראו לפסגת ההר "הר מזאמה", על שם מועדונם. מקור שם המועדון בשפת נאוואטל הוא המזאמה - מין ממשפחת האייליים המצוי במקסיקו ובדרום אמריקה.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - מזאמה - היסטוריה - שלב הצמיחה



הר מזאמה החל לצמוח בפליסטוקן, לפני כ-400,000 שנים, בעיקר מקילוחי לבה שהיו מעורבים בחומרים פירוקלסטיים. עוביים של קילוחים מוקדמים אלו נע בין 6 ל-9 מטרים והם התגבשו במשך כמה שנים עד כמה מאות שנים. כמה חרוטי מגן נוצרו כתוצאה מקילוחים אלו, ומספר רב של חרוטי אפר צמחו באזור הסמוך (חלקם חרוטים טפילים). התפרצויות עזות יותר החלו לפני כ-75,000 שנים וגרמו לבניית רצף הרי געש שכבתיים בקו שכיוונו כלפי מערב. 

התפרצויות בונות חרוטים געשיים נמשכו עד לפני כ-50,000 שנים כאשר לבה אנדזיטית זרמה במורד המדרונות הצפוניים והדרום-מערביים של הר מזאמה. ההתפרצויות התחוללו מלועות שונים, כשתוצאת כל ההתפרצויות הייתה הר געש מורכב הבנוי מחרוטי מגן וחרוטים מורכבים חופפים שגובהו הגיע ל-3,400 מטרים. עקב כך, היה להר מזאמה בסיס רחב ומדרונותיו לא היו כה תלולים כמו הר שסטה המצוי באותו רכס. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - מזאמה - היסטוריה - העשרה בסיליקה



לאחר שהסתיים שלב בניית החרוט הפכה הלבה שנפלטה מההר עשירה יותר ויותר בסיליקה וצמיגה יותר, שני גורמים הנוטים ללכוד בלבה גזים נפיצים. ההתפרצות הראשית הראשונה במחזור חיים חדש זה של הר מזאמה התרחשה כ-10,000 שנים אחר-כך, כאשר קילוחי לבה דקיטית יצרו סדרה של כיפות גבוהות על המדרון הדרום-מערבי של ההר. מבנים אלו נהרסו אחר-כך עקב התמוטטות או בהתפוצצות שמקורה בקיטור (ראו התפרצות פריאטית). כך או כך, ההריסה יצרה מפולות אדמה גדולות שהותירו שרידים החל בקצה העליון של עמק מנסן (Munson Valley), וכלה בתצורת הנוף המכונה "עמוד השדרה של השטן" (Devils Backbone) על שפת הקלדרה. 

תקופת ההתפרצות הבאה של הר מזאמה התרחשה בין לפני 30,000 שנים ללפני 25,000 שנים. בהתפרצות זו נפלטה לבה ריודקיטית (המכילה תכולת סיליקה גבוהה יותר מדקיט). קילוחים עבים שצמיגותם דומה לבצק, שנעו באיטיות התפרצו מהלוע שעל המורדות הצפון-מזרחיים של הר מזאמה והתמצקו על מנת ליצור את צוק רדקלאוד (Redcloud – "ענן אדום") שגובהו 180 מטרים (שמאוחר יותר נבקע לשניים בעת צניחת הקלדרה), וכיפה מעל מה שכיום הוא מפרץ סטיל (Steel Bay). 

במשך 20,000 השנים הבאות היה הר הגעש רדום, כאשר קרחונים שנוצרו ברציפות במהלך עידן הקרח (שעוביים הגיע ככל הנראה ל-300 מטרים בערוצים) התחתרו ויצרו עמקים נרחבים במורדות ההר. אחד הקרחונים הגדולים ביותר זרם במורד עמק מנסן בסמוך למבנים של מרכז הפארק כיום, במורד עמק אני קריק (Annie Creek Valley), וייתכן שאפילו עד היישוב הקטן פורט קלאמת (Fort Klamath). כאשר עידן הקרח האחרון הסתיים לפני כ-12,000 שנים, נסוגו קרחונים אלו במעלה המדרון מעבר לגובה שפת הקלדרה כיום. בתקופה שמאזמה היה רדום השתנה הרכב המאגמה בתא המאגמה מתחתיו, כאשר סלעים קלים יותר עתירים בגז ובסיליקה הצטברו קרוב לפני השטח. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - מזאמה - היסטוריה - שלב ההתפרצות



סביב שנת 5,677 לפני הספירה נעור מזאמה משנתו בסדרת התפרצויות מתפוצצות ריודקיטיות על חלקה הצפוני של הפסגה הראשית במקום בו שוכן כיום סלע לאו (Llao Rock). כמויות גדולות של פומיס ואפר געשי נפלטו לאוויר מתוך לוע שיצרו ההתפוצצויות. הטפרה נישאה על ידי הרוחות למזרח ולדרום מזרח. יחד עם פליטת הטפרה נוצר גם זרם פירוקלסטי שרוחבו 2 קילומטרים ועוביו 370 מטרים בנקודה העמוקה ביותר, שהכיל קילומטר מעוקב של חומר (מאוחר יותר נחתך הלוע המלא בחלקו לשניים כשהתחתית צנחה כשנוצרה קלדרה, וכך נחשף חתך רוחב של חומרים אלו – כיום קרוי מקום זה סלע לאו). 

כמאה עד מאתיים שנים אחר-כך (בהתבסס על תיארוך פחמן-14) התרחשה ההתפרצות העיקרית האחרונה לפני ההתפרצות שיצרה את הקלדרה, קילוח לבה ריודקיטית המכונה קילוח קליטווד (Cleetwood flow). קילוח זה התפרץ מלוע בסמוך למה שהוא כיום שפת המכתש הצפונית. קילוח קליטווד היה עדיין נוזלי כאשר נוצרה הקלדרה, כך שבהכרח הוא היה בן כמה שבועות עד כמה חודשים לפני כן. מאוחר יותר כאשר הר מזאמה התמוטט, חלק מלבת קליטווד זרמה בחזרה לתוך הקלדרה. 

המערכה האחרונה בחייו של הר מזאמה התחילה בהתפרצות גדולה ששיגרה לשמים עמוד התפרצות של טפרה חמה שקוטרו כקילומטר וגובהו בין 8 ל-16 קילומטרים ומהירותו כמעט כפולה ממהירות הקול. העמוד התמוטט לסדרה של זרמים פירוקלסטיים שכיסו את מרבית האזור שבין מורדות סלע לאו וצוק רדקלאוד. זרם זה, ראשון מבין רבים, היה כה חם עד שהוא התמצק כטוף מולחם המכונה טוף מולחם ויינגלס (Wineglass Welded Tuff). זרמים רבים נפלטו בקצב מהיר, יותר מהר מהקצב שבו התמלא תא המאגמה מחדש. ההר החל לשקוע תחת משקלו העצמי. שברים טבעתיים קונצנטריים החלו להיווצר סביב ההר, ויצרו בכך מקומות מוצא נוחים נוספים לפליטת לבה. 

ההתפרצות הגיעה לשלב האחרון וההרסני ביותר כאשר זרמים פירוקלסטיים גדולים מאוד וסוחפניים התפרצו מהשברים הטבעתיים בכל ההיקף של הר הגעש. זרמים אלו נעו בכל הכיוונים ממזאמה כלפי חוץ, כשהם עוקבים אחרי תוואי ערוצי הנחילים ובמקרים מסוימים הם התמידו בכך עד למרחק של 65 קילומטרים. במקביל להתפרצויות אלו החל הר מזאמה לקרוס פנימה. 

ההתמוטטות וההתפרצויות הטבעתיות הסוחפניות הזינו זה את זה – הר הגעש השוקע דחק מאגמה כלפי מעלה, והחומר המתפרץ פעל כנוזל שימון שהקל על צניחת ההר ובמקביל שחק את צדי ההר, ובכך הקל על מרבית ההר מאזמה לשקוע לתוך האדמה. בנוסף, ההפחתה הפתאומית והדרמטית בלחץ על נתך הסלעים העשירים בגזים כלואים בתא המאגמה שגרמה לתגובה מיידית של התפוצצות של תערובת הגזים הלוהטת שהשתחררה יחד עם אבק וקצף לבה. עוצמת ההתפוצצות כתשה לאבק כל סלע מוצק סמוך או שנפל לתוך הקלדרה מהתמוטטות ההר. 

מהתפוצצות הועפה באוויר מחצית מפסגת הילמן (Hillman Peak) בת 70,000 שנים וחשפה חתך רוחב של החרוט. ראשם של קניונים רבים שנוצרו מפעולת הקרחונים נערף וכיום הם מופיעים כחריצים בשפת הקלדרה. בולטים בהם :חריץ קר (Kerr Notch), עמק מנסן וחריץ סן (Sun Notch). 

הזרם הפירוקלסטי האחרון בשלב זה היה של סקוריה אנדזיטית, מה שסימן שהר מזאמה מושך חומר עמוק מתוך תא המאגמה שלו. שכבה של חומר זה יוצרת רצועה כהה בשכבות האפר הקשורות למחזור התפרצות זו (היא גם יצרה את האזור החשוף מצמחייה מצפון להר המכונה מדבר פומיס - Pumice Desert). חרחורי הגסיסה של ההר היו סדרה של התפוצצויות חלשות יחסית שהשקיעו שכבה של פומיס, לפילי ואפר בעובי של עד 15 מטרים על שפת הקלדרה שזה עתה נוצרה. 

בסופו של דבר נפלטו מתא המאגמה של הר מזאמה בין 46 ל-58 קילומטרים מעוקבים של מאגמה שהפכו לכ-100 קילומטרים מעוקבים של טפרה (המאגמה דחוסה יותר עקב הלחץ העז שמופעל עליה). הייתה זו התפרצות מדרגה 7 במדד התפרצות געשית. המאגמה שנפלטה הוחלפה בכמות דומה של חומר כאשר מרבית הר מזאמה צנחה לתוך הקלדרה. לאחר ההתפרצות היה ההר נמוך בכ-1,500 מטרים מגובהו לפניה (כאמור, 3,700 מטרים). 

בהתמוטטות נוצרה קלדרה באורך 8 קילומטרים מצפון לדרום ו-10 קילומטרים ממזרח למערב, ועומקה המשוער 1,200 מטרים.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - מזאמה - היסטוריה - תוצאות



מאות קילומטרים רבועים של האזור שסביב ההר נפגעו מהחומר שנפלט מההתמוטטות ומההתפרצויות הקשורות בה. זרם פירוקלסטי אחד הגיע למרחק של 65 קילומטרים ממזאמה במורד עמק הנהר רוג, בעוד שזרם אחר נע צפונה בין הר ביילי (Mount Bailey) והר תילסן (Mount Thielsen), לרוחב אגם דיאמונד (Diamond Lake), והוא נעצר לבסוף בעמק הנהר נורת' אומפקווה (North Umpqua River valley). הרוחות נשאו טפרה (אפר ופומיס) ממזאמה לצפון מזרח, והיא כיסתה שטח של 1,300,000 קמ"ר המשתרע על כמעט כל מדינת אורגון, וושינגטון, צפון קליפורניה, איידהו, מערב מונטנה, וחלקים מיוטה, נבדה, ויומינג, בארצות הברית וה פרובינציות הקנדיות: אלברטה, ססקצ'ואן וקולומביה הבריטית. שרידים לאפר מההתפוצצות נמצאו אפילו בגרינלנד הרחוקה.

הגאולוגים יודעים את ההרכב הכימי המדויק של הטפרה (אותה הם מכנים "אפר מזאמה"). הן גאולוגים והן ארכאולוגים משתמשים בשכבה הייחודית שהיא יצרה בטכניקות ייחודיות של תיארוך יחסי המכונה טפרוכרונולוגיה. כמו בכל שכבות טפרה, שכבת אפר מזאמה העבה ביותר (כ-6 מטרים) נמצאת בסמוך למקורה, והיא הולכת ונעשית דקה יותר ככל שהמרחק מהמקור גדל. כך למשל במרחק של 110 קילומטרים צפונית מערבית להר עובי השכבה הוא כ-30 סנטימטרים. 

המשקעים בסמוך להר שמקורם בזרמים הפירוקלסטיים נשארו לוהטים מאוד במשך חודשים, ובחלק מהמקומות הגיע עוביים ליותר מ-75 מטרים. גזים לוהטים שהשתחררו מהמשקעים המצטננים נטו להיפלט דרך תעלות אנכיות ולהופיע בפני השטח כפומרולות. במשך הזמן הלחימו הגזים הלוהטים את הדפנות של תעלות אלו, שכיום נחשפו כעמודים אנכיים גבוהים מאוד וצריחי טוף. דוגמאות בולטות לתופעה מצויות לאורך קירותיו העליונים של קניון סנד קריק (Sand Creek Canyon) וקניון אני (Annie Canyon).

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - מזאמה - היסטוריה - השלב לאחר ההתמוטטות



כל הפעילות הגעשית על הר מזאמה מאז ההתמוטטות התרחשה בתוך הקלדרה. תקופת ההתפרצות המשמעותית הראשונה של שלב זה יצרה בימה מלבה אנדזיטית ("הבימה המרכזית"- central platform) המתרוממת לגובה של 365 מטרים מעל לקרקעית הקלדרה. התפרצויות מאוחרות יותר יצרו חרוטי אפר דוגמת האי ויזארד (Wizard Island), אי שגילו מוערך בכ-6,000 שנים וגובהו 233 מעל פני המים וחרוט מריאם (Merriam Cone) וכמו כן כיפות ריודקיטיות (מרביתם נמצאים כיום מתחת למים). 

במהלך השנים התמלאה מרבית הקלדרה, שעומקה היה במקור 1,200 מטרים, בחומר געשי. חלק מיתרת הקלדרה התמלאה במים מהפשרת שלגים ומגשמים על מנת ליצור בסופו של דבר את קרייטר לייק. ההערכה כיום כי נדרשו 250 שנים של משקעים עד שהאגם הגיע לממדיו הנוכחיים. עומקו המקסימלי של קרייטר לייק הוא 594 מטרים, האגם השני בעומקו באמריקה הצפונית (לאחר ימת העבדים הגדולה בקנדה). עומקו הרב של האגם וצלילות מימיו גורם למים לספוג את כל הצבעים באור הנראה למעט כחול, ועקב כך יש למים גוון אינדיגו אופייני. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - מזאמה - היסטוריה - פעילות געשית עתידית



פעילות געשית עתידית עתידה ככל הנראה לשחזר את הפעילות הגעשית שהתרחשה אחרי ההתמוטטות, ותהיה מוגבלת לקלדרה. חרוטי אפר ייווצרו על קרקעית האגם או שקילוחי לבה יפלטו מסדקים מהקרקעית. חלקם יהיה תת-מימיים, וחלקם יגיע לפני השטח על מנת ליצור איים או חצאי איים חדשים. קילוחי לבה יכולים להצטבר במשך הזמן, תוך הקטנת עומק האגם, וייתכן שבסופו של דבר יחלקו את האגם לכמה גופי מים (כפי שאירע בקלדרת ניוברי - Newberry Caldera). 

אפשרות סבירה פחות היא המשך פעילות בניית החרוטים ויצירת שרשרת של הרי געש שכבתיים קטנים משולבים, שעתידה, בבוא העת, להתמזג על מנת לבנות את מזאמה בגודלו לשעבר. אפשרות סבירה פחות מזו היא חזרה על ההתפרצות האדירה שיצרה את הקלדרה (עם זאת, חל גידול בתכולת הסיליקה בלבה מהתקופה האחרונה, כך שזו עדיין אפשרות).

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - מזאמה - היסטוריה - היסטוריה אנושית



משערים כי אבותיהם הקדמונים של הילידים המקומיים בני עם הקלאמת חזו בהתפרצות הר הגעש שכן המיתולוגיה המקומית מספרת כי בהר התגורר אל השאול לאו (Llao) וכי הוא נלחם באל השמים סקל (Skell). הקרב נגמר בהרס מגוריו של לאו. עבור בני הקלאמת ההר הוא אתר קדוש. 

האנשים הלבנים הראשונים שהגיעו אל ההר היו מחפשי זהב במשלחת שמומנה על ידי ג'ון וסלי הילמן (John Wesley Hillman) ב-1853. משלחת מחפשי זהב נוספת הגיעה ב-1862. וב-1863 בעקבות מעשי איבה בין האינדיאנים למתיישבים הלבנים בנה הצבא את מצודת פורט קלאמת בסמוך להר. הקמת המצודה חייבה בניית דרך אליו עבור קרונות משא והקלה על אפשרות הביקור באתר. 

מקור רוב המידע על הגאולוגיה של מזאמה הגיע ממחקריו של הגאולוג הבריטי האוול ויליאמס (Howel Williams‏; 1980-1898) מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי (ראו פסקת "לקריאה נוספת"), ומאוחר יותר ממחקריו של הגאולוג האמריקני צ'ארלס בייקון (Charles R. Bacon), איש סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית שהרחיב ועדכן את מחקריו של ויליאמס. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - לאסן



פסגת לָאסֶן (באנגלית: Lassen Peak) הידוע גם כהר לאסן (Mount Lassen) הוא הר הגעש הפעיל הדרומי ביותר ברכס קסקייד. ההר שוכן באזור שסטה קסקייד שבצפון קליפורניה, והוא חלק מהקשת הגעשית של הקסקייד - קשת געשית המשתרעת מצפון קליפורניה בארצות הברית ועד לדרום מערב קולומביה הבריטית בקנדה. פסגת לאסן מתנשאת לגובה של 600 מטרים מעל לסביבתה, ונפחה הוא 2 קילומטרים מעוקבים – אחת מהכיפות הלבה הגדולות ביותר על פני כדור הארץ. ההר נוצר על המדרון הצפון מזרחי ההרוס של הר הגעש טהאמה (Tehama), שאינו קיים כיום, ושהיה גבוה בלפחות 300 מטרים מפסגת לאסן. 

ב-22 במאי 1915 גרמה התפרצות געשית רבת עוצמה להרס באזורים הסמוכים ואפר געשי נשר במרחק של עד למעלה מ-300 קילומטרים מזרחית מההר. התפרצות זו הייתה העזה ביותר מבין סדרה של התפרצויות בין 1914 ל-1917. הר לאסן והר סנט הלנס הם שני הרי הגעש היחידים שהתפרצו בחלק היבשתי הרציף של ארצות הברית במאה ה-20. הפארק הלאומי הגעשי לאסן נוצר במחוז שאסטה, על מנת לשמר את האזורים שנפגעו בהתפרצות, לשם מחקר ותצפיות, ועל מנת לשמר את המאפיינים הגעשיים הסמוכים להר. 

בניגוד למצב הנפוץ במרבית כיפות הלבה יש בפסגה של פסגת לאסן כמה לועות געשיים. כמה מהם מצויים סביב הפסגה, אם כי שניים מהם כוסו בלבה שהתמצקה ומשקעים של גופרית. פסגת לאסן הוא הר הגעש הגדול מבין כ-30 הרי געש שהתפרצו במהלך 300,000 השנים האחרונות בשטח הפארק הלאומי הגעשי לאסן. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - לאסן - אקלים



על פסגת לאסן יורדת הכמות הידועה הרבה ביותר של שלג בקליפורניה. הכמות השנתית הממוצעת של שלג היא 1,676 ס"מ, ובשנים מסוימות ירדו מעל לשני מטר וחצי שלג בבסיס ההר ב"אגם הלן" בגובה 2,515 מעל פני הים. אזור פסגת לאסן מקבל את כמות המשקעים (גשם, גשם-שלג, ברד, שלג וכו') הרבה ביותר ברכס קסקייד דרומית להרי הגעש שלוש אחיות באורגון. למרות הגובה הצנוע של ההר יוצרת כמות השלג השנתית הרבה על פסגת לאסן ארבע עשרה שלוגיות קבועות על וסביב פסגת ההר, אך אינה גורמת ליצירת קרחונים. ברקים פוגעים לעיתים קרובות בפסגת הר הגעש במהלך סופות הרעמים הקיציות. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - לאסן - גאולוגיה



פסגת לאסן היא הפסגה הדרומית ביותר בשרשרת של שמונה עשרה פסגות געשיות המשתרעות מדרום-מערב קולומביה הבריטית ועד צפון קליפורניה. פסגות אלו נוצרו במהלך 35 מיליון שנים האחרונות כאשר לוח חואן דה פוקה - לוח טקטוני גדול, ולוח גורדה השוכן דרומית ללוח חואן דה פוקה וקטן ממנו בהרבה נחתו מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. הלחץ התת-קרקעי גרם לקרום הימי בלוח חואן דה פוקה לעבור התכה וליצור תאי מאגמה שגרמו להתרוממות רכס קסקייד ועוררו התפרצויות געשיות מדי פעם. 

לפני כ-27,000 שנים החלה להיווצר פסגת לאסן ככיפת לבה דקיטית בצורת תל שהתרומם מתוך המדרון הצפון-מזרחי ההרוס של הר טהאמה. כאשר כיפת הלבה גדלה היא ניפצה את הסלעים מעליה ואלו יצרו טבעת של דרדרת סלעים זוויתיים מסביב הר הגעש בעל המדרונות התלולים שצץ מתחתם. ההר נראה אז ככל הנראה כפי שנראים כיום "צוקי הכאוס" (Chaos Crags) הסמוכים שהם בני 1,100 שנים. פסגת לאסן הגיעה לגובהה הנוכחי בתוך זמן קצר יחסית, קרוב לוודאי תוך מספר שנים. 

צורת פסגת לאסן עברה שינויים מפליגים בשל סחיפה קרחונית במהלך תקופת הקרחונים האחרונה של עידן הקרח הנוכחי מלפני 25,000 שנים עד לפני 18,000 שנים. לדוגמה, השקע דמוי הקערה על המדרון הצפון-מזרחי של ההר, המכונה קרקס קרחוני, נוצר משחיקה קרחונית של קרחון שהשתרע לאורך של 11 קילומטרים מהכיפה. 

תקופת ההתפרצות האחרונה ביותר של פסגת לאסן החלה ב-1914, ונמשכה כשבע שנים (ראו בהמשך). ההתפרצות החזקה ביותר בתקופה זו הייתה ב-1915 והיא שגרה אפר געשי וקיטור בעמוד התפרצות דמוי פטרייה בגובה של 10 ק"מ, שהייתה ההתפרצות האחרונה הגדולה ביותר בחלק היבשתי הרציף של ארצות הברית, עד להתפרצות של הר סנט הלנס ב-1980. האזור סביב פסגת לאסן הוא עדיין געשי בצורה מתונה, ועובדה זו מתבטאת בתופעות כדוגמת בריכות בוץ מבעבע, פומרולות פעילות ומעיינות חמים. ההערכה היא כי ההתפרצות הגעשית הבאה ברכס הקסקייד תתרחש במהלך עשרות או מאות השנים הבאות בהר לאסן או בהר שסטה הסמוך.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הצפונית - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - לאסן - היסטוריה אנושית



לפני בוא האדם הלבן, היו האזורים המקיפים את הר לאסן, ובמיוחד האזורים ממזרח, מדרום ומדרום-מזרח, משכנם המסורתי של בני היאמוני (Yamonee) מהשבט האינדיאני של המאידו (Maidu). 

פסגת לאסן קרויה של שמו של פטר לאסן (Peter Lassen‏; 1859-1800) נפח ממוצא דני שהוביל את המהגרים מעבר לפסגה זו אל עמק סקרמנטו בשנות ה-30 של המאה ה-19. לנתיב אותו בחר לאסן לא נמצא שימוש לאורך השנים משום שנחשב בלתי בטוח, והוא הוחלף ב"נתיב המהגרים של נובלס" (Nobles Emigrant Trail) הקרוי על שם הסייר, ויליאם נובלס (William Nobles), שקישר בין נתיב אפלגייט (Applegate Trail) בצפון-מערב נבדה עם חלקו הצפוני של עמק סקרמנטו. 

ב-1864, הייתה הלן טנר ברודט (Helen Tanner Brodt‏; 1908-1838) לאישה הראשונה שטיפסה על פסגת לאסן. לכבודה קרוי אגם קרחוני על פסגת לאסן "אגם הלן". 

החל ב-1914 ועד 1921 נעורה פסגת לאסן מתרדמתה תוך סדרה של התפרצויות פריאטיות (התפרצות כתוצאה מקיטור בלחץ רב), זרמי לבה דקיטית, ולהארים (זרמי בוץ געשיים) בתקופת פעילות זו התחוללו בין 200 ל-400 התפרצויות געשיות. בשל הפעילות הגעשית ויופייה של השממה הגעשית, הוכרזו פסגת לאסן, חרוט האפר והסביבה הקרובה כ"פארק הגעשי הלאומי לאסן" ב-9 באוגוסט 1916.