יום חמישי, 14 ביולי 2016

אקלים ומזג אוויר - מזג אוויר


המצבים והתופעות היומיומיים המתחוללים באטמוספירה.
 
מזג אוויר הוא תופעה יומית בעוד שאקלים הוא הממוצע של אירועי מזג האוויר לתקופה יותר ארוכה. בני האדם צפו במזג האוויר משחר תולדותיהם, כיוון שהייתה לו השפעה על חייהם. גם היום יכולה תחזית מדויקת של מזג האוויר לסייע לאדם להשתלט על סביבתו או לפחות לסייע לו לכוון את מעשיו על פיה. המכשירים המסייעים למדידה מדויקת של תופעות מזג האוויר הם הברומטר – המודד לחץ אוויר, התרמומטר – המודד את טמפרטורת האוויר, האנומטר – המודד את כיוון הרוח ומהירותה, מד הגשם – המודד את כמות המשקעים וההיגרומטר – המודד את הלחות באוויר.

מכשירים אלה נשלחים לעתים לגבהים בכדורים פורחים ומשדרים את ממצאיהם באמצעות משדרי רדיו הצמודים אליהם. מכשירים דומים נמצאים גם בספינות ובמטוסים. באחרונה נערכות תצפיות גם באמצעות לוויני מזג אוויר.

הממצאים נקלטים במרכזי שירות מטאורולוגיים לאומיים, נרשמים ומעובדים בעזרת מחשב וכך מתקבלות תחזיות קצרות טווח וארוכות טווח.

אקלים ומזג אוויר - מזג אוויר - שינויים במזג האוויר



מצבים שונים של מזג אוויר מאופיינים ע"י נוכחותם או חסרונם של עננים, שהם תוצאה של התעבות אדי מים באוויר המתרומם למעלה ולכן מתקרר.
 
תצלומי עננים מראים שיש באטמוספירה אזורים שבהם נוצרים עננים לעיתים קרובות, ויש אזורים שבהם אין עננים אלא לעיתים רחוקות, או שלא נוצרים כלל. באזור קווי הרוחב הבינוניים ערוכים העננים כמו מערבולות כשביניהם שורר מזג אוויר בהיר. באזור קו המשווה נערכים העננים בדרך כלל כשורה מרוסקת במקביל לקו המשווה. בשני האזורים העננים הם תוצאה של אוויר מתרומם שהגיע מחלקים אחרים של האטמוספירה והיווצרותם קשורה בהימצאותם של אזורי לחץ נמוך ליד פני כדור הארץ.

באזור קווי הרוחב הבינוניים נעות המערבולות ממקום למקום ולכן משתנה מזג האוויר לעיתים תכופות. כמן כן תלוי מזג האוויר בשינויים החלים בגושי האוויר במהלך מסעם הארוך בן אלפי הקילומטרים, הנמשך לעיתים ימים רבים, ובאופייה של הדרך, אם היא על יבשה או ים, חמה או קרה.

בארץ אין שינויי מזג אוויר קיצוניים כמו בארצות הברית או במרכז ומערב אירופה, אך ידועים היטב אירועים חריפים כמו השרב של עונות המעבר או הקרה המתפתחת כאשר אוויר קר ויבש מגיע לאזורנו בחורף ממרכז אסיה ומסיביר.

אקלים ומזג אוויר - אקלים :



ממוצע של מזג האוויר במקום מסוים בכל ימות השנה.
 
תחזית מזג האוויר המתפרסמת מודיעה לנו מה בקירוב יהיה מזג האוויר למחרת. כמעט בכל מקום בעולם יודעים אנשים בוודאות שעונה מסוימת של השנה תהיה קרה מעונה אחרת, וכן ידועים לכל המושגים קיץ וחורף. אולם רוב האנשים לא יודעים בוודאות מה בדיוק יהיה מזג האוויר ביום המחרת ובימים שאחריו. באנגליה, למשל, מרבים לדבר על מזג האוויר כיוון שלעולם אינם יודעים אם חודש אוגוסט, למשל, יהיה חם ויבש או קר ולח. לעומת זאת, אנשים בישראל יודעים כמעט ללא ספק שבחודשים יוני, יולי ואוגוסט לא ירדו גשמים. תושביהן של ארצות טרופיות, שבהן שוררת עונה יבשה ועונה לחה לסירוגין, יודעים בוודאות כי שבועות רצופים לא ירדו גשמים ותושבי נאות מדבר סהרה יופתעו ביותר אם ירד גשם באיזו עונה מעונות השנה. במדבר אטקמה שבצ'ילה לא ירדו גשמים מאה שנה ויותר.

בחלקי עולם רבים, במיוחד במערב אירופה ומערב ארצות הברית וקנדה, משתנה מזג האוויר מיום ליום ומשנה לשנה.לכן טוענים קלימטולוגים שיש למדוד את תנאי מזג האוויר מדי יום ביומו לפחות  במשך 30 שנים לפני שאפשר יהיה לקבוע ממוצאים אמינים לביטוי טיב האקלים המקום נתון.

כבר לפני אלפי שנים ידעו היוונים הקדמונים, כי אזורי העולם הסמוכים לקו המשווה חמים, האזורים הסמוכים לקטבים קרים והשטחים ביניהם לא חמים או קרים במיוחד. הם הגדירו את האזורים במונחים כלליים: האזור הלוהט, האזור הקפוא והאזור הממוזג.

האקלים משתנה אפילו בתחומי אזורים אלה, ממקום למקום במידה רבה מאוד. בארצות רחבות ידיים יש שוני אקלימי רב בין חלק אחד למשנהו. אפילו בישראל, שאינה ארץ גדולה, ידוע השוני האקלימי בין הגליל העליון ובין הערבה.

אקלימו של אזור נקבע על ידי השפעת הגומלין של היסודות האקלימיים השונים – טמפרטורה, רוחות, משקעים. אם שני אזורים יהיו בעלי אותה כמות משקעים שנתית, אין זאת אומרת שבשניהם קיים אותו אקלים. כך למשל, המשקעים השנתיים של תל-אביב שווים בכמותם למשקעים של פריז, אלא שבפריז יורדים גשמים כל השנה ובתל-אביב בחורף בלבד. הרי שבשני המקומות האקלים איננו שווה.אך גם האבחנה של אקלים על פי טמפרטורה בלבד אינה מספקת. הטמפרטורה השנתית של עדן שווה בערך לזו של סינגפור – אך שני המקומות הללו נמצאים בשני אזורי אקלים שונים. לכן ממיינים את האקלים לפי שני היסודות האקלימיים הללו גם יחד, וכן לפי חלוקה פנימית של היסודות – עונות שנה, קיצוניות, טמפרטורה ועוד.
 
בחינה נוספת המאפשרת למיין את יסודות האקלים במקום בו אין די נתונים על המשקעים והטמפרטורות, היא הצמחייה הטבעית. צמחייה זו, אם האדם לא נגע בה, תלויה בהתפתחותה במידה רבה בתנאי האקלים הטבעיים, ולכן היא מהווה סימן מהימן לסיווג אזורי אקלים.

אקלים ומזג אוויר - אקלים מהו – קיימות 3 סיבות עיקריות לשוני באקלים:



1. מרחקו של המקום מקו המשווה – קו הרוחב בו האזור נמצא. טמפרטורה של אזור מסוים תלויה בזוית קרני החמה. האזור המשווני מקבל את הקרינה הרבה ביותר, אזור הקיץ התמידי. בין קווי רוחב אלו לחוגים הקוטביים נמצא האזור הממוזג, בו נראית השמש אפילו ביום הקצר ביותר וקיימות בו 4 תקופות שנה. בכיוון הקטבים נמצא האזור הקוטבי, אזור של חורף מתמיד.
 
2. מצבו של המקום יחסית לים. חבלי ארץ הסמוכים לים ממוזגים יותר בחורף מאשר חבלי ארץ המרוחקים מהים. בקיץ הם קרירים בדך כלל מחבלי ארץ המרוחקים מהים ושוכנים על אותו קו רוחב.

הקרבה לים משפיעה גם על כמות המשקעים, כפי שהיא משפיעה על הטמפרטורה. כמות הגשם היורד רבה יותר באזור החוף והולכת ומתמעטת ככל שגדל המרחק מהחוף. למרות זאת אין פירושו של דבר שכל הארצות הסמוכות לים נהנות מכמות גשם רבה. לדוגמא, מדבר סהרה משתרע עד לחוף הים, או אגן האמזונס בברזיל הנמצא במרחק 1,600 ק"מ מהים וזוכה לכמות גשמים רבה מאד.
 
3. גובהו של המקום מעל מפני הים. הגובה משפיע גם על הטמפרטורה וגם על כמות המשקעים.

אקלימו של כדור הארץ משתנה במרוצת הדורות, אם כי הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין. קשה לדעת אם בימינו משתנה האקלים באיזה חלק של התבל, כיוון שלא נוהל רישום נאות של שינוי האקלים זמן רב די הצורך.

הבדלי האקלים הם הסיבה העיקרית לשינוי הצמחייה בעולם כולו.

האקלים קובע במידה רבה את סוג הגידולים.

האקלים מכתיב לבני האדם את צורת הדיור שלהם, מה ילבשו ומה יהיה אורח חייהם. גזעים אנושיים שונים מסתגלים לסוגי אקלים שונים.

האדם יכול להסתגל לשינויי אקלים והוא למד ליצור לעצמו תנאי אקלים מלאכותיים. האדם המודרני נעזר בימינו באמצעים מכניים כדי ליצור אקלימים מלאכותיים נוחים לו בתוך חללים סגורים.

אקלים ומזג אוויר - אקלים מהו – ובמה הוא שונה ממזג האוויר?


 
אקלים ומזג אוויר הם שני מושגים שאנחנו משתמשים בהם פעמים רבות בחיי היום יום שלנו. נסה להיזכר כמה פעמים ביממה אתה שומע או משמיע משפטים כמו: "אוף איזה מזג אוויר" או "בחורף האקלים באזורנו קר וגשום" או משפטים דומים להם?

אקלים ומזג אוויר - מה המשותף לאקלים ולמזג אוויר?



גם האקלים וגם מזג האוויר מתייחסים לתופעות הקשורות לאוויר העוטף את כדור הארץ. כמו:

*טמפרטורות – מידת החום של האוויר.

*עננים – הצטברות של טיפות מים זעירות באוויר, ולפעמים גם של גבישי קרח זעירים.

* משקעים – גשם, שלג וברד. הם נקראים בשם זהב כי הם שוקעים מן העננים על פני כדור הארץ.

* לחות – כמות אדי המים שבאוויר.

* רוח – אוויר שנע ממקום למקום.

אקלים ומזג אוויר - ובמה האקלים ומזג האוויר שונים זה מזה? :



מזג האוויר מתאר את מה שקורה, או את מה שעתיד לקרות (לתיאור של מה שעתיד לקרות בתחום מזג האוויר, קוראים תחזית מזג אוויר) עם התופעות שפירטנו למעלה, במקום מסוים במשך תקופות זמן קצרות כמו שעות או ימים.

האקלים, לעומת זאת, מתאר את מזג האוויר שקיים בדרך כלל במקום מסוים במשך תקופות זמן ארוכות כמו חודשים או שנים רבות.

אקלים ומזג אוויר - ובמה האקלים ומזג האוויר שונים זה מזה? - פעילות:


 
פעילות:
 
1. לפניך כמה משפטים. כל אחד מהמשפטים מתאר מזג אוויר או אקלים. החלט לגבי כל משפט מה הוא מתאר, מזג אוויר או אקלים.
 
• אתמול ירדו 20 מ"מ גשם בקריית שמונה.

• במישור החוף יורדים בדרך כלל כ- 500 מ"מ גשם בשנה.

• באילת יהיה מחר חם מאוד – הטמפרטורות יגיעו ל- 40 מעלות צלזיוס.

• בהרי הגליל, הטמפרטורות האופייניות נמוכות יותר מאשר בעמקים.

• בשנה שעברה, בדיוק בפורים ירד שלג בהרי ירושלים.
 
2. אתם מתארים לתייר שהגיע לביקור בישראל את כמות המשקעים שיורדת בארץ בדרך כלל בחורף, ואת הטמפרטורות כאן בקיץ.

 כתוב: האם תיארת מזג האוויר או אקלים? הסבר את תשובתך.
 
3. ילדי כיתות ו' עומדים לצאת לטיול שנתי בעוד שבוע. הטיול ייערך בצפון הארץ, ויימשך יומיים. כדי לדעת אילו בגדים עליהם לקחת לטיול האם עליהם לברר מהו האקלים באזור, או מהו מזג האוויר הצפוי שם באותם ימים? הסבר את תשובתך.

אקלים ומזג אוויר - ממזג אוויר לאקלים



יש קשר הדוק בין מזג האוויר לבין האקלים: אפשר לקבוע מהו האקלים של מקום מסוים רק לאחר שאוספים נתונים על מזג האוויר במקום הזה במשך שנים רבות ומעבדים אותם בעזרת חישובים מתאימים.
 
כדי לדעת המו האקלים במקום מסוים אנחנו נעזרים בנתוני מזג האוויר שנאספים בתחנות מטאורולוגיות (תחנה שבה מודדים ועורכים תצפיות על מזג האוויר). בכל תחנה יש מכשירים שונים שבעזרתם אפשר למדוד את המרכיבים העיקריים של מזג האוויר. את הנתונים שנאספו בכל אחת מהתחנות האלה מרכזים בשירות המטאורולוגי שנמצא במרכז הארץ, בבית דגן.
 
את תוצאות מדידות המשקעים שנתקבלו מדי יום, מדי חודש ומדי שנה במשך שנים רבות, אוספים ומסכמים ואז, בעזרת חישובים מתאימים (למשל, חישוב ממוצע) אפשר לדעת מהי כמות המשקעים החודשית הממוצעת ומהי כמות המשקעים השנתית הממוצעת שיש במקום בו בוצעו המדידות.
 
מתוצאות מדידת הטמפרטורות אפשר לקבל נתונים לגבי:

- הטמפרטורה הגבוהה ביותר (מכסימלית) ביממה מסוימת. היא נמדדת בדרך כלל זמן מה אחרי שעת הצוהריים.

- הטמפרטורה הנמוכה ביותר (מינימלית) ביממה מסוימת. היא נמדדת זמן מה אחרי זריחת השמש.

את תוצאות מדידות אלה אוספים לאורך זמן ואז אפשר לחשב את הטמפרטורה היומית הממוצעת ואת הטמפרטורה החודשית הממוצעת וכו'.

אקלים ומזג אוויר - ממזג אוויר לאקלים - פעילות



פעילות:
 
1. אתה שומע מדי פעם ברדיו או בטלביזיה משפטים כמו:

- מחר יגיעו הטמפרטורות באילת ל- 40 מעלות צלזיוס.

- מחר הטמפרטורות בהרי הגליל יהיו מ- 8 מעלות צלזיוס ועד 15 מעלות צלזיוס.
 
למה הכוונה בכל אחד מהמשפטים: לטמפרטורות מכסימום, לטמפרטורות מינימום, או לשניהם גם יחד? הסבר.
 
2. אמצעי התקשורת מדווחים לנו מדי יום את תחזית מזג האוויר. בדרך כלל הם מגישים לנו נתונים על טמפרטורות מכסימום וטמפרטורות מינימום ולאו דווקא על הטמפרטורה היומית הממוצעת. שער מדוע.

אקלים ומזג אוויר - פעילות לגורמים לשוני באקלים:



כמות המשקעים הממוצעת בעמק החולה היא 500 – 400 מ"מ בשנה, ובמישור החוף הצפוני היא 700 – 500 מ"מ בשנה.

ציין: איזה גורם עשוי להשפיע על ההבדל בכמות המשקעים היורדת בשני המקומות? העזר באטלס.

שכבת האוזון בתהליך התאוששות



שכבת האוזון מתחילה להחלים אחרי עשורים של נזק, כך מדווחות היום שתי סוכנויות של האו"ם.
 
עם זאת, ארגון המטארולוגיה העולמי (WMO) ו-UNEP (המועצה הבינלאומית של הארגונים המדעיים), מסרו כי שכבת ההגנה, שתפקידה לסנן קרינת שמש רדיואקטיבית, אמנם מתאוששת אך לאט מהמצופה.
 
לדברי הסוכנויות, באזורים גדולים באירופה, דרום אוסטרליה, אמריקה הלטינית ואפריקה, שכבת האוזון תחזור למצב בו היתה לפני 1980, רק ב-2049, חמש שנים מאוחר יותר מהתחזית הקודמת שפירסמו בדו"ח המדעי האחרון בנושא שפורסם ב-2002.
 
התאוששותם של ה"חורים באוזון" אשר מעל אנטרטיקה, אשר גדלו משמעותית ב-30 השנים האחרונות, תתעכב, כנראה, עד שנת 2065, 15 שנים מאוחר יותר משפורסם בתחזית הקודמת. משמעותית ב-30 השנים האחרונות
 
"הסימנים הראשונים של הבראת האטמוספירה מראים כי איסור שימוש בחומרים הפוגעים בה הוא חיוני לשמירה על העולם בו אנו חיים", אומרים החוקרים, "אך ההחלמה האיטית היא עדות לכך שאל לנו לקחת כמובן מאליו את שכבת האוזון. יש לשמור עליה, ולהאיץ את המאמץ לשמור עליה מכמיקלים מזיקים".

הידלדלות שכבת האוזון



האוזון הוא גז רעיל הנמצא באטמוספירה המקיפה את כדור הארץ.

שכבת האוזון נמצאת בגובה של 40-20 ק"מ מעל פני כדור הארץ. שכבה זו מכילה ריכוז גבוה של גז האוזון ומהווה חלק משכבת הסטרטוספירה.
 
מולקולת האוזון מורכבת משלושה אטומים של חמצן הקשורים זה לזה, ולכן מסומנת O3. מולקולת חמצן בנויה משני אטומי חמצן קשורים ביניהם, ועל כן מסומנת O2.



 
 
 
שכבת האוזון בולעת את הקרינה האולטרה-סגולה אשר מגיעה לכדור הארץ מהשמש. קרינה זו מסוכנת ומזיקה מאוד ליצורים חיים מכיוון שהיא גורמת לשינויים בחומר התורשתי אשר נמצא בתאים של בני אדם, בעלי חיים וצמחים. בבני האדם למשל פוגעת הקרינה האולטרה-סגולה בעיניים ובעור וגורמת לקמטים, לפגמים ולמחלת סרטן העור. שכבת האוזון מסננת את הקרינה האולטרה-סגולה וכך מגינה על קיום החיים בכדור הארץ.
 
באטמוספרה קיים תהליך טבעי של שיווי משקל השומר על קיומה של שכבת האוזון: מולקולות של אוזון מתפרקות, ומולקולות אוזון חדשות נוצרות. תהליך מעגלי זה של פירוק אוזון ויצירתו שומר על החיים בכדור הארץ מפגיעתה המזיקה של הקרינה האולטרה-סגולה.
 
הפרת האיזון מתרחשת כאשר יותר מולקולות אוזון נהרסות ופחות מולקולות נוצרות. הפרת איזון זו גורמת להידלדלות בשכבת האוזון. ההידלדלות, המוגדרת כ"חור באוזון" - מאפשרת לכמות גדולה יותר של קרינה אולטרה–סגולה מסוכנת- להגיע אל פני כדור הארץ. הקרינה האולטרה-סגולה מסוכנת ופוגעת באופן ישיר ביצורים החיים, אך יכולה גם לגרום לנזקים במערכות אקולוגיות. לדוגמה: מעל אזור הקוטב הדרומי, באנטארקטיקה, הידלדלה שכבת האוזון. ההידלדלות הביאה לפגיעה בשרשרת המזון באזור זה, ולכן גרמה לפגיעה במערכות האקולוגיות באזור. הבנת הסכנות הנובעות מהידלדלות שכבת האוזון עוררה את החוקרים לחקור את התופעה ואת הגורמים להיווצרותה ולחפש דרכים למניעתה.

שכבת האוזון מראה סימני עיבוי



מחקר באו"ם: שכבת האוזון המגנה על החיים מהקרינה המסרטנת של השמש מראה לראשונה סימנים של התעבות, לאחר תקופת הידלדלות ארוכה. התופעה עשויה למנוע מיליוני מקרים של סרטן העור ומחלות אחרות

שכבת האוזון המגנה על החיים מהקרינה האולטרא-סגולה של השמש, הגורמת לסרטן, מראה סימנים ראשונים של התעבות לאחר שנים של הדלדלות מסוכנת. כך עולה ממחקר של האו"ם
 
על פי חוות הדעת של המומחים, הנתונים מראים על הצלחת איסור משנת 1987 על גזים עשויים ידי אדם הפוגעים בשכבת האוזון הגבוהה והרגישה, הישג שיעזור למנוע מיליוני מקרים של סרטן העור ומחלות אחרות.
 
החור באוזון, המופיע מעל אנטרטיקה, עצר גם הוא מלגדול בכל שנה, אם כי יעבור עשור עד שהוא יתחיל להתכווץ, נטען בדו"ח שהופק בשיתוף של הארגון המטארולוגי הגלובלי עם תוכנית הסביבה של האו"ם.
 
"פעולה בינלאומית באשר לשכבת האוזון היא סיפור הצלחה סביבתי משמעותי... דבר שכזה יעודד אותנו להציג את אותה רמת דחיפות ואחידות בהתמודדות עם האתגר הגדול אף יותר של השינוי האקלימי", אמר מזכ"ל הארגון המטארולוגי העולמי, מישל ג'ארוד.
 
מחקרים שבוצעו בעבר מורים על כך ששכבת האוזון הפסיקה את מגמת ההדרדרות שלה. "כעת מדובר בפעם הראשונה בה בדו"ח זה אנחנו אומרים כי נראים סימנים לגידול קטן בכמות האוזון. משמעות הדבר היא שההתאוששות של שכבת האוזון במונחים של סך האוזון רק החלה", אמר גיר בראטן, מנהל מדעי בכיר בארגון.
 
החור היה בשיאו בשנת 2006

ב-1987, פרוטוקול מונטריאול אסר או העלים בהדרגה את הכימיקלים פוליטי גזי החממה, לרבות CFC, שהיה בעבר בשימוש נפוץ במקררים ובמרססים.
 
"ההתקדמות שראינו במהלך שנות ה-90 היתה שהחור באוזון הלך וגדל משנה לשנה – התקדמות זו נעצרה, ולכן היא התאזנה", אמר בראטן. "לדעתנו ב-2025 בערך נוכל להגיד בוודאות שהחור באוזון הופך לקטן יותר", הוא מוסיף.
ההתקדמות תואץ ב-11 שנים לכל הפחות אם המלאי הנוכחי של חומרים מדללי אוזון – שרבים מהם מאוחסנים במקררים ומטפים – יושמד.
 
החור באוזון הגדול ביותר שנרשם היה כ-30 מיליון קמ"ר בשנת 2006. החור כעת מכסה כ-20 מיליון מ"ר – מספיק גדול בשביל לאפשר לירח לעבור דרכו, אך הוא עדיין לא הגיע לשיאו העונה. גודלו של החור משתנה משנה לשנה, באופן חלקי, בעקבות הטמפרטורה בחלק העליון של האטמוספרה.

מהי שכבת האוזון?



האוזון הוא גז רעיל שנמצא בשכבת הטרופוספרה ובסטרטוספירה של כדור הארץ (שכבה שהיא חלק מהאטמוספירה). שכבת האוזון באטמוספירה מסננת את הקרינה האולטרה סגולה המזיקה של השמש ומאפשרת בכך את קיומם של חיים על-פני כדור הארץ. במילים אחרות, אנו חייבים את חיינו לשכבת האוזון באטמוספירה.
 
כיום מתקיים מאמץ עולמי לשקם את שכבת האוזון, שנפגעה מאד במאה ה-20. עיקר הפגיעה בה אירעה עקב שימוש רב בחומרים כמו גז הפריאון, ששימש למיכלי ספריי וכגז קירור במזגנים ומקררים ישנים. גזים כאלו פגעו באוזון ודללו מאד את שכבת ההגנה שלו. קוראים להם כיום בקיצור CFCs.
 
בטמפרטורת החדר צבעו של האוזון הוא כחול בהיר. לאוזון מתייחסים בשני כינויים: "האוזון הטוב", על שום הגנתו מפני הקרינה האולטרה-סגולה המזיקה שבאה מהחלל. לעומתו מכונה האוזון גם "האוזון הרע", על שום הרעילות שלו ופגיעתו ביצורים חיים, שכן האוזון גורם לקשיי נשימה ולגירויים שונים.
 
השם "אוזון" פירושו בשפה היוונית "בעל ריח רע", כנראה בשל ריחו החריף של גז האוזון.

ראו סרטון שמסביר מהו האוזון:


סרטון על איך אתם יכולים לסייע במניעת החור באוזון:

שכבת האוזון - שכבת האוֹזוֹן והאטמוספרה כמסננת



מי מכם לא שמע על ה"חור" בשכבת האוזון? ביטוי זה הפך זה מכבר לחלק מהשפה המדוברת ונשמע לרוב בכלי התקשורת. אך האם באמת ברור לכם מהו אותו חור מסוכן, דרכו חודרת אל פני הארץ קרינה על-סגולה קטלנית והיכן הוא נמצא? האם הוא קיים גם מעל ארצנו?
 
"החור" נוצר מעל יבשת אנטארקטיקה, בתוך שכבת האוֹזוֹן, הנמצאת באטמוספרה בין הגבהים 20 ל-40 ק"מ מעל פני הקרקע. באזור זה נמצא ריכוז גבוה יחסית של הגז אוֹזוֹן.

למעשה שכבת האוֹזוֹן איננה שכבה אחידה ורציפה, כמו שכבת סלעים, אלא תחום גבהים באטמוספרה שהאוֹזוֹן נמצא בו, ואשר עובר שינויים גדולים מיום ליום וממקום למקום. תחום זה שהאוֹזוֹן נמצא בו נכלל בתוך שכבה הנקראת "הסְטְרָטוֹסְפֶרָה".

תצפיות מלמדות שקרינת השמש המגיעה לפסגת האטמוספרה משתנה כאשר היא עוברת בשכבת האוֹזוֹן: חלק ממנה נבלע בשכבה זאת ואינו מגיע אל הקרקע. חלק זה הוא הקרינה העל-סגולה, הידועה באנרגיה הגבוהה שלה וביכולתה להסב נזקים ליצורים חיים. אם כן, האטמוספרה פועלת כמסננת יעילה ומועילה - המולקולות של האוֹזוֹן בולעות היטב את הקרינה העל-סגולה המזיקה שמגיעה מהשמש, וכך הן מגינות על קיום החיים בכדור הארץ.

שכבת האוזון - אוויר, חמצן ויצירת אוֹזוֹן



האוֹזוֹן הוא גז חסר צבע ובעל ריח חריף. הוא מורכב משלושה אטומים של חמצן, והנוסחה הכימית שלו היא O3. זהו הוא גז פעיל ביותר מבחינה כימית, ובמגע עם חומרים בסביבתו הוא מגיב במהירות רבה.
 
המולקולה של החמצן באוויר, החיונית לנשימה של כל היצורים החיים, מורכבת משני אטומים בלבד, ובכך היא שונה מן המולקולה של האוֹזוֹן. השם "אוֹזוֹן" מקורו בשפה היוונית, ופירושו "בעל ריח רע". השם מבטא את ריחו החריף של הגז.
 
כמות האוֹזוֹן באוויר זעירה: מתוך מיליון מולקולות של אוויר, יש פחות מ-10 מולקולות של אוֹזוֹן! כמות זאת אינה אחידה. היא משתנה בגבהים שונים מעל הקרקע: כמעט אפס סמוך לפני האדמה, ועד לכמה אלפי מולקולות בלב שכבת האוֹזוֹן, ומלב השכבה הכמות יורדת עד אפס ככל שהגובה רב יותר.
 
אולם, כפי שנראה בהמשך, לכמות הזעירה של האוֹזוֹן יש חשיבות מכרעת לקיומם של החיים על פני כדור הארץ. יש המשווים את האוֹזוֹן, המועט והנדיר, למין תבלין מיוחד - קמצוץ ממנו הופך את התבשיל לנהדר, ובלעדיו - הכול תפל וחסר טעם!

שכבת האוזון - יצירה, הרס ושיווי משקל



האוֹזוֹן נוצר ונהרס בתגובה מעגלית ובשיווי משקל בין שני התהליכים: בכל רגע ורגע מולקולות של אוֹזוֹן מתפרקות, אך אל דאגה - אחרות נוצרות במקומן! שיווי משקל זה שומר על קיומה של שכבת האוֹזוֹן, למזלנו, והוא תוצאה של תהליכים טבעיים.

איך זה קורה?
 
כאשר הקרינה העל-סגולה של השמש פוגעת בחמצן שבאוויר, המולקולות שלו מתפרקות לשני אטומים של חמצן. כל אחד מהאטומים הללו יכול כעת לפגוש במולקולה חדשה של חמצן, להתלכד עמה ולהפוך למולקולה של אוזון.
האוזון נהרס בעת שהוא מבצע את פעולת ההגנה שלו: הוא בולע את הקרינה העל-סגולה המסוכנת מהשמש, ומתפרק בחזרה למרכיביו: אטום בודד ומולקולה של חמצן.
 
לכאורה, האוֹזוֹן נהרס - אבל, כאמור, אין צורך לדאוג!
 
אטום החמצן הבודד שנוצר, מגיב במהירות הבזק ונקשר למולקולה אחרת של חמצן. כך נוצרות מולקולות חדשות של אוֹזוֹן המוכנות "למלא את תפקידן" ולעצור קרינה על-סגולה נוספת...
 
תגובה מעגלית זאת המתרחשת סמויה מהעין גבוה מעלינו שומרת עלינו מפגיעתה הרעה של הקרינה העל-סגולה. ברור שאם נפגע בשיווי המשקל ונפר אותו על ידי הרס של יותר אוֹזוֹן ממה שנוצר בתהליכים הטבעיים נגרום לעצמנו סכנה גדולה. ואכן, תהליכים אלה הופרעו בשנים האחרונות על ידי גזים שונים שנפלטו לאטמוספרה - גזים מעשי ידי האדם.

שכבת האוזון - החור בשכבת האוֹזוֹן



במשך מיליארדי שנים התקיימה כמות כמעט קבועה של אוֹזוֹן בסטרטוספרה, ושום דבר לא קרה... עד שבשנים האחרונות, בעידן הטכנולוגי והמתועש, התערבותו של המין האנושי השפיעה בצורה דרמטית על המצב...
 
תחילת הסיפור בשנים 1970-1974. באותה התקופה סברו החוקרים שהסכנה היחידה לשכבת האוֹזוֹן היא הטיסות של מטוסים בגובה רב (למשל מטוס הקונקורד, העובר את המרחק מניו-יורק ללונדון בגובה של 20 ק"מ תוך 3 שעות בלבד). הם סברו שהמטוסים, המתקרבים לבסיס של שכבת האוֹזוֹן, פולטים ממנועיהם גזים שונים, ושגזים אלה מפרקים את האוֹזוֹן. לכן קמה התנגדות עזה לפיתוח נרחב של מטוסים אלה.
 
עד מהרה התברר שהנזק העיקרי לשכבת האוֹזוֹן מגיע ממקום אחר...
 
בשנת 1980 דיווחה תחנת המדידה המטאורולוגית הבריטית, אשר נמצאת במפרץ האלי באנטארקטיקה, על ירידה חדה בריכוז האוֹזוֹן בסטרטוספרה. החוקרים מדדו את הריכוז באמצעות בלונים, ומצאו שבחודשים ספטמבר-אוקטובר-נובמבר, הידלדלה שכבת האוֹזוֹן מעל אנטארקטיקה. הריכוזים שנמדדו היו קטנים ב-40% לעומת הערך הרגיל! חששם של החוקרים התאמת, ותמונות לוויין שצולמו מעל הקוטב הדרומי הוכיחו ששכבת האוֹזוֹן אכן נהרסת.
 
כך נולד הביטוי "החור באוֹזוֹן" המוכר לכולנו מאמצעי התקשורת. המשמעות של ה"חור" הזה באוֹזוֹן היא שכמות האוֹזוֹן פחתה בצורה חדה מאוד, וכך כמות גדולה של קרינה על-סגולה מסוכנת חודרת אל הקרקע.

שכבת האוזון - כיצד מודדים את ריכוז האוֹזוֹן?


ככל שיש יותר אוֹזוֹן בסטרטוספרה כך פוחתת כמות הקרינה העל-סגולה המגיעה לקרקע. לכן, כדי לדעת האם אנו מוגנים, או שמא הידלדלה שכבת ההגנה שמעלינו ויש "חור" בשכבת האוֹזוֹן, עלינו לדעת כמה אוֹזוֹן יש בסטרטוספרה. כיצד עושים זאת?
 
אפשר לחשוב על מספר דרכים למדוד את ריכוז האוֹזוֹן באוויר: למשל, לספור את המולקולות שלו... אבל זה לא כל כך מעשי. השיטה שמשתמשים בה מודדת את מידת יכולתו של האוֹזוֹן לבלוע קרינה על-סגולה.
 
העיקרון פשוט: עוצמת הקרינה העל-סגולה, שמגיעה מן השמש אל פסגת האטמוספרה, ידועה לנו. כדי לדעת מהי כמות הקרינה העל-סגולה ששכבת האוזון בלעה, צריך לבדוק מהי הכמות שמגיעה אל פני הקרקע. ואכן, עושים זאת באמצעות חיישן מיוחד. כאשר החיישן מותקן על לוויין, אפשר למדוד מהחלל את עוצמת הקרינה על פני הקרקע בשטח נרחב מאוד. "החלק שנעלם" - כלומר, כמות הקרינה העל-סגולה שנבלעה על ידי האוֹזוֹן כאשר היא עברה באטמוספרה, מתורגם לכמות (ערך מספרי שמייצג את כמות האוֹזוֹן).
 
בשיטה אחרת מודדים את ריכוז האוזון באמצעות בלוני מחקר ענקיים, היכולים לרחף לגובה רב. על גבי הבלונים מרכיבים את החיישן המיוחד למדידת ריכוז האוֹזוֹן וגם משדר, המעביר אל הקרקע את תוצאות המדידה.
 

שכבת האוזון - שינויים טבעיים בריכוזי האוֹזוֹן



הריכוזים של האוֹזוֹן בשכבת האוֹזוֹן באטמוספרה אינם שווים בכל מקום ומקום וגם אינם קבועים! ההיווצרות של האוֹזוֹן תלויה בקרינת השמש, ולכן בעונות השנה השונות ובקווי רוחב שונים נוצרים הבדלים טבעיים בעובי של שכבת האוֹזוֹן.

באזור קו המשווה שכבת האוֹזוֹן היא דקה ביותר, והריכוז שם נשאר קבוע כמעט כל השנה (ערכו כ-260 דובסון). דבר זה מפתיע, כי בקו המשווה קרינת השמש היא מרבית, והיינו מצפים לשכבה עבה יותר. אם כך מדוע הריכוזים הגבוהים ביותר של האוֹזוֹן אינם מתקבלים באזור זה, אלא דווקא באזורים הממוזגים (קווי-הרוחב 35-55)?
 
לעובדה זאת יש הסבר מעניין: אמנם רוב האוֹזוֹן אכן נוצר בסביבת קו המשווה, אך הוא אינו נשאר שם. הרוחות והזרימה האטמוספרית מסיעות אותו למקומות אחרים, צפוניים (או דרומיים) יותר. וכך, ככל שאנו מתרחקים מקו המשווה, נוצרים הבדלים בעובי שכבת האוֹזוֹן בין עונה לעונה, ממש כמו ההבדלים בתנאי מזג האוויר ובטמפרטורה.
 
נזק מסוג אחר נגרם לשכבת האוֹזוֹן בשל התפרצויות געשיות גדולות בכדור הארץ, המעיפות כמות עצומה של גזים ואפר געשי למרומי האטמוספרה.
 
הגזים הנפלטים מהרי הגעש, מכילים כמויות גדולות של גפרית, והם מפרקים את האוֹזוֹן ומפחיתים בצורה קשה את ריכוזו בסטרטוספרה.
 
עוד גורם טבעי לשינוי של ריכוז האוֹזוֹן הוא מחזור הפעילות של השמש. ידוע לנו שהשמש "פעילה" או "שקטה" במחזור של 11 שנים - זהו מחזור כתמי השמש. ואכן, בשנים שהשמש "פעילה" בהן, היא פולטת יותר קרינה על-סגולה. במצב זה יש עלייה בריכוז האוֹזוֹן באוויר. בשנים שהשמש "שקטה" בהן - הריכוז יורד מעט. בסך הכול, השינויים האלה הם קטנטנים ומגיעים רק ל-2 עד 4 אחוזים מהערך הרגיל.
 
המדידות והמחקרים מראים ששינויים טבעיים אלה הם כמעט מאוזנים לחלוטין, וששיווי המשקל בין היצירה וההרס של האוֹזוֹן בטבע נשמר כמעט במלואו.

שכבת האוזון - הגנה על הגוף מפני קרינה על-סגולה


חלק קטן מהקרינה העל-סגולה בכל זאת מגיע אלינו והוא זה שגורם לנו להשתזף, לצבעים לדהות ולעיתונים להצהיב...
 
ומי לא שמע על "מקדמי ההגנה" של משחות השיזוף למיניהן, האמורות להגן על העור מפני הנזקים של קרינת השמש? ומי לא ראה את המדבקות על גבי העדשות של משקפי השמש הכהות "הגנת UV"? כל אלה מלמדים על כך שבקרינה העל-סגולה יש סכנה רבה העלולה לגרום לסרטן העור.
 
ניסיונות מעבדה ותצפיות לימדו את מדענים שאילו הייתה מגיעה יותר קרינה על-סגולה לקרקע, היה הדבר גורם ליותר מחלות עור, ליותר עיוורון וליותר פגיעות בחומר התורשתי של בני האדם, וכן פוגע קשות בצמחים ובבעלי חיים שונים.
 
באזור מיוחד כמו אנטארקטיקה, כל שרשרת המזון עלולה להינזק. הפלנקטון רגיש מאוד לכל שינוי, והוא עלול להיפגע, ובעקבותיו יינזק כל מי שניזון מממנו - דגים, עופות ויונקים אחרים. במערכת אקולוגית רגישה, כמו באנטארקטיקה, לפגיעה באוֹזוֹן יש משמעות עצומה.

שכבת האוזון - ניסיון מציאת פיתרון לתעלומת החור באוֹזוֹן



שנים של מאמצי מחקר הוקדשו לפתרון תעלומת החור באוֹזוֹן, ושאלות רבות הטרידו את החוקרים: מדוע החור נוצר מעל הקוטב הדרומי? האם הוא מתפשט למקומות אחרים? מה גורם להיווצרותו? ומה קורה מעל הקוטב הצפוני?
 
מאמצי המחקר נשאו פרי: הסתבר שחומרים כימיים הנקראים "פריאונים" ("CFC"), הם המשמידים את האוֹזוֹן. חומרים אלה מכילים את היסודות כלור ופלואור, והם הומצאו בשנת 1928 עבור תעשיית המקררים.
 
כיום הם נמצאים במיליוני מקררים ומזגני אוויר. החומרים האלה יציבים מאוד ואינם מגיבים בכלל עם סביבתם. הם בטיחותיים ולא רעילים, ולכן הם נפוצים מאוד בשימושים רבים.
 
כאשר נקב נוצר במקרר או במזגן אנו רגילים לתאר את התקלה במשפט: "הגז ברח...", ואכן זה בדיוק מה שקורה! פריאונים נפלטים אל האוויר ואט אט הם מטפסים אל הסטרטוספרה. התהליך אורך שנים, הם נישאים ומוסעים ברוחות ובמערבולות ומצטברים לכמויות ניכרות.

באזורים מסוימים בסטרטוספרה נמצאו ריכוזים גבוהים של הפריאונים, אך בייחוד גדול הריכוז מעל הקוטב הדרומי.
מדוע זה קורה?
 
באזור הקוטב הדרומי הטמפרטורות נמוכות מאוד, ובגובה 20-30 ק"מ מעל הקרקע מופיעים ענני קרח מיוחדים, שאינם נמצאים כמעט במקום אחר בכדור הארץ. על גבי גבישי הקרח בעננים אלה מתרחשות תגובות כימיות הגורמות לפירוק המולקולות האדישות והיציבות של הפריאונים. כאשר הפריאונים מתפרקים, משתחררים לאוויר היסודות כלור ופלואור - שני "זוללי אוֹזוֹן" מובהקים, המשמידים במהירות את שכבת האוֹזוֹן.
 
מה אפשר לעשות כדי למנוע את הנזק?
 
מדינות העולם נרתמו לפתרון הבעיה וסיכמו ביניהן על הפסקת הייצור והפליטה לאוויר של הפריאונים המזיקים. נחתמו אמנות בינלאומיות ונחקקו חוקים שאוסרים שימוש במוצרים המכילים את התרכובות האלה. מוצרים חויבו לשאת תווית "ידידותי לאוֹזוֹן" כדי לסמל שהם אינם מכילים פריאונים מסוכנים. הקונים ברשתות השיווק הוכיחו שהם מבינים את חומרת המצב, ונמנעו מלקנות מוצרים שאינם מכילים סימון זה.
 
אך למרות צעדים אלה, שכבת האוֹזוֹן עדיין סובלת מכמויות הפריאונים שכבר השתחררו לאוויר, והריכוזים בה מצטמצמים מאוד, עד כדי היעלמות מוחלטת לתקופות קצרות.
 
מלבד זאת, הסכנה אינה אורבת רק לחיים באזורים הקרובים לקוטב הדרומי. תצלומים מלוויינים הראו שהחור באוזון מתפשט גם לעבר אוסטרליה, ניו זילנד וצ'ילה. סכנת הקרינה העל-סגולה לתושבי אזורים אלה הופכת להיות מוחשית ביותר. אולם הבעיה אינה רק של תושבי החצי הדרומי של כדור הארץ - בשנים האחרונות נתגלו ריכוזים מדאיגים של פריאונים גם באזור הקוטב הצפוני.
 
מה העתיד צופן לנו?
 
גם אם נקפיד לשמור על התקנות הבינלאומיות הנזק לאוֹזוֹן עתיד להימשך עד אמצע המאה ה-21. אך יש תקווה - אם נעשה זאת תתאושש שכבת האוֹזוֹן לקראת שנת 2050, והיא תשוב לגודלה הרגיל ולהגנה המלאה שהיא מספקת...

יום שני, 4 ביולי 2016

היווצרות היקום - מהו גיל היקום?


שאלת היווצרות היקום או ראשית היקום מעסיקה את האדם מימי קדם. עוד קודם להתפתחות כלים מדעיים נודעו תשובות מגוונות לשאלת בריאת העולם באמצעות הדת, הפילוסופיה, המיסטיקה והמיתולוגיה. במדע המודרני עוסקות הקוסמוגוניה והקוסמולוגיה בשאלה זו.

לפי התאוריה המקובלת החל היקום במה שמכונה המפץ הגדול - אשר אירע לפני כ-13.8 מיליארד שנה. ההתחלה הייתה נקודת אנרגיה חסרת ממדים, עבור דרך פאזות שונות של אנרגיה, חלקיקים, כוחות פיזיקליים, היווצרות יסודות כימיים ועד להתגבשות צבירי חומר שהיוו את חומר הגלם למבנים השונים ביקום. כל זה בתהליך בלתי פוסק של התפשטות, או עדיף לומר התנפחות - תהליך הנמשך עד היום ויימשך גם בעתיד, ומתבטא בכך שצבירי הגלקסיות מתרחקים אחד מן השני כפי שגילה אדווין האבל, ומביא להנחה שפעם הם יצאו מנקודה אחת. עובדה נצפית זו תומכת במודל המפץ הגדול, כמו גם גילוי קרינת הרקע הקוסמית באמצעים תצפיתיים שונים הן מהארץ והן מהחלל.
 
אחת הביקורות המושמעות ביחס לתאוריית המפץ מתייחסת לשלמותה. מחקרים גורסים כי התאוריה אינה יכולה להיחשב שלמה, מאחר שהיא מניחה תנאים מקדימים טרם ההיווצרות, ולפיכך אינה מסבירה בריאה יש מאין- או בעצם מכלום. בניסיון לפתור בעיה זו, תאוריות שונות כבר הציעו כי היקום נוצר מ"כלום", לדוגמה: תאוריית CEN.

היווצרות היקום - מהו גיל היקום?



לאורך שנים רבות נאבקו אסטרונומים כדי לחשב את גיל היקום. הערכותיהם המוקדמות נעו בין 10 ל-20 מיליארד שנה, תחום מתסכל מבחינת המרחב שבו. התלבטויות אלה נמשכו עד לשיגור טלסקופ החלל האבל, הקרוי על שם האסטרונום שהחל לפני 70 שנה לחקור את גיל היקום.
 
אדווין האבל גילה שקצב התרחקות הגלקסיות זו מזו יחסי למרחק שלהן. קצב ההתפשטות קבוע האבל הוא המפתח לחישוב גילו וגודלו של היקום. אבל כדי לזהות את הקבוע באופן חד-משמעי יש לערוך מדידות מדויקות של הגלקסיות המרוחקות.
 
בחודש מאי 1999 פרסם צוות בראשות וונדי פרימן ממכון קרנגי בוושינגטון הבירה, את תוצאות המדידות שנערכו באמצעות טלסקופ האבל בשמונה השנים שבהן עסק האבל בתצפיות עד אז.
 
היקום מתפשט בקצב של 21 קילומטרים בשנייה, והגיע עד כה עד למרחק של כמיליון שנות אור. מכאן שגילו המשוער של היקום הוא 12 מיליארד שנה, בערך כגיל הכוכבים הוותיקים ביותר. המספר החדש פותר סתירה מביכה: הערכות מוקדמות יותר העלו שהיקום צעיר מגיל כוכביו הקשישים.
 
"סוף-סוף, אחרי כל השנים הללו", אומרת פרימן, "נכנסנו לעידן הקוסמולוגיה המדויקת. מעתה נוכל להתפנות לתמונה הרחבה יותר של מוצא היקום, התפתחותו ועתידו". האם המספר החדש הוא באמת המלה האחרונה? לא בדיוק. בחודש יוני 1999 דיווחו אסטרונומים שהשתמשו במערך נרחב של רדיו טלסקופים על מדידות לגלקסיה מרוחקת אשר "מצעירה" את היקום ב-15 אחוז לעומת התוצאות של פרימן.

היווצרות היקום - ההתייחסות הדתית



ההתייחסות של הדתות להיווצרות היקום השתנתה במהלך ההיסטוריה.
 
היהדות, המבוססת על התיאור בספר התנ"ך, מאמינה בבריאת העולם. לפי אמונה זו נברא העולם על ידי הבורא. על פי פשט הכתוב בתנ"ך העולם נברא לפני פחות מששת אלפי שנה, כמו כן התנ"ך מפרט את המהלכים בבריאת העולם וסדרם הכרונולוגי.
 
בקרב היוונים הקדמונים התקיימו שני זרמים בנוגע להיווצרות העולם: הזרם שבראשו עמד אפלטון טען שהאל הקדמון ברא את העולם מחומר קודם, כיוון שאפילו הוא אינו יכול לברוא יש מאין. הזרם שבראשו עמד אריסטו טען שהעולם נצחי ממש כשם שהאל נצחי. קיום העולם תלוי ברצון האל, אולם לא היה רגע בריאה בפועל. היקום הוא מחזורי ולכן אין לו התחלה או סוף. אמונה זו היא המקבילה העתיקה לתאוריה המודרנית בדבר "המצב היציב".
 
הנצרות, בדומה ליהדות שממנה הושפעה, המירה את הזמן המחזורי בזמן לינארי שבו אירעו כל מיני אירועים שבמרכזם האדם.
 
כיום, לאחר הקבלה של תאוריית המפץ הגדול על ידי המדענים, רואים בכך חלק מהבריאתנים את ניצחונה של תאוריית הבריאה. עם זאת, רבים אחרים ממאמיני דתות שונות אינם מקבלים תאוריה זו כלל.
 
בקרב היהדות הדעות חלוקות. ישנם אנשים המסרבים לקבל את תאורית המפץ הגדול ודבקים אך ורק בגרסה המקראית. לעומתם ישנם המקבלים את התאוריה המודרנית ומיישבים את הסתירות-לכאורה בין הדת למדע בנושא זה.

איך נברא היקום יש מאין?



ד"ר מאיה לינקולן וד"ר אבי וסר רותמים במחקר חדש את תחום מערכות המידע על מנת להסביר את התופעה הקוסמולוגית המסקרנת מכל – היווצרות היקום יש מאין
 
האם אפשרית בריאה של עולם יש מאין? מה היה לפני המפץ הגדול בעקבותיו נוצר היקום? תיאוריה חדשנית שהוצגה על ידי ד"ר מאיה לינקולן וד"ר אבי וסר מאוניברסיטת חיפה, מספקת מענה מקיף בנוגע לאחת מהשאלות המרכזיות והעתיקות ביותר של המדע. התיאוריה, “Creatio ex Nihilo” , שפורסמה בכתב העת “Physics of the Dark Universe” מתבססת על עקרונות מחקר מעולם מערכות המידע – תחום התמחותם של שני החוקרים, ומסבירה כיצד היקום נוצר מ"כלום".
 
השאלה "מה היה קיים לפני שהיקום נוצר" ריתקה את המין האנושי מאז ומעולם ועוררה מחקר אינטנסיבי בנושא. התיאוריה המקובלת כיום ביחס להיווצרות היקום היא תיאוריית "המפץ הגדול", הגורסת כי תחילת היקום בנקודה בודדת – בה רוכזו כל החומר והאנרגיה הקיימים. בעקבות המפץ נוצר היקום אותו אנו מכירים כיום, כמו גם ממדי הזמן והמרחב הפיסיקליים. אולם, תיאוריית המפץ אינה יכולה להיחשב שלמה, מאחר והיא מניחה תנאים מקדימים טרם ההיווצרות, ולפיכך אינה מסבירה בריאה יש מאין- או בעצם מכלום. בניסיון לפתור בעיה זו, תיאוריות שונות כבר הציעו כי היקום נוצר מ"כלום", כשהכלום הזה השתנה מהצעה להצעה – אך בכל אופן לא היה באמת נקי מתוכן באופן מוחלט.
 
אולם כעת, ודווקא מתחום שנראה מרוחק מאוד מתחום הקוסמולוגיה והפיזיקה התיאורטית, מגיעה תיאוריה חדשה המסבירה כיצד המציאות החומרית נוצרה מתוך הכלום. והתחום הדי מפתיע הוא חקר מערכות מידע. "ישנן תיאוריות המתייחסות ליקום הנוכחי כאל מערכת מידע עצמאית, המתופעלת על ידי תוכנה שמזינה את עצמה. כלומר, ניתן לדמות קיום 'קוד מקור' שעל פיו חוקי הפיסיקה מתנהלים", מסבירה ד"ר לינקולן כיצד היא וד"ר וסר הגיעו בכלל לחשוב על היווצרות היקום.

לדברי החוקרים, במונחים של מערכות מידע, ניתן להציג "כלום" כשווה ערך למערכת הכוללת אינסוף מידע ואינסוף מידע נגדי, אשר מתקיימים בו-זמנית ולכן בפועל מבטלים זה את זה. "מערכת כלום" כזו כוללת אינסוף של שני סוגי המידע הזה, כשהתוצאה של מכלול המערכת היא העדר חומר, העדר אנרגיה ולמעשה קיום פיסי של שום דבר במונחי מידע. על פי התיאוריה החדשה, טרם בריאת העולם, נמצאה מערכת זו בסימטריה – כאשר אינסוף רכיבי המידע ורכיבי המידע ההופכי מנטרלים זה את זה. אולם, תופעה ידועה מתחום הפיזיקה היא שבמערכות מסוג זה נוצרות "שבירות ספונטניות" של סימטריה, כאשר ביט של מידע לא מתחבר עם ביט מידע הופכי המבטל אותו.
 
שבירה מסוג זה מייצרת אינפורמציה ובעקבותיה אנרגיה, והופכת למעשה את מערכת המידע מ"מערכת כלום" למערכת חומרית. בנקודה זו מתחברת התיאוריה לתיאורית המפץ הגדול ולתיאוריות המקובלות להיווצרות היקום, בעצם מהשלב שבו היקום הופך לחומרי.
 
"גם כיום ישנן תופעות פיזיקליות ביקום – המדגימות היווצרות 'יש מאין', מה שמחזק עוד יותר את התיאוריה שלנו בדבר השבירות הספונטניות של הסימטריה בין רכיבי המידע ורכיבי ה'אנטי מידע'. על פי התיאוריה שלנו, היקום הוא מכונה בעלת הזנקה עצמית (“Self-excited machine”), שמייצרת מידע ויודעת לקרוא את 'הקוד של הטבע' וכך ממשיכה ליצור עוד ועוד שינויים, ועוד ועוד מידע חדש", ציינה ד"ר לינקולן.
 
התיאוריה החדשנית מסבירה היטב תופעות נוספות מתחום הפיזיקה התיאורטית – שחלק מהן נחשבו בלתי פתירות עד היום– כמו עצם קיומו של החוק השני של התרמו-דינאמיקה, התופעה מתחום פיסיקת הקוואנטים בדבר היווצרות של חלקיקים וירטואליים בריק, תופעת ה"חומר" ו"אנטי-חומר" ועוד תופעות אותן מתעתדים החוקרים להסביר במחקרי המשך.

גילוי כוח הכבידה



חשבתם פעם על העובדה שכאשר אנו קופצים למעלה אנו תמיד יורדים למטה? למה כשאנו מחזיקים פריט מסוים ביד ואז עוזבים אותו הוא נופל? למה יש גיאות ושפל באוקיינוס? כיצד ניתן לשלוח מעבורות חלל אל החלל? הכיצד ייתכן שהירח, השמש ויתר הכוכבים עומדים גבוה מעל פני כדור הארץ ולמרות ששום דבר הנראה לעין מחזיק אותם הם אינם נופלים עלינו?

לכל העובדות המדהימות האלה יש הסבר פיזיקלי[L1] משותף, כוח הפועל על הכל בייקום כולו. לכוח זה קוראים כוח הכבידה או כוח המשיכה.

מה שמשותף לכל פעולה המתבצעת הוא שכדי לבצע פעולה מסוימת צריכה להיות מידת מה של תנועה וכדי לבצע תנועה צריך להיות כוח מסוים שיאפשר את התנועה. האם ייתכן שהכוח המניע את כל התנועות הוא אותו כוח?

לפי תורתו של ניוטון, למרות שישנן דרכים שונות להפעיל את הכוח שיגרום לתנועה, כמו על ידי מגע בזמן שאנו מקפיצים כדור או שלא על ידי מגע כמו סיבוב כדור הארץ, עדיין הכוח המניע את כל הדברים הוא אותו סוג של כוח.

כבר במאה ה-15 מדענים כגון, קופרניקוס, קפלר וגלילאו גליליי החלו לשער שישנו כוח המניע את היקום, זאת אומרת שקיים כוח משיכה חזק שפועל בין הארץ לבין פרטי השמיים שסביב כדור הארץ.

הם האמינו שכדור הארץ והכוכבים השונים מסביבו נשארים במקומם עקב כוחות שווים הפועלים על כל הגופים, אשר פועלים בכל הכיוונים וכך הם מבטלים זה את זה.



בשנת 1642 נולד בבריטניה תינוק ושמו אייזיק ניוטון. בתור ילד קטן חווה אייזיק ילדות לא קלה במיוחד ולמרות הכל אייזיק הקטן היה ילד חכם במיוחד שאהב לעשות חישובים על כל דבר, אפילו חישב את מהירות הרוח בכדי לנצח בתחרות קפיצות. בנוסף, הוא אהב להמציא דברים כגון שעוני מים ושמש, דגמים מכניים של טחנות רוח ועוד.
 
בבית הספר לא היה אייזיק מוצלח במיוחד וככל הנראה הוא סבל מהפרעות קשב ודיסלקציה, הוא היה מפוזר ומרחף, אך המגבלות הללו לא מנעו ממנו להפוך לגאון, הוא היה מדען, מרצה באוניברסיטה, עסק בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה, הפילוסופיה[L2] וגם באלכימיה[L3].
 
בין גילויו והמצאותיו השונות, מוכרים הם שלושת חוקי התנועה, הנמצאים בשימוש עוד היום.  בנוסף, הוא היה הראשון שתיאר את צבעי הספקטרום המרכיבים את האור הלבן, מחקר שהביא לעיצוב טלסקופ חדש. כדי להוכיח זאת, הוא המציא מתמטיקה חדשה שהוכיחה את השערותיו.
 
האגדה מספרת שיום אחד בשנת 1666 אייזיק ישב מתחת לעץ תפוחים, כאשר לפתע תפוח ניתק מן העץ ונפל על ראשו של אייזיק. נפילת התפוח עוררה אצלו שאלה מהותית ביותר, הכיצד ייתכן שתפוח קטן שמתנתק מהעץ נופל ארצה ואילו הירח שהוא גוף ענק אינו נופל עלינו?
 
כך החל אייזיק לחשוב שיש כוח המופעל על הכל הגופים בטבע, זהו כו הכבידה. הוא ידע שתגלית כזו חשובה למדע, לכן הוא לא מיהר לפרסם את רעיונותיו אלא שחקר את הנושא לעומק במהלך 20 שנה.
 
בזמן הזה הוא אסף נתונים על המרחקים בין הירח והשמש לכדור הארץ ועוד. נתונים אלו עזרו לו לשער את הרעיון הכללי לו הוא קרא "הכבידה (גרביטציה) העולמית".
 
בשנת 1674 העלה רוברט הוק את הרעיון על קיום כוח משיכה הגורם לתנועת כדור הארץ סביב השמש ושכוח זה הולך ופוחת ככל שהמרחק בין הגופים גדול יותר.
 
ככל הנראה אייזיק נעזר לא רק ברעיונותיו האישיים שלו אלא שהוא נתמך גם בהשערותיו של רוברט הוק ובתגליותיהם של אסטרונומים כמו קופרניקוס, גלילאו וקפלר.
 
עקרון הכבידה העולמית של ניוטון קובע שכל שני גופים חומריים מושכים זה את זה בצורה הדדית. כל גוף הוא בעצם ריכוז של חומר וככל שכמות החומר בגוף גדולה יותר הוא מפעיל כוח משיכה במידה גדולה. 
 
לדוגמה, כדור הארץ שהוא גוף המכיל כמות חומר גדולה מאוד, מפעיל כוח משיכה גדולה מאוד על הגופים הנמצאים סביבה. דוגמה נוספת היא השמש, גוף שמכיל את רוב החומר במערכת השמש שלנו, לכן היא בעלת הכוח העיקרי וכל הגופים האחרים מסתובבים סביבה.
 
כמו כן, אייזיק האמין שהכוח חייב להיות מופעל על ידי מגע כל שהוא, לכן הוא טען שהמשיכה שבין השמש לבין הארץ או הירח, הנמצאים בחלל, איננו ריק אלא מלא בחומר הנקרא 'אתר' שדרכו עוברים כוחות המשיכה.
 
למרות שגם היום משתמשים בחלק מחוקי ניוטון, חלו עליהם כמה שינויים מהותיים בעקבות תגליתיו של אלברט איינשטיין ופירסום תורת היחסות הפרטית והכללית שלו, בתחילת המאה ה-20 כאשר התרחשה מהפכה פילוסופית-מדעית חדשה שהובלה על ידיו של איינשטיין.
 
אייזיק היה איש צנוע ובהזדמנות שמעו אותו אומר "לא היתה לי גאוניות מיוחדת, היתה לי רק היכולת לחשוב בסבלנות". על פעולותו הרבה והחשובה למדע זכה אייזיק לתואר האצולה "סיר". אייזיק ניוטון מת בשנת 1727 בגיל 84.
 
הידעת?

שנת 1682 הייתה שנת פירסום גדולה לתיאוריה של אייזיק. באותה שנה הופיע שביט[L4] בשמים. אדמונד האלי, שהיה ידידו הטוב של אייזיק, טען שהשביט שהופיע בשמיים הוא אותו שביט שהופיע קודם לכן בשנת 1456, בשנת 1531 ובשנת 1607. אדמונד חישב שעל פי עקרון הכבידה העולמית של חברו, יופיע השביט שוב בשנת 1758. למרות שבשנה זו הם כבר לא היו בין החיים השביט אכן הופיע בדיוק במועד. שנים מאוחר יותר נקרא השביט הזה על שמו של האלי ועדיין ניתן לראותו בשמיים לפי חישובו של אייזיק.

כוח המשיכה


 
מאת ד"ר דון ב' דה יונג
 
כשהראש חושב על אלוהים נופלים תמיד על הרגליים
 
כוח המשיכה הוא הכוח שגורם לנו להישאר על הקרקע. זהו אותו כוח שגורם לכדור הארץ לנוע סביב השמש. כוח המשיכה גורם לגשם לרדת ולמי הים לִגאוֹת. הכוח המסתורי הזה מרתק מדענים רבים, בעיקר משום שהוא מעניק יציבות לכדור הארץ. כיצד פועל כוח המשיכה אפילו בחלל, ובכלל, מאיפה הוא בא? המדע מתקשה למצוא הסברים לחוקי הטבע הבסיסיים, כי גם המדענים יודעים שחוקים אלו לא יכלו להתפתח בהדרגה (כפי שטוענים המדענים לגבי מוצא האדם). חוקים אלה היו חייבים להיות קיימים מאז ומתמיד. האמת היא שכוח המשיכה, כמו חוקים מורכבים אחרים, הוא עדות מכרעת לכך שאלוהים ברא את העולם.

כוח המשיכה - מהו כוח המשיכה?



גלילאו, שחי בין השנים 1564-1642, טען שהתאוצה של גוף נופל אינה תלויה בגודלו. אייזק ניוטון (1642-1727) תיאר מאוחר יותר את כוח המשיכה. לדבריו, כל העצמים בעולם נמשכים זה אל זה. בסוף המאה ה-18 נמצאה שיטה מדויקת לחישוב כוח המשיכה. מעניין שאותם מדענים שהיו חלוצים בגילוי כוח המשיכה והגדרתו, הבינו היטב את המקור של הכוח הזה:
 
גלילאו אמר: "כתבי הקודש והטבע נוצרו על ידי אלוהים".
 
ניוטון אמר: "המערכת המופלאה הזו של המשיכה בין השמש למערכות הכוכבים ולכוכבי השביט תוכננה ומתקיימת על ידי גורם אינטליגנטי".
 
ניוטון אמר גם: "כשגיבשתי את העקרונות אודות מערכת השמש, חשבתי על ההשפעה של העקרונות על אמונתו של האדם באלוהים. אין דבר שמשמח אותי יותר מהעובדה שהעקרונות מעצימים אמונה זו".
 
ברוב ספרי המדע המודרניים כבר אי אפשר למצוא את הציטוטים האלה ושכמותם. הספרים מדברים על כוח המשיכה, אבל מתעלמים מהשאלה כיצד הוא נוצר.
 
לכוח המשיכה יש תכונות יחודיות:
 
1. כוח המשיכה אינו משתנה עם הזמן. מדענים רבים חיפשו גורמים שמשנים את הכוח הזה, אבל ללא הצלחה. רבים סברו (ועדיין סוברים) שבעבר הרחוק היה כוח המשיכה חזק יותר, והוא שגרם למפץ הגדול ולמיקום הכוכבים בחלל. אבל כל הממצאים מעידים על כך שכוח המשיכה לא השתנה.
 
2. כשמתעלמים מהחיכוך עם האוויר, גופים בגדלים שונים נופלים באותה מהירות.
 
3. כוח המשיכה תמיד גורם להתקרבותם של גופים זה לזה, בניגוד לכוחות אחרים, כמו הכוח המגנטי, שלפעמים מקרבים ולפעמים מרחיקים. כוח המשיכה הוא בעצם הדבק שמחזיק את העולם. הוא האחראי לכך שהגלקסיות השונות לא יתרחקו זו מזו.
 
4. אין דרך לעצור או לבטל את כוח המשיכה. עצם שנכנס בין שני עצמים אחרים אינו משנה במאומה את כוח המשיכה שביניהם. כלומר, אין כוח שמנוגד לכוח המשיכה. הרגשת חוסר המשקל שחווים בפרק השעשועים למשל, נובעת מתנועות נפילה רגעיות. האסטרונאוטים נראים חסרי משקל רק משום שהמשיכה שלהם לכדור הארץ מתאזנת על ידי כוחות צנטריפוגליים, שמקורם בגורמים אחרים.
 
5. כוח המשיכה אינו תלוי בהרכב החומר, אלא רק במסה שלו ובמשקלו. על גושי זכוכית, עופרת, קרח ושעווה פועל אותו כוח משיכה - בתנאי שהמסה שלהם שווה.
 
6. כוח המשיכה נחלש כשהמרחק גדל, אבל אין לו סוף. כוח המשיכה פועל בין כדור הארץ לירח, וגם בין גלקסיות שמרוחקות זו מזו מרחק של מיליוני שנות אור.

כוח המשיכה - כוח המשיכה וכתבי הקודש



שני פסוקים מדברים על כוח המשיכה. שאול השליח כתב על המשיח: "הכול קיים בו" (קולוסים א' 17). משמעות המילה "קיים" ביוונית היא "להיות ביחד" או "להחזיק". המילה הזו שימשה כדי לתאר כד ש"מחזיק" את המים, ואינו נותן להם להתפזר. הבניין הדקדוקי ביוונית מציין פעולה מתמשכת, שהתחילה בעבר ועדיין נמשכת. כלומר ישוע גרם לכך שהכול יתקיים, והוא עדיין דואג לכך שכל דבר ישאר במקומו. כוח המשיכה הוא אחד הכוחות שיצר ישוע, בורא העולם. כוח זה קיים עד היום בלי פגם. תארו לכם מה היה קורה אילו הפסיק אלוהים לקיים את כוח המשיכה. כדור הארץ, הירח והכוכבים היו מתפוררים בִּן רגע.
 
באיגרת לעברים כתוב שהמשיח "נושא כול בדברו רב הגבורה" (א' 3). המילה "נושא" פירושה מקיים את הכול, גם את כוח המשיכה. המילה "נושא" אינה מתארת רק נשיאת משקל, אלא גם שליטה מלאה. ישוע שולט בכול ומקיים הכול בדברו רב הגבורה.

כוח המשיכה - כוח המשיכה והמדע המודרני



המדע בימינו מכיר בארבעה כוחות עיקריים: הראשון הוא הכוח האלקטרומגנטי, שבעזרתו פועלים מנועים חשמליים, מקלטי הרדיו והטלוויזיה ומכשירים רבים נוספים. הכוח השני והכוח השלישי הם כוחות גרעיניים, שנוצרים בגרעין האטום. אחד מהם נחשב לחזק והשני לחלש. הכוח הרביעי הוא כוח המשיכה, שחלש פי 1040 מהכוח האלקטרומגנטי. בימיו של ניוטון, כוח המשיכה היה הכוח היחידי שהכירו המדענים. כוח המשיכה שולט על הכוחות האחרים כשמדובר בעצמים מן החלל (ראה תרשים מספר 2).
 
במשך השנים ניסו הפיזיקאים לאחד את ארבעת הכוחות ולמצוא קנה מידה אחד שייצג את כולם. ההצלחה הראשונה הושגה לפני כ-150 שנה, כשמדענים הצליחו לאחד כוח חשמלי וכוח מגנטי, ולבטא את שניהם בערך אחד שמייצג את הכוח האלקטרומגנטי. כוח המשיכה נותר לבדו. כדי לאחד את כוח המשיכה עם הכוחות האחרים חייבים לבטא אותו בערכים של גל וכמות (קוונט). אבל עד היום לא הצליחו המדענים להוכיח שכוח המשיכה נע בגלים, או שיש חלקיקים שנעים ויוצרים אותו. יתכן שלעולם לא תימָצא דרך לבטא את כל הכוחות בערך אחד. אולי משום שכמו הבריאה עצמה, כוח המשיכה נשגב מיכולת ההבנה שלנו.

כוח המשיכה - מסקנה



כששואלים מדענים מדוע קיים כוח המשיכה, מדוע עצמים שונים נמשכים זה אל זה, רבים מהם טוענים שעל המדע לגלות איך קורים דברים שונים, ולא מדוע. הדבר מוכיח שחקר היקום אינו מושלם, ושלמדע אין תשובות ברורות לכל השאלות. כדי לגלות את האמת אודות היקום חייבים להבין שאלוהים ברא ומקיים אותו. הוא האחראי לכל חוקי הפיזיקה, וגם לכוח המשיכה.

כוח הכבידה - כבידה במכניקה הקלאסית – על פי ניוטון



כבידה (גרוויטציה) הוא אחד מהכוחות הבסיסיים בטבע; כוח משיכה פועל בין גופים בהתאם למכפלת המסות שלהם ומרחקם אחד מהשני.
 
חוק הכבידה האוניברסלי שנתגלה ונוסח על ידי אייזק ניוטון קובע כי כל שני גופים בעלי מסה נמשכים זה לזה ביחס ישר למכפלת מסותיהם, וביחס הפוך לריבוע המרחק ביניהם. חוק זה תוקן על ידי אלברט איינשטיין במחציתה הראשונה של המאה העשרים בהתאם לעקרונות תורת היחסות הכללית. מהתיקון נובע בין היתר כי חלקיקים חסרי מסת מנוחה (לדוגמה פוטונים) מושפעים מכבידתם של גופים אחרים בצורה ניכרת יותר מהצפוי על פי חוק הכבידה של ניוטון.

כוח הכבידה - כבידה במכניקה הקלאסית – על פי ניוטון



לאחר שניסח את חוקו השני, תהה ניוטון מהו הכוח המאלץ את כוכבי הלכת לנוע במסילות אליפטיות-הליוצנטריות (שהשמש במרכזן), מהו הכוח המאלץ את הירח לנוע סביב כדור הארץ (הוא עוד לא ידע שזו תנועה הדדית, סביב נקודה משותפת, שקרובה יותר לארץ בגלל מסתה המכריעה), ומהו הכוח הגורם לגופים על פני כדור הארץ (תפוחים, למשל) ליפול מטה.
 
בהסתמך על חוקי קפלר, ניוטון חישב ומצא כי תאוצתם של כוכבי הלכת לכיוון השמש תלויה בהיפוך ריבוע מרחקם מהשמש. הוא גם מצא כי היחס בין תאוצתו של הירח סביב כדור הארץ לתאוצת נפילה חופשית של גוף על פני כדור הארץ מתאים גם הוא להיפוך ריבוע יחס המרחקים. הדבר הביא אותו לנסח משפט, הקובע כי תאוצתו של גוף הנובעת ממשיכה לגוף אחר פרופורציונית הפוך לריבוע המרחק ביניהם. מכיוון שתאוצתו של גוף תחת השפעת כוח נתון עומדת ביחס הפוך למסתו, הוא הקיש כי כוח הכבידה הפועל על גוף עומד ביחס ישר למסתו, ומאחר שהחוק השלישי שניסח מחייב שוויון בין כוחות הדדיים, הוא הסיק שהכוח חייב להיות פרופורציוני למכפלת מסותיהם של שני הגופים הנמשכים. בניסוח מתמטי:
 
 F = {{G m_1 m_2} \over R^2}
 
כאשר:
 
  • \vec F_{12} הוא הכוח שגוף 1 מפעיל על גוף 2
  • \vec r_i הוא וקטור המיקום של גוף i
  • הסימן השלילי של המשוואה מעיד על כך שהכוח הוא כוח משיכה, וכיוונו מגוף 1 אל גוף 2.
  •  
     
    G הוא קבוע הכבידה האוניברסלי G=6.67428 \times 10^{-11} {m^3 \over s^2 kg}   במערכת היחידות הבינלאומית.
     
    ערכו הקטן של קבוע הכבידה מלמד על חולשתו הרבה יחסית לכוח האלקטרומגנטי. לשם השוואה, כוח הכבידה שיפעילו ביניהן שתי מסות של קילוגרם (אשר בכל אחת מהן יש בקירוב ‎1026‎ נוקליאונים) המרוחקות זו מזו מרחק נתון כלשהו זהה לכוח שיפעילו ביניהם שני מטענים של כ-‎10-10‎ קולון (בקירוב זהו המטען של ‎109‎ פרוטונים) המרוחקים זה מזה אותו מרחק. אולם מאחר שרוב הגופים נייטרליים מבחינה חשמלית השפעת שדותיהם החשמליים של גרמי שמים לא ניכרת למרחקים כהשפעת שדות הכבידה שלהם.
     
    הרעיון לפיו גופים מפעילים זה על זה כוח ממרחק ללא מגע ביניהם היווה מהפכה של ממש ביחס לתפיסה המדעית של ימי הביניים וכן ביחס לפילוסופיה המכניסטית שרווחה בזמנו של ניוטון, ששללה השפעה מרחוק (וייתכן כי במידה זו או אחרת הוא מנוגד לאינטואיציה האנושית עד ימינו אנו). ככל הנראה, ניכרת בו השפעת רעיונות מהפילוסופיה היוונית וההלניסטית, אשר הגיעו לאירופה בזמן תנועת התרגומים מיוונית בתקופת הרנסאנס.
     
    מכיוון שהמסה הגרוויטציונית שמופיעה בחוק הכבידה זהה למסה האינרציאלית המופיעה בחוק השני, תאוצת גוף בשדה כבידה אינה תלויה במסתו או מסלולו.
     
    F הוא כוח המשיכה, G הוא קבוע הכבידה, M היא המסה של כל אחד מהגופים, R הוא המרחק בין מרכזי הכובד