על פי הממצאים הארכאולוגיים, נראה שבחוף השנהב התקיימה נוכחות אנושית משמעותית לקראת סוף תקופת האבן הקדומה, בין 15,000 ל-10,000 שנים לפני הספירה. סוחרים ברברים מצפון אפריקה הגיעו לאזור בתקופה הרומית המוקדמת, וסחרו במלח, זהב ועבדים.
לחוף השנהב הגיעו מגלי ארצות פורטוגזים בדרך הים בשנות השישים של המאה ה-15, וזה הפך למרכז לסחר בעבדים ובשנהב ומכאן שמו.
בשנת 1842 השתלטה צרפת על חוף השנהב, והמושבה הצרפתית התקיימה עד לשנת 1946. משנה זו ועד 1960 היא הייתה טריטוריה תחת מנדט צרפתי, במטרה להכשירה לקראת עצמאות. ב-7 באוגוסט שנת 1960 קיבלה חוף השנהב עצמאות מלאה וצורפה לחבר העמים הצרפתי.
הנשיא לוראן גבאגבו כיהן בשלטון משנת 2000 ועד 2011. מאז ניסיון הפיכה בשנת 2002 והסכם הפסקת האש ב-2003 מחולקת המדינה לשניים: בחלק הצפוני המוסלמי שולטים המורדים שאינם מקבלים את שלטונו של הנשיא המכהן ובדרום המדינה נמצא השלטון הרשמי. בנובמבר 2004 תקף חיל האוויר בסיס של המורדים בצפון המדינה ו-9 חיילים צרפתיים נהרגו. בתגובה הושמד רוב חיל האוויר בהוראת נשיא צרפת. כתוצאה מכך החלו מהומות אנטי-צרפתיות בעיר אבידג'אן.
בנובמבר 2010 התקיימו בחירות במדינה בהן ניצח אלאסן ואטארה את הנשיא המכהן גבאגבו, אך האחרון סירב לפנות את כסאו על אף הלחץ הבינלאומי עליו לעשות כן. אואטרה זכה לתמיכת מיליציית המורדים המוסלמים השולטים מצפון לקווי הפסקת האש, בעוד גבאגבו שלט בדרום הנוצרי העשיר, בו מרוכזת עיקר הפעילות הכלכלית של חוף השנהב - הכוללת נתח של שליש מייצוא הקקאו העולמי. המשבר הפוליטי הפך לעימות מזוין בעל אופי אתני, שגבה את חייהם של כ-1,500 בני אדם, והסתיים באפריל 2011 - עם התערבות כוחות צבא צרפתיים, שעצרו את גבאגבו וסייעו לאואטרה לתפוס את השלטון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה