האימפריה העות'מאנית שהחלה בכיבוש אירופה היוותה איום גדול על אזור חבל הבלקן באמצע המאה ה-15. לבסוף לאחר עשור של אי יציבות בבוסניה נפלה בוסניה ב-1463, הרצוגבינה נפלה בשנת 1482. בגיבויה של ממלכת הונגריה מוקמת מחדש "ממלכת בוסניה" עד לפירוקה בשנת 1527.
נפילת בוסניה לידי האימפריה העות'מאנית החלה תקופה חדשה בהיסטוריה של בוסניה והביאה לשינויים מהותיים בתרבותה ובפוליטיקה במדינה. העות'מאנים התירו לבוסניה לשמר את זהותה בכך ששילבו אותה כפרובינציה נפרדת באימפריה העות'מאנית, תוך שמירה על שמה ההיסטורי ושלמותה הטריטוריאלית. בכך הייתה בוסניה למקרה יוצא דופן בשליטת האימפריה העות'מאנית בבלקנים.
העות'מאנים הביאו למספר שינויים משמעותיים במינהל הסוציו-מדיני, כולל שיטת רישום המקרקעין והבעלות בהם, ארגון מחדש של יחידות השלטון המקומיות והשיטה מורכבת של דרוג חברתי על פי מעמדות ודתות. לשלוש מאות שנות השלטון העות'מאני הייתה גם השפעה ניכרת על הרכב האוכלוסייה בבוסניה, אשר השתנתה מספר פעמים עקב כיבושי האימפריה, המלחמות התכופות עם המעצמות האירופיות, גלי הגירה כתוצאה מאילוצים כלכליים והוראות שלטוניות, ומגיפות. בסיום השלטון העות'מאני היה המגזר המוסלמי, דובר שפה סלאבית, לגדול ביותר באוכלוסייה, זאת כתוצאה מהגבלות שהטיל השלטון והמרות דת מטעמי נוחיות. הקהילות הנוצריות בבוסניה ידעו גם הן שינויים משמעותיים. הפרנציסקנים הבוסנים (והקהילה הקתולית כולה) זכו להגנה כלשהי בצווים שלטוניים רשמיים, בעוד הכנסייה הבוסנית נעלמה לחלוטין.
ככל שהתארך שלטון האימפריה העות'מאנית בבלקנים השתפר המצב הביטחוני בבוסניה והשתפרה הרווחה בפרובינציה. מספר ערים, בהן סרייבו ומוסטר, נוסדו והתפתחו לכלל מרכזים אזוריים למסחר ולתרבות עירונית, כפי שתעד בשנת 1648 הנוסע העות'מאני אווליה צ'לבי. ערים אלה זכו למימון הסולטאן לבניית מבנים רבים בסגנון האדריכלות הבוסנית, כך למשל נבנתה הספרייה הראשונה בסרייבו, מדרסות, בית ספר להגות סופית, מסגדים, הגשר הישן במוסטר, ועוד.
כמה מבני בוסניה אף השפיעו על תרבותה ומדיניותה של האימפריה העות'מאנית באותה עת. מגויסים מבני בוסניה היוו חלק משמעותי מהצבא העות'מאני בקרב מוהאץ' ובעימותים צבאיים אחרים, רבים מבני בוסניה עלו בסולם הדרגות והגיעו לעמדות פיקוד בכירות. כמה מבני בוסניה בלטו בהגות הסופית ובשירה בטורקית, אלבנית, ערבית ובשפות הפרסיות.
בשלהי המאה ה-17 החלה היחלשותה הצבאית של האימפריה העות'מאנית להשפיע על בוסניה, והסכם קרלוביץ, משנת 1699, הפך את בוסניה פעם נוספת לאזור ספר בגבול המערבי של האימפריה. המאה ה-18 אופיינה בכשלונות צבאיים נוספים של האימפריה, ביטויי מרי רבים בבוסניה ומספר מגיפות שהכו במדינה. ניסיונות סרק של השער הנשגב למודרניזציה של האימפריה העות'מאנית נתקלו בחוסר אמון ובעוינות גוברת בבוסניה, שם עמדו האריסטוקרטים המקומיים לשאת בעיקר הנזק כתוצאה מן הרפורמות המוצעות. גורם זה לצד התסכולים לנוכח הוויתורים הגוברים של האימפריה למדינות הנוצריות במזרח, הגיעו לשיא בניסיון מרד כושל בראשות חוסיין גראדשצ'ביץ' (Husein Gradaščević) בשנת 1831, שבעקבותיו ביצע הסולטאן מהמוט השני טבח ביניצ'רים ופיזר את היחידה. ניסיונות מרד נוספים דוכאו עד לשנת 1850, אולם המצב המדיני בבוסניה המשיך להתדרדר. מצוקה חקלאית הביאה בשנת 1875 להתקוממות הרצגובינה בה השתתפו איכרים רבים. ההתקוממות התפשטה אף למדינות נוספות בבלקן, הביאה למעורבות המעצמות ולבסוף הובילה לקונגרס ברלין ולהסכם ברלין בשנת 1878.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה