הנוסע המוסלמי אבן בטוטה (1304–1377) ביקר בטורקיה ב-1330 ותיאר אותה כאזור המופלא שבעולם. הוא מגדיר אותה כך: "אלוהים ליקט לכאן את כל הדברים הטובים הפזורים בעולם". הוא קובע כי תושבי האזור הם מארחים טובים, נקיים והחשוב מכל - מזונם משובח. השימוש הנפוץ בחשיש עורר את תשומת לבו. הוא מתייחס לשלושה נושאים: חלוקת הערים לרבעים לפי עדות, ההשפעה האיראנית והיחס לנשים.
אבן בטוטה ביקר באנטליה ומצא בה תופעה חוזרת בערים תחת שליטה עות'מאנית: כל עדה בעיר גרה בתחום משלה. הנוצרים גרים ברבע מהעיר, מסתגרים מאחורי חומה, ששעריו ננעלים בערב. ליוונים וליהודים יש רבעים דומים. המלך, חצרו ועבדיו, הממלוכים, שוכנים ברובע נפרד. כל הרבעים נפרדים והעיר כולה מוקפת ביצורים. החלוקה לרבעי העדות היא בהתאם לעקרון הקמת המֲילֱט, שהתפתח לאחר מכן באימפריה העות'מאנית. משמעותו, כי כל "קהילה דתית" זכתה להכרה רשמית ממוסדות השלטון. הייתה לה זכות לשפוט בין חבריה ולגבות מהם מסים. בראש ה"מילט" עמד מנהיג דתי.
גם בקוניה הבירה לשעבר של סולטנות רום. מצא את החלוקה המסורתית לשכונות לכל עדה ועדה. השלטון בעיר היה בידי הסלג'וקים ששלטו, מטעם איראן, בחלקה הפנימי של טורקיה. ההשפעה האיראנית בעיר הייתה מורגשת והתקיימו בה ריקודים מסורתיים של הדרווישים, מסורת מאיראן. ההשפעה האיראנית הורגשה גם בעיר דניזלי.
אבן בטוטה מקדיש תשומת לב מיוחדת ליחס לנשים. הוא מבחין בין הנשים הטורקיות, שלהן רוחש הציבור כבוד רב, לבין הנשים היווניות, המשמשות זונות ונחשבות לסחורה. אבן בטוטה פגש בנשים טורקיות שעסקו במסחר ולעתים אף היו ללא רעלה על פניהן.
היחס לנשים מיוון היה כאל שפחות. הטורקים קנו נערות יפות מיוון למטרת זנות. כל אחת נדרשה להביא רווחים לאדונה המוסלמי. נאמר לו כי הזונות היו הולכות לחמאם והתמסרו שם ל"שחיתות הראויה לגינוי". גם המושל עסק בסרסרות והייתה לו קבוצת נשים שעסקה בזנות והביאה לו הכנסות ניכרות.
בעיר בורסה מצא אבן בטוטה שני מרחצאות מרפא גדולים, אחד לגברים והשני לנשים. כשהגיע לעיר הנמל סינופ לחוף הים השחור ראה אחד-עשר כפרים מסביב לעיר, מיושבים על ידי יוונים - עדות לכך כי בעבר היה יישוב יווני בטורקיה. בסינופ גילה כי תושבי העיר עוסקים בשוד ימי בטכניקה ימית מיוחדת במינה, שמיחסים אותה לסולטאן גאזי צ'לבי: הימאים מתקרבים לאוניות המטרה כשהם שוהים מתחת למים, ואז פוגעים בהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה