ב- 1952 דווח על "גן חיות" מבלבל של חלקיקים יסודיים בעלי מסות שונות, סכמות של דעיכה, מינוחים ומהימנות של זיהוי. כדי להתמודד עם המצב ארגנו בלאקט ולפראנס-ראנגה (Leprince-Ringuet) כנס בינלאומי על קרינה קוסמית בבאנייר-דה-ביגור (Bagnères-de-Bigorre) ב-1953. ג'יימס קרונין סבר שכנס זה היה חשוב כמו שני הכנסים המפורסמים – כנס סולווה מ-1927 וכנס שלטר איילנד (Shelter Island) מ-1948. לפראנס-ראנגה ביקש מרוסי שיסכם את המידע החדש שהוצג בכנס ושיציע מינוחים לחלקיקים החדשים. בתגובה לבקשה הפיץ רוסי הצעה שחלקיקים בעלי מסה קטנה מנייטרון יצוינו על ידי אות יוונית קטנה ואלה שמסתם גדולה מנייטרון יצוינו באות יוונית גדולה. בהרצאתו ב-11 ביולי 1953 הוא דיווח לכנס שהתוצאות, אליהן הגיע יחד עם פאואל ופרטר, היו עקביות עם הסכמה הזאת ובה השתמשו, בדרך כלל, אחרי כן. נקודת שיא הייתה הכרזתו של לפראנס-ראנגה בהרצאת הסיום שלו ש"בעתיד אנחנו חייבים להשתמש במאיצי חלקיקים". הכרזה זו שיקפה קונצנזוס בקרב המשתתפים בכנס. כתוצאה מכך החלה הקבוצה של רוסי להפחית את הניסויים בחדרי ערפל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה