יום שני, 5 בדצמבר 2016

ליזה מייטנר - ביוגרפיה - גילוי ביקוע הגרעין



בנובמבר 1938 נפגשו האן ומייטנר בחשאי בקופנהגן על מנת לתכנן מערך חדש של ניסויים; לאחר הפגישה השניים גם התכתבו בנושא זה. הניסויים שסיפקו ראיות לביקוע גרעיני נערכו במעבדתו של האן בברלין. מהמכתבים שנשתמרו עולה כי האן האמין כי ביקוע גרעיני הוא בלתי אפשרי. מייטנר הייתה הראשונה להבין כי גרעין האטום יכול להתפצל לחלקים קטנים יותר:
 
גרעינים של אורניום התפצלו ויצרו בריום וקריפטון, תוך שהם פולטים נייטרונים וכמות גדולה של אנרגיה (שארית מאנרגיית הייצוב היותר נמוכה, שנדרשת ביסודות אלה).
 
מכתב מבוהר, אשר ציין כי בניסויים שערך האנרגיה הנפלטת בעת הפצצת אטומי אורניום הייתה גדולה משמעותית מכפי שניבאו חישוביהם המבוססים על גרעין שאינו בקיע, הצית את השראתה בדצמבר 1938. תומכיה של מייטנר גורסים כי היא הייתה הראשונה לערוך את החישובים התאורטיים עבור גרעין בר-ביקוע, אך מעולם לא הצליחו לתמוך זאת בראיות. אוטו האן טען כי עבודתו הכימית היא האחראית היחידה לתגלית זו.
 
באירופה של שנת 1939 היה זה בלתי אפשרי מבחינה פוליטית עבור מייטנר, שגלתה מגרמניה על רקע מוצאה היהודי, לפרסם במשותף את עבודתה עם האן. האן פרסם תגליות כימיות בינואר 1939 ומייטנר פרסמה את ההסבר הפיזיקלי חודשיים לאחר מכן, יחד עם אחיינה הפיזיקאי אוטו פריש; השניים כינו את התהליך "ביקוע גרעיני". מייטנר הבינה כי ייתכן ותגובת שרשרת כזו תגרום לפיצוץ גדול.
 
המאמר עורר סערה בקהילה המדעית; שלושה פיזיקאים אמריקאיים יהודים – לאו סילארד, אדוארד טלר ויוג'ין ויגנר – נחרדו מפוטנציאל ההרס חסר התקדים הטמון בתגלית, ומכך שהוא נמצא בידיים גרמניות, והתאחדו לפעולה נגדית. השלושה צירפו לשורותיהם את אלברט איינשטיין, ששלח מכתב מתריע לנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, מעשה שהוביל להקמת פרויקט מנהטן. מייטנר סירבה להצטרף לפרויקט, והצהירה:
 
"I will have nothing to do with a bomb!"

 ב-1944 זכה אוטו האן בפרס נובל לכימיה על גילוי תהליך הביקוע הגרעיני.
 
לדעת מדענים רבים, מייטנר הייתה צריכה לחלוק עמו את הפרס. מקור ההשמטה היא טענתו של האן כי הגילוי הוא תוצאה של חקר הכימיה שלו בלבד; יש המשערים כי הסיבה נעוצה בחבר בוועדת השופטים, מאנה סיגבאן, אשר שנא נשים מדעניות. ב-1966 זכו יחדיו האן ופריץ שטרסמן בפרס אנריקו פרמי. השיקולים להענקת פרס נובל נותרו חסויים למשך חמישים שנה.
 
כאשר הותרו לפרסום הפרוטוקולים, התבררו הסיבות להענקת פרס נובל להאן בלבד. נראה שמבנה הוועדות הממליצות לא היה מתאים לשיפוט מחקר בינתחומי וכן הסתמכות על מקורות אירופיים בלבד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה