בין השנים 1911 ל 1913 , הס עבד על מה שלימים יזכה אותו בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1936.
במשך שנים רבות הקהילה המדעית תהתה על רמות הקרינה המייננת באטמוספירה. ההנחה הייתה שהקרינה תדעך ככל שמתרחקים מכדור הארץ, מקור הקרינה. אולם באמצעות אלקטרוסקופים נערכו מדידות מקורבות על רמת הקרינה שהראו שככל שאתה גבוה יותר באטמוספירה רמת הקרינה עולה והיא גבוהה יותר מזאת שעל פני הקרקע.
הס ניגש לתעלומה והתחיל בהגדלת דיוק ציוד המדידה, ולאחר מכן לקח באופן אישי את הציוד על כדור פורח. הוא מדד את רמות הקרינה באופן שיטתי בגבהים של עד 5.3 קילומטר ביום ובלילה תוך לקיחת סיכון אישי. התוצאה של עבודתו הקפדנית של הס פורסמה באקדמיה למדעים של וינה והראתה שרמת הקרינה יורדת עד גובה של 1 קילומטר ומעל הגובה הזה עולה באופן ניכר, כך רמת הקרינה בגובה 5 קילומטר הייתה פי 2 יותר מזאת שבגובה פני הים.
מסקנתו הייתה שהקרינה חודרת לאטמוספירה דרך החלל החיצון, מסקנה זאת אושרה על ידי רוברט מיליקן בשנת 1925 ,
והוא זה שנתן לקרינה את השם קרינה קוסמית. התגלית של הס פתחה שער לתגליות חדשות בייחוד בפיזיקה גרעינית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה