עם גילוי הפאיון ב-1947 נעשה החיפוש אחרי חלקיקים יסודיים נושא מחקר פופולרי. כשהפעיל חדרי יינון מהיר הוכיח הרברט שפרצי היינון שהם תיעדו נוצרו בעיקר על ידי קרינה קוסמית בעלת אנרגיה נמוכה יחסית שהאינטראקציות הגרעיניות שלה כוללות בדרך כלל פליטה של שחרור חלקיקים רבים בגרעין. על בסיס תוצא זה הדגימו הוא ורוסי שההתנהגות של אינטראקציות אלה דומה לזו של מקלחות חלקיקים.
קבוצתו של רוסי התרכזה בשימוש בתאי ערפל כדי לחקור את תכונותיהם ואת האינטראקציות שלהם. ב-1948 הראו רוסי, גרגורי וטינלוט שמקור המרכיב האלקטרומגנטי באינטראקציות של הקרינה הקוסמית הייתה, בעיקרה, פוטונים אנרגטיים ולא אלקטרונים. תוצאה זו איששה את הצעתו של אופנהיימר מ-1947 שפאיונים נייטרליים נוצרים באינטראקציות, יחד עם פאיונים טעונים ושרכיב זה מקורו בדעיכה המהירה שלהם לפוטונים.
כדי לחקור את החלקיקים היסודיים החדשים הפעילו ברידג' ומרטין אניס (Martin Annis) חדר ערפל גדול ומרובה לוחות באקו לייק (Echo Lake).
מחקר זה סיפק את הבסיס לתזה לדוקטורט של אניס בהנחייתו של רוסי. בשנה שלאחר מכן הראו מחברים אלה יחד עם עוד סטודנט של רוסי, סטניסלב אולברט, איך להשיג מידע על אנרגיות של חלקיקים ממדידה של הפיזור שלהם. דבר זה הוסיף עוד דרך להשתמש בחדרי ערפל כדי למדוד את תכונותיהם של חלקיקים יסודיים.
בתחילת 1953 פרסם רוסי יחד עם ברידג', ריצ'רד סאפורד וצ'ארלס פיירו (Charles Peyrou) תוצאות של מחקר מקיף בחדרי ערפל על חלקיקים יסודיים שהתפרסמו בשם קאונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה