ארנסט מאך - פילוסופיה של המדע

עיקר תרומתו וחשיבותו של מאך הייתה הגותו בנושא הפילוסופיה של המדע ומהותה של הפיזיקה. לפילוסופיה שפיתח הייתה השפעה רבה על המדע של המאה ה-19 ועל המדע של המאה ה-20.

 

בחושבו על יסודות המדע ועל מהות חוקי הטבע, תהה מאך מהי המשמעות של "חוק מדעי". מאך הושפע מהפילוסופיה של עמנואל קאנט שקבעה שניתן לחוות תצפיות ולדבר עליהן רק מתוך העיניים (או ה"משקפיים" שדרכן) שצפו בהן, כלומר: אדם אינו יכול לדבר על המציאות כפי שהיא באופן נפרד מהאופן שהוא חווה אותה. מאך טען שחוקים מדעיים הם הכללות של תצפיות ניסיוניות, ש"נוצרו על ידי בני האדם" למען הבנה מקיפה וכוללת של מגוון רב ומסובך של תוצאות ונתונים. וכשכאלה, חוקי המדע עוסקים יותר בתודעה ההוגה אותם ופחות במציאות הקיימת בנפרד מהתודעה.

 

להלן מספר ציטוטים מכתביו של מאך בהם הוא מסביר את הפילוסופיה שלו. ציטוטים אלה נלקחו מחיבורו "The economical nature of physical inquiry" ("טבעו החסכני של מחקר פיזיקלי") המובאים על ידי J. Kockelmans. Philosophy of science: the historical background. New York: The Free Press, 1968..

 

המטרה ש [המדע הפיזיקלי] הציב לעצמו היא לתאר את העובדות באופן הפשוט והחסכוני ביותר.

The goal which it [physical science] has set itself is the simplest and most economical abstract expression of facts

כאשר התודעה האנושית, בכוחה המוגבל, מנסה לשקף בתוכה את הפעילות העשירה של העולם, שממנו היא רק חלק קטן, ושאותו לעולם לא תוכל לתפוש באופן ממצה, יש לה כל הסיבות להתקדם בחסכנות.

When the human mind, with its limited powers, attempts to mirror in itself the rich life of the world, of which it itself is only a small part, and which it can never hope to exhaust, it has every reason for proceeding economically

במציאות החוק תמיד מכיל פחות מהעובדה עצמה, מכיוון שהוא אינו משחזר את העובדה בשלמותה, אלא רק את ההיבט שלה שחשוב לנו. השאר מושמט במכוון או מתוך אילוץ.

In reality, the law always contains less than the fact itself, because it does not reproduce the fact as a whole but only in that aspect of it which is important for us, the rest being intentionally or from necessity omitted

כאשר אנו מפרידים במוחנו גוף מהסביבה הניתנת לשינוי שבה הוא זז, אנחנו למעשה מחלצים מתוך שטף כל התחושות שלנו אוסף תחושות שבהם התמקדה מחשבתנו, היציבות יותר באופן יחסי מאחרות.

In mentally separating a body from the changeable environment in which it moves, what we really do is to extricate a group of sensations on which our thoughts are fastened and which is of relatively greater stability than the others, from the stream of all our sensations

 נניח שאנחנו רוצים לייחס לטבע את הסגולה של יצירת תוצאות דומות בנסיבות דומות, רק שאיננו יודעים כיצד למצוא אותן נסיבות דומות. אירוע בטבע מתקיים רק פעם אחת. הייצוג המנטלי הסכמטי שלנו הוא זה שמייצר דמיון בין אירועים.

Suppose we were to attribute to nature the property of producing like effects in like circumstances; just these like circumstances we should not know how to find. Nature exists once only. Our schematic mental imitation alone produces like events

מאך כפר בקיומם של ישים תאורטיים בלתי נראים לעין כגון אטומים. מאך התנגד לתורה האטומית שהציעו לודוויג בולצמן ואחרים, מאחר שראה באטומים פיקציה תאורטית שלא ניתן לצפות בה בניסוי. לשיטתו, ניתן להאמין בקיומן של תופעות בלתי נראות רק כשהן מקיימות את "עיקרון ההמשכיות הסיבתית". לפי עיקרון זה, יש להאמין בישים תאורטיים או בתופעות תאורטיות רק כשהם המשך של תופעות שניתן להבחין בהן בעזרת החושים. למשל, ניתן להאמין שאובייקטים מיקרוסקופים רוטטים באותן נסיבות שבהן רוטטים אובייקטים מקרוסקופיים, גם אם במקרה של האובייקטים המיקרוסקופים לא ניתן להבחין בויברציות באמצעות העין.

 

עיקרון זה זוכה לביקורת הן על ידי פילוסופים אמפיריציסטים והן על ידי פילוסופים ריאליסטים. הפילוסופים האמפיריציסטים טוענים שעיקרון זה לא עקבי עם המחויבות האמפיריציסטית של מאך להאמין רק בידע שבא מהחושים, משום שבעיקרון אין כל דרך לדעת באמצעות החושים אם תופעות מיקרוסקופיות אכן זהות לתופעות מקרוסקופיות. מנגד, פילוסופים ריאליסטים, המאמינים בקיומם של ישים תאורטים כדון אטומים, טוענים שישים אלו מקיימים את עיקרון ההמשכיות, או שלכל הפחות עיקרון זה עמום, משום שאובייקטים מיקרוסקופיים דומים לפחות בחלק מתכונותיהם לאובייקטים מקרוסקופיים.