לשם פיתוח הפצצה היה צורך בגלאים גדולים של קרינה מיננת. מתחילת המחקר על רדיואקטיביות נמדדה הקרינה במונחים של יינון אבל חדרי היינון הקיימים היו בעלי תגובה איטית. כדי לפתור בעיה זו עשו רוסי ושטאוב ניתוח זהיר של הפולסים הנוצרים כאשר חלקיקים טעונים יוצרים יינון בתוך חדר יינון. הם הבינו שניעות (mobility) גבוהה של אלקטרונים חופשיים המוסרים מאטומים מיוננים פירושו של דבר שהפולסים המיוצרים על ידי חלקיקים יחידים יכולים להיות מאוד קצרים. יחד עם ג'יימס ס. אלן מצא רוסי תרכובות של גז בעלות ניעות גבוהה של אלקטרונים ו לכידת אלקטרונים נמוכה. על בסיס בדיקות אלה המציאו אלן ורוסי את "חדר היינון המהיר" עליו הם רשמו פטנט אחרי המלחמה. היה זה גורם מכריע בהצלחת פרויקט מנהטן ונעשה בו שימוש נרחב אחרי המלחמה במחקר של פיזיקת החלקיקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה