שרדינגר נולד בשנת 1887 בארדברג, וינה לרודולף שרדינגר (שהיה בוטנאי) ולג'ורג'ינה אמיליה ברנדה (שהייתה פרופסור לכימיה). אביו היה קתולי ואמו לותרנית. עד 1898 הוא למד מספרים ובשנה זו החל ללמוד בגימנסיה האקדמית. בשנים 1906–1910 למד בווינה אצל פרנץ אקסנר ופרידריך האסנורל. הוא ביצע עבודה ניסויית יחד עם פרידריך קולרוש. בשנת 1911 התקבל לעבודת עוזר אצל אקסנר.
בשנת 1914 עבר הביליטציה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) שירת ביחידת הארטילריה האוסטרית. ב-1920, התחתן עם אן-מארי ברטל. באותה שנה הוא הפך לעוזרו של מקס ויין. בספטמבר 1920 קיבל משרת פרופסור חבר בשטוטגרט. ב-1921 קודם לדרגת פרופסור מן המניין בורוצלב.
ב-1922 עבר שרדינגר לאוניברסיטת ציריך. בינואר 1926 פרסם בשנתון הפיזיקה את המאמר "קוונטיזציה כבעיית ערכים עצמיים" על מכניקת גלים.
במאמר זה הוא פרסם לראשונה את משוואת שרדינגר. במאמר הציג פיתוח של משוואת הגלים עבור מערכות תלויות בזמן, והראה כי המשוואה הניבה ערכים עצמיים של אנרגיה שתאמו לזה של אטום המימן. על סמך קביעתו של לואי דה ברויי כי חלקיקים אלמנטריים נוהגים לפעמים כחלקיקים ולפעמים כגלים, כתב שרדינגר משוואה הקרויה משוואת שרדינגר עבור מה שקרא "פונקציית הגל" של החלקיק. משוואה זו ממלאת במכניקת הקוונטים את התפקיד שממלאות משוואות התנועה של אייזק ניוטון במכניקה. אולם בניגוד למשוואות אלה שפתרונן נותן את המיקום והמהירות (או התנע) של החלקיק בכל זמן, פונקציית הגל שמתקבלת ממשוואת שרדינגר מאפשרת לדעת רק את ההסתברות שהחלקיק יהיה במקום מסוים או עם תנע מסוים. המאמר עורר הד ברחבי העולם. הכריזו עליו כהישג החשוב של המאה ה-20, והוא יצר מהפכה במכניקת הקוונטים, בפיזיקה ובכימיה. שרדינגר פרסם בזמן קצר שלושה מאמרים נוספים, שפתרו את בעיית המתנד ההרמוני הקוואנטי, את בעיית הרוטור הקשיח מבחינה קוונטית ופיתוח נוסף של משוואת שרדינגר. ארבעה מאמרים אלו היו להישג המשמעותי ביותר של הקריירה המדעית של שרדינגר והייתה להם השפעה גדולה על מדע הפיזיקה.
בדרך זו נכנסה ההסתברות לפיזיקת החלקיקים, למורת רוחם של רבים: אלברט איינשטיין סירב לקבל זאת מכל וכל ("אלוהים לא משחק בקוביות!", אמר), וגם שרדינגר עצמו לא רווה נחת, והקדיש עמל מרובה למציאת דרך לסילוק ההסתברות מעולם העצמים הגשמיים, אך לשווא.
מסופר כי שרדינגר עצמו הציע את הניסוי המחשבתי הידוע בשם "החתול של שרדינגר", שבא להפריך את פרשנות קופנהגן למכניקת הקוונטים. בניסוי זה מגיע חתול למצב שבו הוא "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה." עד היום לא נמצאה פרשנות למכניקת הקוונטים המקובלת על כלל הפיזיקאים, ובכל הפרשנויות הקיימות אפשר למצוא אבסורדים.
ב-1927 חבר שרדינגר למקס פלאנק באוניברסיטת פרידריך וילהלם שבברלין.
ב-1933 עזב את גרמניה, משום שהתנגד למדיניות האנטישמית של הנאצים.
הוא היה לחבר בקולג' מגדלנה שבאוניברסיטת אוקספורד. זמן קצר אחרי הגעתו קיבל את פרס נובל יחד עם פול דיראק. משרתו באוקספורד לא האריכה ימים - סגנון חייו הלא-שגרתי (שרדינגר חי עם שתי נשים) לא התקבל בברכה באוקספורד. ב-1934 הרצה שרדינגר באוניברסיטת פרינסטון, הוצעה לו קביעות במוסד, אך הוא סירב. הציעו לו משרה באוניברסיטת אדינבורו, אך בשל עיכוב במתן אשרת הכניסה, הוא ויתר על האפשרות והחליט לעבוד באוניברסיטת גרץ שבאוסטריה ב-1936.
-1938, לאחר שהיטלר סיפח את אוסטריה, שרדינגר היה בעמדה בעייתית בשל התנגדותו הידועה לנאציזם. הוא פרסם הצהרה שבה חזר בו מהתנגדותו (מאוחר יותר הוא התחרט על מעשיו, והתנצל בפני חברו איינשטיין). למרות הצהרתו, הוא עדיין נחשד בהתנגדות לנאצים, ופוטר ממשרתו באוניברסיטה, בשל גורמים פוליטיים. הוא סבל מרדיפה קשה, וצווה לא לעזוב את הארץ.
למרות הוראות אלו, שרדינגר ואשתו ברחו לאיטליה.
ב-1940 קיבל שרדינגר הזמנה לסייע בהקמת מכון למדעים מתקדמים בדבלין. הוא הפך לראש המחלקה לפיזיקה תאורטית במכון, ושהה שם 17 שנה, שבמהלכן קיבל אזרחות אירית. הוא כתב כ-50 מאמרים נוספים על מגוון תחומים, בין היתר על תאורית איחוד השדות.
ב-1944, בהשפעת עבודותיו של מקס דלבריק, ביופיזיקאי חתן פרס נובל מאבות "קבוצת הפאג'", כתב שרדינגר את הספר "מה הם חיים?" (?What Is Life). ספר קצר זה דן באנטרופיה שלילית וברעיון של מולקולה מורכבת שמכילה את הקוד הגנטי של אורגניזמים. בכך, עסק בעצם בבסיס הפיזיקלי של תופעה ביולוגית- טבעם של גנים. בספרו המקיף על מהפכת הביולוגיה המולקולרית, The Eighth Day of Creation, כתב הוראס פ. ג'דסון:
"Everybody read Schrödinger". הוא התכוון בכך להשפעה העצומה שהייתה לספרון זה על רבים מחלוצי המהפכה: על פי ספרו של ג'יימס ווטסון "הסליל הכפול", ספרו של שרדינגר העניק לווטסון השראה לחקר הגנים, שהוביל לגילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA. גם פרנסיס קריק, שותפו של ווטסון למחקר, ציין כי רעיונותיו של שרדינגר בנוגע לאיחסון המידע הגנטי במולקולות השפיעו עליו ועל מחקרו. גם מוריס וילקינס, שותפם של ווטסון וקריק לפרס נובל עבור גילוי מבנה ה-דנ"א, קרא את הספר קודם לגילוי. כך עשה גם סימור בנזר (Seymour Benzer), אף הוא מחלוצי המהפכה, ורבים אחרים. שרדינגר נשאר בדבלין עד שיצא לגמלאות ב-1955.
ב-1956 שב שרדינגר לווינה. בוועידה העולמית לאנרגיה הוא סירב להרצות על אנרגיה גרעינית, והרצה על עניינים פילוסופיים. באותה התקופה שרדינגר נסוג מהגישה המקובלת של דואליות גל-חלקיק, ותמך בגישת הגלים בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה